רוב רובו של ים המלח משתרע בתחום יהודה, ששוחררה ב-67', אך לאורך כל השנים מאז לא פותח הים, למעט מספר קיבוצים שהוקמו לאורכו, מסיבות פוליטיות. למפרע, יש בכך היגיון מסוים: חסימת מקורות המים של ים המלח הביאה לנסיגת קו המים ולחשיפת שטחים עצומים שהיו בעבר קרקעית הים. אם עומדים בצפון, במה שהיה לפני 30 שנים חוף הים, ומביטים, מתגלה במרחק-מה רצועה תכולה שהולכת ומצטמקת. ים המלח ידע בעבר עליות וירידות טבעיות, אולם הירידה הנוכחית אינה דומה להן. הים, שזקוק ללא פחות ממיליארד וחצי קוב מים כדי לשמור על מפלסו הנוכחי, מקבל כ-100 מיליון קוב בלבד מנביעות עינות-צוקים בצפון ומשפכי הירדן, שאף הוא הפך לתעלת שפכים אומללה. אולם ישראל, כמו ירדן, סכרה ושאבה את כל מקורות המים לימה – שלכאורה איננה מפיקה דבר מלבד מלח – מחצב שניתן לכרות גם ללא מים. הצמא הממושך למים עשה את שלו, והים החל מתייבש. גם בדרומו עשתה השאננות את שלה, ומפלס בריכות האידוי עלה בשל שקיעת מלחים לאורך עשרות שנים (תופעה שהייתה גלויה וידועה). כעת שוברת ממשלת ישראל את הראש מי ישקיע את המיליארדים ההכרחיים לקצירת המלח, שתמנע את עליית המפלס והתפוררות המלונות, יחד עם התיירות שבמקום.

למרות המציאות הקשה, מרדכי דהמן – ראש מועצת מגילות ים המלח שרשם את הים לתחרות שבעת פלאי עולם – אופטימי. "את ההרשמה לתחרות יזמה המועצה האזורית מגילות ים המלח לאחר שראינו שבפטרה הירדנית גדלה התיירות ב-60 אחוז. בדקנו וגילינו שזו תוצאה ישירה לזכייתה ב-2007 בתואר 'אחד מפלאי תבל מעשי ידי אדם'. באותה שנה נפתחה ההרשמה לתחרות שבעת פלאי תבל של הטבע, והחלטנו להריץ את ים המלח מתוך תקווה שעם התודעה תבוא התיירות, ועם התיירות יבוא הכסף". דהמן מקווה שבזכות כספי הזכייה "ממשלת ישראל תתחיל לחשוב איך לא לאבד משאב טבע כל כך חשוב של המדינה. לצערנו, עד היום התייחסו לים המלח רק כמקור לניצול, לא העריכו אותו באמת. אבל אם מסתכלים על הערך הסביבתי שלו ועל ההיסטוריה היהודית שלו, ברור שים המלח זכאי ליחס הרבה יותר רציני. עם היחס והאינטרס לשמר, אני בטוח שהראש היהודי ימצא גם פתרון למנוע את המשך ההתייבשות". על שולחן הממשלה הונחו רעיונות שונים להצלת הים: מהבאת בקבוק צף ענק שמכיל 120 מיליון קוב מים מטורקיה והזרמת המים מנמל חיפה דרך המוביל הארצי לירדן ולכנרת, ועד בניית תעלת ימים מהים התיכון או מים סוף. כרגע, כל ההצעות נראות גרנדיוזיות ולא ברות-מימוש. הירדנים (ושמעון פרס) מעוניינים לקדם את 'מוביל השלום' שיעביר בשטחם תעלת ימים מים סוף לים המלח, אך אנשי הסביבה מאוחדים בהתנגדותם לפרויקט השאפתני, שעלול לא רק לפגוע בערבה ובמפרץ אילת באופן חמור, אלא גם לגרום למשקעי גבס שיהפכו את ים המלח ללבן, או לפריחת אצות שתצבע אותו באדום. לעת עתה, על-אף התשוקה הירדנית לפרויקט התעלה, מעכב הבנק העולמי את הירתמותו לפרויקט, בשל התפלת המים הגלומה בו.

ירידת המפלס של ים המלח גורמת לתופעות סביבתיות מעניינות ביותר. בעבור אבותינו, שכידוע חיו בסביבות ים המלח – מקומראן בצפון, דרך עין-גדי במרכז ועד מצדה בדרום – היה הים מקור השראה רוחני, גבול גיאוגרפי טבעי, מקום בעל ערך חקלאי ותורני (השלכת מטבעות פדיון מעשרות) וגם תקווה גדולה לעתיד. יחזקאל הנביא, למשל, מתאר בפרק מ"ז את הים כשוקק חיים:

• "וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲ‍שֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד... וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה... עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד־עֵין עֶגְלַיִם... לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד... וְעַל־הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל־שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל־עֵץ־מַאֲכָל לֹא־יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא־יִתֹּם פִּרְיוֹ... וְהָיָה פרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה".

תופעה ברוח הנבואה מתרחשת מזה זמן עם ירידת המפלס והתרחקות קו המים, המגדילות את שטחה של שמורת נביעות עינות-צוקים ששוכנת מצפון לים. זוהי שמורת הטבע הנמוכה בעולם ונווה המדבר הגדול בישראל (פי כמה וכמה מעין-גדי). שמורה זו היא ככל הנראה אחת היחידות בעולם ששטחה מתרחב כל הזמן, על חשבון המים המלוחים, והמעיינות המתוקים מוצאים את דרכם אל הים, עמוק יותר ויותר בשטח הים לשעבר. דייגים עדיין לא שוטחים דגים בחופי עין-גדי, אבל מטעי התמרים הכבירים של קיבוץ קליה נראים כמתמזגים עם שטחי הקנה והאשל המתרחבים של עינות-צוקים. שמורת הטבע הקסומה בלב המדבר מכילה שפע מפתיע של בעלי חיים, החל בציפורים מקומיות ונודדות וכלה ביונקים כזאבים, קרקלים, חזירי בר וצבועים. בשולי השמורה מסתובבים יעלים, ובמימיה מתקיים מין ייחודי לישראל, המצוי בסכנת הכחדה – אמנון הירדן הכחלחל שזוהר במים באופן שאי-אפשר לטעות בו. עמוק יותר לכיוון הים ניתן לראות צמיחת קנה חדשה לצד נביטת אשלים. על-אף השריפה הגדולה שכמעט כילתה את השמורה לפני שלוש שנים, נראה שהמקום התאושש להפליא, וכל שטח השמורה שופע עקבות בעלי חיים, קולות ציפורים והמיית מים שגועשים בדרכם לים המלח.

אחת התופעות המעניינות באזור היא ההתחתרות לאחור של המים. ירידת מפלס ים המלח גורמת למים לחתור בעומק אדמת החוואר הרכה מתוך "שאיפה" להשתוות עם מפלס פני הים. התוצאה היא נדידת המעיינות מזרחה לכיוון הים, התייבשות בריכות מים ומעיינות ותיקים והתפרצות המים במיקרו-קניונים בעומק של כ-15 מטרים, שזורמים בשצף בתעלות הסוריאליסטיות משהו לעבר הימה המרוחקת. "מצד אחד השמורה מתרחבת והצמחייה מתפשטת", מסביר אקולוג מחוז יו"ש ברשות שמורות הטבע והגנים, עמוס סבאח, "אבל מצד שני, השטחים הוותיקים עלולים להתייבש, כלומר המעיינות נודדים לכיוון המים. בצפון השמורה מעיינות כבר התייבשו, במרכז המפלס שלהם יורד, ואנחנו צריכים למעשה לשאוב יותר ויותר עמוק כדי להזרים מים לבריכות שבעבר זרמו בהם מים באופן טבעי, ובדרום יש נדידה לכיוון הים, תוך יצירת מיקרו-קניונים שמזרימים את המים במהירות ובעוצמה לעבר הים". כדי להתמודד עם נדידת המים, מתכננים בימים אלה ברשות לסכור מיקרו-קניונים בתקווה לייצר אגם טבעי חדש, שיהווה תחליף לאזורים המוצפים המקוריים – שכאמור הולכים ומתייבשים בשל נדידת המעיינות. "הזרימה בשמורה היא מדהימה", אומר סבאח. "מדובר על 60 מיליון קוב בממוצע, כמעט פי חמישה מעין-גדי. הזרימה מאפשרת את המגוון העצום של נווה המדבר הזה, אבל ברור שאת ים המלח היא כבר לא יכולה להציל". אי אז הכילה השמורה, מלבד בריכותיה הקסומות, המעיינות והאגם, גם חוף ים. היום נותרו השלטים: 'חוף ים 1990', 'חוף ים 2000'. עד לשנה זו הוביל מזח עץ ארוך את המטיילים עד לחוף ים המלח; לאחר מכן התייאשו מנהלי הרשות מלרדוף אחר הים. כעת, מִסוף המזח נראה הים רק מרחוק. באופק נראית קריית המלונות הירדנית. גם שם צריך לרדת בלא מעט מדרגות כדי להגיע לשפת המים. "מפלס ים המלח יורד ביותר ממטר גובה מדי שנה", אומר סבאח, "תוצאה ישירה לפעילות האדם. למציאות הזו, ככל הנראה, אין פתרון מבלי להשיב את מקורות המים הטבעיים שהאדם צורך. לכן, צפוי תהליך שבסופו יישאר אגם קטן, אי שם באמצע, עם מים צמיגיים ומגעילים, שיגיע לאיזון בין ההתאדות למעט המים שהוא עוד מקבל. זה יהיה איכס אמיתי".

חרף העובדה שמועצת מגילות ים המלח, 'מתנחלים' להלכה, והיא שרשמה את ים המלח לתחרות, חייבו תנאי הקרן להוסיף כצד את הירדנים, ולמרבה הצער גם את הפלשתינים. כך שמי שהצביע בעבור ים המלח באתר הפרויקט, נוכח שים המלח הוא מועמדן של ישראל, ירדן ופלשתין. "אלה היו התנאים, מסיבות חוק בינלאומיות שרואות במדינות הללו צד", אומר דהמן. "אבל זה גם לטובה. בסופו של דבר הם כאן, ועדיף שיסייעו בשמירת הטבע. יש בזה איזו בשורה". בכל אופן, מול מחסום השונית הגדול באוסטרליה, הגרנד-קניון האמריקני ואיי הגלאפגוס הנמנים בין 28 האתרים המועמדים – הים שלנו זוכה למקום של כבוד. "עצם העלייה לגמר היא ניצחון", אומר דהמן. "עצם זה שכבר הצביעו בעבורו מיליונים, פותח פתח להכרת ישראל ומאפשר לה כר מדהים להציע כל מה שיש לה גם באתרי תיירות אחרים". ההירתמות הישראלית אכן מרשימה, מה שאומר שאם רוצים באמת אז אפשר, אפילו באווירה בינלאומית עוינת כביכול. השירות הבולאי התגייס והנפיק בולי ים המלח, החברה למדליות הנפיקה מטבע, משרד התיירות פתח אתר אינטרנט בשמונה שפות, ועמוד פייסבוק באנגלית שחברים בו היום למעלה מ-100 אלף איש. "הרוסים חולים על ים המלח ומצביעים לנו המון", אומר דהמן. "גם בסין יש המון מודעות, כי לומדים שם במערכת החינוך על ים המלח". אם לא די בכך, על תעודות העיתונאי החדשות שהונפקו השנה לכ-6,000 עיתונאים מהארץ ומחו"ל הודפסה תמונת ים המלח בליווי טקסט לקידום ההצבעה. לקדחת ים המלח הצטרפו גם משרדי החוץ, הפנים, התמ"ת, פיתוח הנגב והגליל ושת"פ אזורי, ההסברה, הגנת הסביבה, משרד רה"מ, צה"ל, תנועות הנוער ועוד. מישהו אמר שאין הסברה ישראלית? לדברי ראש המועצה דהמן, כבר היום כמחצית מהתיירות הנכנסת לישראל מגיעה לים המלח. "המשמעות הצפויה מזכייה אפשרית היא עוד 300 אלף תיירים לפחות שיגיעו הנה לישראל ותוספת של מאות מיליוני שקלים למדינה", הוא פורס את חזונו. "ומעבר לכול, הזכייה תעלה את המודעות ותביא סוף-סוף את ים המלח לראש מעינינו". נכון, ההצבעה למען ים המלח ודאי תשדרג את האזור. היא עשויה, כאמור, לפתוח פתח להכרות מחודשת עם ישראל. היא מהווה, לשם שינוי, מראית עין של קונצנזוס חברתי. אך האם היא תציל את ים המלח? את עתידו האקולוגי, הנופי, הפוליטי? אשרי המאמין.