רבינוביץ' הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לשינוי שחל בחודשים האחרונים ב
רשות השידור, בעקבות מינוי יו"ר ומנכ"ל חדשים, אך הוא בוודאי אינו היחיד. יחד עימו שבו לאחרונה לתפקידים בכירים ברשות השידור כמה עובדים שכיהנו בתפקידים בכירים בתקופת בראל והוזזו הצדה לאחר הדחתו. יש לזכור כי עובדים שקודמו בתקופת בראל לא פוטרו מרשות השידור לאחר הדחתו. בשל כללי העבודה ברשות, חלקם הוזזו הצדה מתפקידיהם הבכירים, אך נותרו לעבוד בתפקידים אחרים. בחודשים האחרונים, לאחר כמה שנים, הם שבו לעמדות מפתח במוסד.
הבכיר ביותר הוא
יוני בן-מנחם, שהיה בעבר מנהל קול-ישראל, הועבר מתפקידו בתקופת המנכ"ל
שקלאר, ומכהן כיום כמנכ"ל רשות השידור בעצמו. בעבר דווח כי בתלונה שהועברה ל
מבקר המדינה נטען כי שעיה סגל, יועץ התקשורת של משפחת נתניהו, איים על שקלאר לבל יימנע מלהאריך את כהונת בן-מנחם בתפקיד מנהל קול-ישראל. "אם לא תאריך את כהונתו אני אחסל אותך", אמר כביכול סגל. סגל הכחיש זאת מכל וכל. כעת, מכל מקום, בן-מנחם תפס את מקומו של שקלאר.
עתירה לבג"ץ מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב נגד המינוי – נדחתה. אגודת העיתונאים טענה כי בן-מנחם אינו עומד בתנאי הסף למינוי וכי הרכב ועדת האיתור לתפקיד היה מוטה פוליטית. בג"ץ קבע כי יש לדחות את העתירה ולו בשל מועד הגשתה, לאחר שוועדת האיתור סיימה את מלאכתה והמליצה על בן-מנחם, ומשום שהוועדה לבדיקת מינויים לא צורפה כצד לעתירה. כמו-כן ציינו השופטים כי לבן-מנחם ניסיון משמעותי ברדיו ובטלוויזיה ועל כן הוא עומד בתנאי הסף לתפקיד.
יחד עם זאת, השופטים הוסיפו כך: "אין אנו בוחנים אם היינו מקבלים את אותה החלטה שקיבלה הממשלה אם היינו בנעליה. כפי שהודגש לא אחת, עמדתנו לגופו של המינוי ובשאלה אם מדובר במינוי ראוי או אם המשיב מתאים לתפקיד לא היא שעומדת על הפרק".
עוד פסק בית המשפט: "(...) אין לכחד שלמכלול הנתונים שעליהם מצביעה העותרת משקל מצטבר שהצדיק בחינתם, ואין ספק שהיה על המשיבים 1–4 [ממשלת ישראל, ראש הממשלה והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, רשות השידור, ועדת האיתור לתפקיד מנכ"ל רשות השידור] להביאם בחשבון וליתן להם משקל מתאים במלאכת האיזון שהוטלה עליהם. במצב דברים זה יכולים היו המשיבים לקבל גם החלטה אחרת. אלא שכפי שאמרנו, אין תפקידו של בית משפט זה לבחור במועמד שנראה לו מתאים".
לצד קידומו של בן-מנחם ניתן למנות את קידומו של מיכאל (מיקי) מירו, שכיהן בעבר כמנהל רשת ב', הועבר מתפקידו לאחר תום כהונת בראל, וכיום מכהן כמנהל קול-ישראל. פנייה של אגודת העיתונאים לבית-הדין האזורי לענייני עבודה בירושלים בעקבות נסיבות מינוי זה טרם הוכרעה.
עוד לפני שיצאו לפועל שני המינויים המשמעותיים הללו נשמעו טענות מצד עיתונאים ברשות השידור על הדחות צפויות והתערבות פוליטית המובילה להחלטות בלתי ענייניות בחדר החדשות. בהנהגת רשות השידור הכחישו את הטענות מכל וכל והכריזו כי הכל נעשה כדין. מאז שהשניים, בן-מנחם ומירו, נבחרו לתפקידיהם הבכירים, נשמעות טענות חוזרות על התגברות ההתערבות הפוליטית ברשות השידור, טענות שהוכחשו גם הן מכל וכל. לאחרונה טען מנכ"ל הרשות בן-מנחם כי כל הטענות הללו הן חלק ממסע מכוון של כלי התקשורת הפרטיים בישראל, שנועד לחסל את השידור הציבורי.
נוסף לרבינוביץ', בן-מנחם ומירו, קודם בתפקידו גם רפי יהושע. עובד זה, שכיהן בעבר כמנהל שירותי הנדסה (על-אף שנטען כי אין לו הכשרה כמהנדס), מונה לאחרונה לתפקיד סמנכ"ל טכנולוגיה ראשי ברשות השידור, תפקיד שבו חשק גם בתקופת שקלאר. במסגרת תפקיד זה הוא אמור להוביל ולפקח על רפורמה טכנולוגית יסודית ויקרה שנועדה להטמיע טכנולוגיות חדשות ולהחליף את הציוד המיושן של הרשות בציוד עדכני.
על-פי דיווח ב"דה-מרקר", תנאי המכרז שונו כדי שיהושע יוכל לזכות בתפקיד. במקום דרישה לתואר ראשון לפחות, כפי שנכלל במכרז הקודם לתפקיד משנת 2007, במכרז הנוכחי התנאי שונה כך שמהמועמדים נדרש תואר אקדמי בהנדסה או "הנדסאי או טכנאי רשום בעל ניסיון של לפחות 10 שנים בתחום הטכנולוגיה ובגופי שידור, מתוכן 4 שנות ניסיון ניהולי".
גם תנאי המכרז לתפקיד מנהל חטיבת שידורים לחו"ל ולעולים בקול-ישראל (רדיו רק"ע) שונו. בשל מה שהוגדר כ"טעות קולמוס" נדרשה תחילה מהניגשים למכרז "ידיעת השפות עברית, אנגלית ורוסית על בוריין". בהמשך תוקנו תנאי המכרז כך שנדרשה רק "ידיעת השפות עברית ואנגלית על בוריין", וזאת על-אף שלמעלה ממחצית משידורי הרשת בשפה הרוסית. ככל הידוע, טרם הוכרז על זוכה במכרז זה.
הודעה אחרת, על מינוי חדש לתפקיד "הממונה על מעמד האשה" ברשות השידור, בוטלה בעקבות פנייה של הממונה הנוכחית, נאוה קוכנובסקי, לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים. בתצהיר שהגישה לבית המשפט ציינה קוכנובסקי (בעצמה מינוי של המנכ"ל לשעבר, בראל) כי כמה ימים לפני פרסום ההודעה "מר צימרמן [צבי צימרמן, מנהל כוח-אדם ברשות] זימן אותי אל משרדו כבדרך אגב, ואמר לי כי 'יוני [בן-מנחם] החליט לצאת למכרז חדש לתפקיד ממונה על מעמד האשה וייקחו לך את הדרגה'.
"(...) כמובן שלא ניתנה לי שום זכות שימוע, ובוודאי שלא ניתנה שום החלטה כדין ובכתב המבטלת את המינוי. אני מבקשת להבהיר כי בכלל לא הבנתי מהשיחה האגבית עם מר צימרמן שזה אכן כבר יוצא לפועל או שמדובר בהחלטה פורמלית; הייתי בטוחה שזה סוג של מידע רכילותי, שמידע כמותו על מיני תפקידים, ביטולים והחלטות מסתובב רבות ברשות.
"אני חוששת", הוסיפה קוכנובסקי, "שהבסיס של ההחלטה הינם שיקולים זרים, מאחר שמנכ"ל רשות השידור החדש, מר יוני-בן מנחם, נוטר לי טינה מזה כמה שנים, על-רקע תפקידי כממונה על מעמד האשה ומאחר שהוא סבור – בטעות כמובן – כי אני פעלתי נגדו באופן אישי, ולכן כנראה אחת המטרות הראשונות שלו לאחר מינויו הינה להדיח אותי מתפקידי". במקביל תבעה קוכונובסקי 30 אלף שקל מרשות השידור "בשל התנהלות הרשות כלפי התובעת, הפגיעה בזכויותיה ובמעמדה, אי-מתן זכות השימוע ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה".
לפני הגשת התביעה טען מנהל כוח האדם כי בשיחה שקיים עם קוכנובסקי היא הודיעה לו "כי אם הרשות תותיר את דרגתה הנוכחית שהיא דרגה בפועל, לא תהיה מצדה כל התנגדות למהלך", ורק לאחר שהבינה כי לא תוכל להמשיך להחזיק בדרגה ובתנאים הנלווים לה, הביעה התנגדות. אולם לאחר הגשת התביעה הגיעו שני הצדדים להסכמה שלפיה רשות השידור "תודיע על ביטול הפרסום בדבר מינוי חדש לתפקיד הממונה על מעמד האשה" ותערוך לקוכנובסקי שימוע כדין. התביעה לסעד כספי בשל התנהלות הרשות עודנה שרירה וקיימת.
המקרים הללו, ואחרים, יוצרים יחדיו דפוס מעורר דאגה, לפחות בקרב גורמים המכירים מקרוב את ההתנהלות ברשות השידור שהסכימו לשוחח עם "העין השביעית". הללו רואים בעובדים שקודמו חבורה מגובשת, כוחנית, נאמנה למיטיביה, בעלת אמביציה אישית גבוהה, שלמדה מבראל את חשיבות הקשב לציפיות המערכת הפוליטית והגיבוי מלשכת ראש הממשלה.