המקרה של רחלי ירדן הוא רק אחד משורת אירועי שוד רכב בדרכים, שמונה לפחות, שנרשמו רק בחצי השנה האחרונה על כבישי יו"ש. רוב המותקפים – נשים.
התופעה הגיעה ליו"ש מערי המרכז וכביש 6. שם התלוננו עשרות נהגים במשטרה על כך ששודדים זינקו עליהם מצדי הדרך או בצמתים מרכזיים. כל השודדים השליכו את בעל הרכב, נמלטו מהמקום וברחו לכיוון היישובים הערביים. במהלך מארס 2010 נשדדו באופן זה ארבעה תושבים מהמועצה האזורית מנשה בשעה שיצאו מיישובם – וזאת בצומת מרכזי. חודש מוקדם יותר הותקפה חיילת בצומת המפעיל בידי שני גברים שזרקו אותה מהרכב ונמלטו.
בניסיון למגר את התופעה, פתחה משטרת ישראל בפעילות למעצר החשודים, גנבים מקומיים בדרך כלל, בליווי פעילות הסברתית. אך לפני כמה חודשים, כאשר תושבת יצהר אודליה אחי-דוד הותקפה על הכביש, המוּדעות לסוג שוד זה הייתה נמוכה עדיין, והנהגת סברה שמדובר בהתגרות ערבית ותו לא. אחי-דוד, מפיקת אירועים, חזרה מאירוע במרכז הארץ ברכב של חברים שהיה עמוס בציוד רב. "נסעתי מכיוון כפר-סבא לאריאל על כביש 5, ובכיכר לפני הכניסה לאריאל נצמדה אליי מכונית שנסעה באורות גבוהים ובה קבוצת נערים פלשתינים".
הרכב החל לעקוף אותה, ואחי-דוד ברחה מהם בסוג של קרב מירוצים שנמשך כמה קילומטרים, בכביש מפותל. "הנהג 'חתך אותי' בנסיעה ועצר בצד הכביש. ראיתי שהם לא עוקבים אחריי אז המשכתי בנסיעה", היא נזכרת. כשהגיעה לצומת תפוח, התקשרה לבעלה. לדבריה, זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קרה לה, ולכן חשבה שזו התגרות נוספת ולא דיווחה לגורמי הביטחון.
אלא שעוד באותה נסיעה לכיוון ביתה שביצהר, כאשר החלה אחי-דוד בירידה לכיוון הכפר חווארה, נדלקו מאחוריה אורות גבוהים פעם נוספת. היא הניחה שמדובר באותה קבוצת נערים, ואמרה לעצמה שזה נראה רציני. "הרכב הפלשתיני ניסה לעקוף אותי כמה פעמים, אבל בחרתי להימלט. ניסיתי להתנגש בהם ולא לוותר – עד שהאוטו נכבה".
בשלב הזה החלו לרוץ בראשה מחשבות על הרגעים האחרונים. "שני נערים יצאו מהרכב לכיווני ועוד שניים נשארו בצד. הם התקרבו ולא ירו בי, אז הבנתי שזה עוד לא הסוף. הדלתות נפתחו והם זרקו אותי מהרכב באיומי סכין שלופה לכיוון הפנים שלי, ועד היום אני לא מבינה איך לא קרה כלום". היא חזרה לקחת את הטלפון הסלולרי והארנק, אך הנער הערבי שעמד שם גירש אותה.
בינתיים נמלטו הגנבים, ואחי-דוד החלה ללכת ברגל לכיוון צומת תפוח. תושב יצהר שעבר במקום עצר כדי לסייע לה והזעיק את רבש"ץ היישוב, שהחל בסריקות יחד עם כוחות צבא ומשטרה. לאחר שהגישה תלונה נחקרה אחי-דוד במשטרה, ולאחרונה נמסר לה שהרכב נמצא בטול-כרם אחרי שעבר תאונה.
היא מאמינה שצריך להילחם ולא לוותר. "לא ידעתי שזה שוד. חשבתי שהולכים להרוג אותי והחלטתי להילחם בהם עד הסוף, אבל נתקעתי עם הרכב ולא הצלחתי לעשות דבר". מאז האירוע היא מעידה שנשארה בטראומה, אבל לא שינתה את אורחות חייה והיא ממשיכה לצאת לאירועים שאליהם היא מוזמנת.
אחי-דוד אינה מרוצה מתפקוד הצבא והמשטרה. "הם היו אדישים מדי, רצו לראות שהכול בסדר; איתי וזהו. צעקתי שייכנסו לכפר ויביאו לי את הרכב. כלי רכב שחשודים ב'תג מחיר' נתפסים מיד, וכלי רכב שלנו שנשדדים נשארים בתוך הערים והכפרים הפלשתינים. במקום לרדוף אחרי הגנבים, רכבי משטרה חיכו לתג מחיר שהולך לקרות. הם היו צריכים להביא את הציוד שלי מתוך הכפר", היא קובלת.
לטענתה, "יש מספיק כוח אדם, אבל אחרי שמגישים תלונה השוטרים נעלמים. כאשר שרפו כמה שטיחים במסגדים, כל אמצעי התקשורת, המשטרה והבילוש הגיעו והשקיעו את כל כוח האדם. אם הייתי עוטה רעלה זה לא היה קורה". לדבריה, "הפלשתינים הרימו את האף כי הם ראו שאיש לא עושה דבר בנידון".