במוזיאון הדואר והבולאות מסופר בימים אלה סיפורה של תקופה מיוחדת, סיפורו של בית החרושת "אתא". ראשית ימי המדינה, ערכים אחרים, חיים שהיו: בעצם מספרים סיפורם של אנשים, של תקופה, של פשטות וצניעות. במוזיאון הדואר והבולאות יודעים להאיר את חיי התקופות השונות בחיי הארץ באמצעות תיעוד של פריטים שונים מן החיים באותם ימים. מתברר שגם אופנה וביגוד מספרים סיפור של חיים, נתח מן ההיסטוריה. במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות, הנמצא בתל אביב, יש אוסף מקיף של פריטי דואר, שאסף צבי אלכסנדר, לרבות אלפי גלויות. הסיפור של "אתא" מספר לכאורה סיפור של ביגוד שסימל פשטות וגם אופנה, ומצד שני הסיפור של "אתא" מבטא בתערוכה הצטלבות של כוחות כלכליים ואידיאולוגיים, שעיצבו את מדינת ישראל. את התערוכה אצרו - מוניקה לביא וערן ליטוין. ברשימה קצרה זו נתמקד בכובע הטמבל, שהיה אחד מהסמלים הבולטים של דמות הצבר, החל משנות השלושים. כובע זה ביטא דרך חיים חדשה של עבודת אדמה תחת השמש הארץ ישראלית. כובע הטמבל של 'אתא' יוצר במפעל מתוך רצון לנצל את שאריות האריגים, שיועד למכנסי חאקי לגברים.

כבוד למיתוס הצבר

בדואר ישראל ידעו לתת כבוד למיתוס הצבר, ולדמותו של 'שרוליק' - שהיה הצבר המיתולוגי בציוריו של הקריקטוריסט דוש (ישראל גרדוש). מתברר שבאותן שנים, ניסו לתהות כיצד נוצרה המלה 'טמבל'. היו שהסבירו זאת בכך, ש'טַנְבַּל' לקוחה מן השפה הטורקית, ומשמעה - עצלן. גרסה אחרת קשרה זאת לשפה האנגלית - בגלל צורת הכובע, הדומה לפעמון, וראו במי שחבש זאת, כמי ששם פעמון על ראשו. לימים הפך כובע זה סימן היכר לישראליות, לצבריות, לסמל לעובדי כפיים. אגב-כאשר ביקר ש"י עגנון במפעל, ביקשו ממנו, שייתן משמעות לשם "אתא". כך כתב על כך מייסד מפעל 'אתא' אריך מולר בספר הזיכרונות שלו: "אותה עת זכינו לביקור של הסופר ש"י עגנון. אחרי שסיירנו במפעל והוא התרשם מאוד מתהליכי הייצור, הזמנתי אותו לכוס תה בביתנו - ובדרך הוא שאל שאלה מביכה. מדוע כותבים את שם הכפר 'עטה' וכאילו את שם המפעל 'אתא'. נאלצתי להודות שידיעותיי בעברית לוקות בחסר, ושבשנת 1933, כאשר רשמתי את החברה אצל רשם החברות, לא היה זמן לברר איך כותבים את שם הכפר - ולכן בחרתי כתיב שהיה יפה מבחינה גראפית. השילוב של האותיות א - ת- א היה בסיס לסמל מסחרי יפה. ש"י עגנון ענה: אין דבר, תמזוג לי כוסית קוניאק ותן לי לחשוב קצת. כעבור דקות מספר הוא קם ואמר: "מצאתי. אריגי תוצרת ארצנו" ( מתוך הספר 'אריך מולר, אריג חיי, 2007, עמוד 181). הביטו בתמונה והיזכרו בהיסטוריה, בכובע הטמבל, בדמותו של שרוליק הצבר על בולי דואר ישראל. כך נראינו באותם ימים, סיפורו של עם שידע להתייחס לחיים בצורה אחרת, ושימו לב, זוכה פרס נובל כעגנון ראה כמה חשובה תוצרת הארץ.