שיפודים בפייסבוק (4)

עוד משהו על מה שהתרחש על האי אשר על חופו טבעה אניית השעשועים הטיטניקיים. כשהייתי שם ביום ראשון השבוע, נסעתי במיניבוס במעלה ההר אל המבצר שבראשו. איתי היו במיניבוס עוד שישה איטלקים והתפתחה שיחה ערה עם הנהג. מפה לשם הם סיפרו לנהג, שגר על האי, שגם הם גרים על אי. האי שלהם נמצא בתוך אגם איזֶאוֹ באזור לגו די גארדה. חיים שם 1100 תושבים, ושישה מהם נעדרים עכשיו כי הם אתי ומצלמים את האנייה הטבועה מן הגובה אליו טיפסנו. הנה גם הצילום שלי (בתמונה). "תראו כמה מוזר,” אמר הנהג, “יש כאן במונית שלי ישראלים והם פוגשים איטלקים, וכל האיטלקים האלה גרים על אי. אני בג'יליו, והאחרים באִיזֶאו". רציתי לומר שגם אני חי על אי. ישראל היא אי בתוך ים של שינאה. אי של קידמה וצדק בתוך ים של עוול ורוע. "אתה לא צריך לערב פוליטיקה", אמרה לי אשת נעורי היפה, בעודי מוסר לה את תקציר הרעיון הזה בעברית. שמעתי בקולה.

איפה הייתי אתמול? ראיתם כבר בתמונה. אני נמצא באיטליה, לא כך כך רחוק מג'יליו, האי שעל סלעי הגרניט שלו התרסקה וטבעה האניה המסמלת את אחד משיאי תולדות השחצנות והטימטום האנושי. זהו אי שרואים אותו מן החוף, והוא נמצא כשעה הפלגה במעבורת. נסעתי לשם ועליתי למעבורת. איך שיצאנו להפלגה נשמעו הוראות ברמקולים המפרטות מה עלינו לעשות במקרה חירום והוראה לנטוש את האנייה. באזור הזה כבר לא מזלזלים במתן כל ההוראות. הדבר המדהים הוא שכאשר רק מתחילים להפליג, רואים על הררי אי הנשקף מרחוק גם כתם לבן ארוך בחלק התחתון. מה זה? סלעים לבנים? בתים? לא, זוהי האניה. הקוסטה קונקורדיה. רק כך אפשר לתפוס את הגודל העצום שלה. זו לא אניה, זה אתר נוף. ככל שאתה מתקרב, אתה פחות מאמין, רשמתי בפנקס קטן שתמיד בכיסי. למה הקברניט התקרב כל כך? יש מרחב ים מספיק גדול בין האי לבין היבשה, שאגב, במקום זה גם היא מעין אי המחובר לאיטליה האמיתית בשלוש רצועות חול. לפני שהפלגתי שאלתי את עצמי איך אמצא תצפית על האניה הטבועה כשאגיע לאי. אבל לא הייתי צריך לחפש שום נקודת תצפית. הקוסטה קונקורדיה הענקית התרסקה ממש בכניסה לנמל הקטן של האי ג'יליו. כאילו הטביעה תוכננה לנוחות הסקרנים. שוב ושוב אני לא מבין מדוע הוא התקרב כל כך לחוף. רק כשאני שם, אני מבין עד כמה זה קרוב. כל השעות בהן בהיתי בשידורי החדשות מהטביעה הזאת ניסיתי לאמוד את המרחק לחוף. אתם יודעים, להאמין לעדשות המצלמות. יש להן כל מיני עיוותים. אבל הנה אני כאן וזה לא רק קרוב, זה ממש כמעט על החוף. ברור שרבים ניצלו בשחייה קלה אל החוף הקרוב. שם גם בולטים שיני הגרניט של סלעי החוף שקרעו את בטן הספינה. אנחנו מטיילים לכאן, לשם, בכפר הדייגים הקטן. ולאט לאט הספינה נעשית חלק מן הנוף. ככל שעובר הזמן היא נראית כמו צעצוע לבן המונח שם. נהג מונית לקח אותנו במעלה ההר ומן הדרך נשקפת הספינה הלבנה הזו בים הכחול ונראית עוד יותר כקישוט. כל הזמן עלי להזכיר לעצמי שנהרגו, בטביעה ובייאוש, 32 בני אדם בתוך המקום הלבן הזה. כל הזמן אני חושב גם על הקברניט שחייו גמורים ביחד עם האניה. אנחנו בטוחים שבכל אנחנו כבר שולטים בגלל המכשירים והטכנולוגיה שלנו, באים העולם והים ומזכירים לנו עד כמה אנחנו רחוקים מזה. לא כל דבר בעולם הוא משחק מחשב. לא על כל דבר אפשר ללחוץ אופס, ריסטארט. ג'יליו הוא אי די רדום כל השנה, התיירות היא רק בחדשיים של הקיץ. בימים אלה האי מלא תיירים, רובם הגדול איטלקים, ובגלל המקום הלא יאומן בו הספינה שקעה והתהפכה, אנשים פשוט יושבים בבתי קפה ובמסעדות, ומביטים עליה תוך כדי גילגול פסטה או לגימת קפוצ'ינו. גם אני.

יצא שישבתי במטוס והקרינו את ״הערת שוליים״. כבר ראיתי פעם, אבל הסרט היה מולי. הייתי מעט עייף, כך שעם תמונת ההתחלה התנמנמתי. פתאום התעוררתי. זה היה ממש שניות לפני שתמונת ההתחלה, הממוקדת בפניו של בר אבא, התחלפה בתמונה אחרת. ״וואו כמה הרבה זמן ישנתי״, אמרתי לעצמי.

קוריאה הצפונית מוכנה להפסיק את תוכנית הגרעין שלה תמורת מזון לתושביה. יש הרבה מדינות אחרות שיהיו מוכנות לעשות הרבה יותר תמורת דיאטה לתושביהן.

רק תראו מה גוגל הגדולים ציירו בסמל של עצמם לפני כמה ימים (29 בפברואר, היום הנדיר). הייתה איזו סיבה (יום הולדת לרוסיני) אבל כל מי שביקר פעם בעולם הצפרדעים והנסיכות, יודע וחושד שאולי מישהו בגוגל שלח למישהי פינת שלולית.