סצנת "איחוד המשפחות" הייתה מניפולציה צינית לעילא-ולעילא, בדיוק משום שאי-אפשר היה להיות ציני לגביה: אחד אחרי השני, הגיעו קרוביהם של דייר הבית בחליפות סקי אטומות, מסרו חבילות אישיות וחיבוק קצר לכל דייר, ונעלמו להם. שרי שימחוב הצליחה לזהות את אמה למרות ההסוואה הכבדה, ופרצה בבכי וקריאות שמחה. ההמשך היה סחיטה עד תום של שלפוחית הדמע, כשכל דייר מתייחד עם הקלטת שקיבל מהבית, ומאזין לשיר שהוקדש לו בדמעות. שרי הגיבה בצורה כל כך אותנטית, שלרגע היה נדמה שאת זה אפילו ההפקה לא הייתה מצליחה לביים.
אביבית מיררה בבכי היסטרי לצלילי עמיר בניון, אבל קותי סבג שצפה מהבית לא קנה את זה ("זה פצפצים, לא דמעות"). אחר כך נאלצה להתמודד עם אמבוש פסיכולוגיסטי בניצוחו של ערן טרטקובסקי ("את באמת חושבת שצבי יחכה לך? את בוחרת גברים שעושים לך רע"). אפילו סער סקלי לא הצליח להתאפק, ואחרי שהאזין לאוסף ההגיגים שחיברו עבורו חבריו רץ לתת מונולוג "תהליכי" על הדרך שעבר, וכיצד למד לאהוב את שרי וערן.
האם הגמר המתקרב גרם לסקלי גם ליישר קו ולהשתיק את המידע שהועבר לו לגבי פרשת הכדורים הפסיכיאטריים בחבילה שקיבל? התשובה לשאלה הזו לא תגיע משקופיות "השידור הופסק זמנית" שמילאו את זמן האוויר של ערוץ 20 לאחר הדליפה, והיא תישאר כנראה על רצפת חדר העריכה. אבל אפשר רק לקוות שהשהות בממלכת הציניות לא קלקלה את סער, ושבזמן שאנחנו בהינו בשקופיות הוא נלחם כדי לחשוף את המנגנון הזה במלואו-ציניותו.