עבור ילדינו הקטנים אנחנו, ההורים, מהווים מקור של ידע שאף פעם לא טועה. גם ילדים מרדנים ודעתניים עדיין מאמינים שאימא שלהם היא הכי חכמה ואבא שלהם תמיד צודק. מבחינת הזאטוטים העולם הוא סימן שאלה אחד גדול, וההורים עבורם הם בבחינת כוח עליון.
אבל התלות הטבעית של ילדים בהוריהם, והביטחון שהם "יודעים הכל", עלול לגבות מהזאטוטים מחיר כבד - הן במהלך הילדות והן בבגרות. בעצם לא "עלול לגבות", אלא גובה: גם ההורים הנאורים ביותר והקשובים ביותר, עדיין מצפים מהילדים "להתנהג בהתאם". בהתאם למה?
בהתאם לתפישת עולמם, לערכיהם, למערכות האמונה שלהם ובהתאם למה שהם מאמינים שיעזור לילדים לקדם את עצמם. ההורים מצפים מילדיהם להיות מושלמים על-פי תפישת עולמם שלהם, והילדים אכן מנסים להיות מושלמים.
אבל לפעמים מבנה האישיות של הילד דווקא מצריך התנהגות אחרת. לפעמים תפישת העולם אינה רלוונטית למציאות שמשתנה כל הזמן. ולפעמים ההתנהגות המצופה מהילדים לא מתאימה לסיטואציה. לפעמים ההורים טרודים מכדי לקלוט את הצורך האמיתי של הילד.
ובכל זאת, בכל המקרים האלה הילדים עדיין רוצים לרָצות את הוריהם - רק שהניסיון "להיות מושלמים" הוא מטבעו חסר סיכוי. אף אחד הרי אינו מושלם, אין כזה דבר "שלמות", ובסופו של דבר הרצון של הילדים לרצות את ההורים, ואיזה ילד אכן מצליח לרָצות את הוריו, וה"כישלון" לעשות זאת, מולידים אצל הילדים תחושות קשות של צער, אשמה ופחד.
כדי להסוות את הרגשות האלה, משתמשים הזאטוטים במקרים רבים בכעס, עוינות, התנגדות ותרעומת. התוצאה: במקום לגדל ילדים שנהנים מביטחון עצמי וחיים בהתלהבות, אנחנו יוצרים ילדים שחייהם מלאים באשמה, כעס, פחד והכחשה. למרבה הצער, הרגלים ותחושות אלה מתקבעים בילדים וממשיכים ללוות אותם גם בבגרותם - ולמנוע מהם לממש את יכולותיהם (שהיו יכולות להיות בלתי מוגבלות כמעט).
האם הרצון הזה לרָצות, וכתוצאה ממנו הסבל הרב הכרוך בנושאים של ביצוע ושלמות הוא הכרח המציאות?
האם שינוי דפוסי המחשבה שהתקבעו בנו בקשר לשלמות וביצוע הוא כה מסובך?
לא בהכרח.
איך עושים זאת? באמצעות מוח אחד. מוח אחד היא שיטה המבוססת על התפישה שכל אדם הוא הסמכות היחידה לגבי חייו. שכל אדם יכול, וחייב, לבחור במה להאמין, ולחיות על-פי מיטב אורותיו הפנימיים, להבין שהוא יכול לשנות את האמונות שלו, ולדעת שהמציאות היא בסופו של דבר השתקפות מדויקת של אמונותיו.
אנחנו לא צריכים לרָצות אף אחד, רק את עצמנו (כמובן בלי לפגוע באחר). אנחנו מסוגלים לממש כל מטרה שנציב לעצמנו, בלי צורך לחשוש ממה יהיה ומה יגידו והאם נקבל אישור או לא.
אנחנו לא צריכים לקבל אישור, אנחנו אלה שיודעים מה טוב עבורנו, ובשיטת מוח אחד מחזירים לנו את הביטחון הזה בעצמנו - ביטחון שהתערער בגלל הורינו (שלא באשמתם, גם הם סבלו מאותו אובדן ביטחון והופעת צער ואשמה בגלל הוריהם, שגם הם כמובן לא אשמים וכן הלאה).
עוצמתה של שיטת מוח אחד היא השימוש בבדיקת שריר כ"גלאי אמת" מדויק להפליא לשליפת אינפורמציה מתת-המודע, שמאתר את האירועים והטראומות מהעבר שיצרו אצלנו מערכות אמונה מגבילות, ושגרמו לנו לאשמה, עוינות, כעס, פחד ותרעומת.
אחרי זיהוי האירועים והטראומות, משחררת שיטת מוח אחד את המתח שאצור בגופנו ובמוחנו בשל אותן טראומות - ועוזרת לנו ליצור לעצמנו חיים של בחירה במקום בו אנו חשים שאין לנו בחירה. שיטת מוח אחד מחזירה לנו את סמכותנו שלנו ומחברת אותנו לעוצמתנו הפנימית.
שחרור מתח בשיטה מחבר אותנו למה שנכון עבורנו, מפנה את חוסר הביטחון והספק העצמי, מבטל השפעתן של האמונות המגבילות והדימוי העצמי הנמוך - כמו גם את הצורך לרָצות את האחרים ולקבל הסכמתם - וכפועל יוצא מאפשר חיים של שמחה והתלהבות כאשר אנו מחוברים לעצמנו, במקום לציפיות האחרים מאיתנו, וחיים את מה שיוצר עבורנו תחושת סיפוק והגשמה עצמית.