ברסלבי אחד לימד אותי את המושג 'יראָה נפולה', כלומר יראה שאין בה אהבה. אמרתי לו שיש אולי יראה ללא אהבה, אך אין אהבה ללא יראה, כי אהבה ללא תחושת קדושה ופחד היא כמו מים בלי טיפות. אבל עכשיו, אחרי שצפיתי ב'מאסטר שף ילדים', אני כבר לא בטוחה בכך, כי ראיתי שם ילדים עם אהבת בישול שאין בהם יראה לבתר דג, כאילו גדלו בספינת ויקינגים.
כשהייתי בגילם ביתרתי רק ופלים שהיו תחובים ב'שקית הפתעות'. שקית זו, שחולקה בסוף היומולדת, הסעירה אותנו, ילדי המרגרינה והלחם האחיד, אף כי תכולתה הייתה זהה תמיד: חופן לח של במבה ובייגלה, סוכריית טופי בציפוי גרגירי מלח ושומשום ומכונית פלסטיק קטנה. נפעמנו! אולי משום כך 'מאסטר שף ילדים' - תוכנית שבה ילדים מקפיצים אספרגוס, מטביעים דגי סלמון בשמן כמהין וקוצצים פורצ'יני כאילו גדלו בארמון של שושלת בורג'יה - מעוררת בי חוסר נוחות.
אך לוּ הייתי כנה עם המקלדת, ולא רק עם לבי, הייתי מודה ש'מאסטר שף ילדים' אינה מעוררת בי סתם "חוסר נוחות", אלא דכדוך המתנפץ אל הנייר בקצף. זה לא רק בגלל חומרי הגלם מדושני המחיר, שהעשירונים הנמוכים יכולים רק להזיל מולם ריר (תוכנית ריראליטי?) - אלא בעיקר משום שהתוכנית חוגגת את הנורמטיביות. שהרי 'מאסטר שף ילדים' מקַדשת את דת האוכל, ושופטיה, ובהם חיים כהן ואייל שני, מתפקדים ככוהנים הגדולים של פולחן הגרגרנות.
נורמטיביות וגם חמלה
'מאסטר שף' היא חגיגה של נורמטיביות גם משום שמככב בה עוד דור שהוריו לא סיפרו לו עד כמה אכזרית היא תעשיית הבשר והחלב. הורים אלה הם סיירי אינטרנט ממולחים, אך את הידיעות על התעשיה הם קוראים ברבע-עין עצלה, ולכן ילדיהם מבשלים טלה בחיוך מתוק ושופכים גאלונים של שמנת מתוקה על הסלמון. איש לא סיפר לילדים שדגים גדלים בבריכות כה צפופות ומלוכלכות שהם מתקשים לנשום בהן. לכן הילד דניאל יכול להתפייט: "דג הוא האישה של הבשרים - רך כזה".
אני מודה שזווית הראייה שלי צרה ואזוטרית. במקום להתפעל מהביטחון העצמי של הילדים ("המרנג יצא לי מעולה!"), להיות משועשעת מהחיבוטים שלהם ("בתוך תוכי אני יודע שהרסתי את המנה") ולצקצק מול ילדה שמנה ששופכת עוד ועוד שמן וסוכר לקערת המיקסר - אני מגלגלת על הלשון מושג מעופש כמו 'חמלה'. ובעצם, מי אמר שהנורמטיביוּת לא חומלת? היא חומלת על הכביסה ולכן מפנקת אותה במרככים; חומלת על הגוף ולכן מפנקת אותו בדגני בוקר מהודרים; חומלת על נפשה ולכן מזינה אותה בסיטקומים. רק על דבר אחד הנורמטיביות אינה חומלת: יצורים חיים וילדיהם. כלומר, מה שעומד בבסיסה של הנורמטיביות הוא 'אהבה נפולה'. ב'מאסטר שף' מוטרדים רק ממאפין שוקולד נפול.