|
|
|
|
השומר הדרוזי מניף מטאטא על הרוקדים [פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
| "שנים באים מתפללים, עשרות אלפים כל שנה. מורידים נעליים, מתנהגים יפה. לאחרונה יש גל של נוער פרחחי. אחד השיח'ים שלנו ראה איך חבר שלהם, באחד המקרים, בלבל לחברי הקבוצה החרדים את הנעליים בשביל הבדיחה. ככה מתנהגים במקום קדוש?" | |
|
|
|
השיח' טריף יודע מהי רתיחה דרוזית. באירועי פקיעין, עת יהודי הכפר נסו על נפשם, ראיתי אותו מתרוצץ בעקבות בני הנוער רעולי הפנים ומפציר בהם שיחזרו הביתה. באירועי מע'אר, כשדרוזים משולהבים ירו על שכניהם הנוצרים, עמד השיח' טריף תחת מטר יריות וניסה להרגיע את הרוחות. במהומת חמולות דרוזית בכפר כסרא עבר תחת מטחי אבנים. הוא תמיד שם. אם גם בפיו ביקורת שפעם אולי לא הייתה נשמעת.
"זו לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה", מסביר טריף ובעיניו הגדולות והעצובות משהו מנצנץ ייאוש קל. "בני נוער חרדים נכנסו גם לכאן כמה פעמים, וגם למקאם סולטאן אברהים בגולן. הייתה התנהגות גסה, דיבורים מזלזלים, השחתת רכוש. לפני חודשיים הגעתי לגולן להרגיע את הרוחות לאחר הפריצה, החבר'ה שלנו היו מוכנים להתאבד על הדבר הזה".
מה קרה פתאום?
"אני לא יודע. שנים באים מתפללים, עשרות אלפים כל שנה. מורידים נעליים, מתנהגים יפה. לאחרונה יש גל של נוער פרחחי. אחד השיח'ים שלנו ראה איך חבר שלהם, באחד המקרים, בלבל לחברי הקבוצה החרדים את הנעליים בשביל הבדיחה. ככה מתנהגים במקום קדוש?"
הדרוזים, ככה רבים מהם אומרים, נותרו ללא מנהיגות. המנהיגות הפוליטית, המפוזרת בכנסת מישראל ביתנו ועד בל"ד, אינה מרשימה ביותר את הציבור. המנהיגות הדתית אף היא ללא יוקרה.
עד כמה אתה מקור סמכות היום? אנשים אומרים שהם כצאן ללא רועה.
טריף מחייך חיוך סלחני ונואש משהו. "אם אני לא מנהיג איך נבחרתי רק לאחרונה לראשות המועצה פה-אחד? איך זה שב-18 בפברואר היו פה אצלי כל המנהיגים הפוליטיים של העדה מכל סיעות הכנסת וכל ראשי המועצות בפגישה חשובה ביותר?"
באיזה נושא?
"זה לא לפרסום. בוא נגיד שזה נושא קיומי של העדה הדרוזית".
אפשר לשער שהנושא המדובר הוא גורלה של העדה הדרוזית בסוריה לאחר רדתו של משטר בשאר אל-אסד. נראה שדבריו של הרמטכ"ל גנץ על גל "פליטים עלאווים" כוונו לאפשרות של גל פליטים דרוזים. טריף לא מכחיש ולא מאשר. "קשה להאמין שדרוזי יעזוב את הבית שלו".
ומה החלטתם לגבי סוריה?
"אנחנו נגיש כל סיוע שאפשרי לאחים שלנו. מה שהם יבקשו. זה ברור".
עד כמה אתה מעורב בנעשה ברמת הגולן?
"מאוד מעורה. הגשנו עכשיו למשרד הפנים תוכנית מתאר לבינוי בארבעת האתרים הקדושים בגולן. הדרוזים שם עובדים מול המדינה יפה מאוד, למרות שהם חוששים לגבי עתיד הגולן. כל הקולות הצורמים שאתה שומע שם לא מייצגים את המנהיגות הדתית של הגולן. הם מחזיקים שם את כולם ביד ברזל".
|
|
|
[צילום: לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
| "אצלנו מתגייסים לצה"ל יותר מהיהודים, ולקרבי הרבה יותר מהיהודים. כשאחרים לומדים מקצוע, הצעירים שלנו משרתים. בסוף, כשהם באים לרכוש מגרש לבית, לפעמים מנהל מקרקעי ישראל משווק דווקא לצעירים ערבים קרקעות זולות יותר מליוצאי צבא דרוזים" | |
|
|
|
נחזור לגליל. עד כמה אתה שולט במה שקורה כאן?
"המצב לא טוב. אנחנו כל הזמן קוראים לשמור על הקשר עם היהודים. עדיין 85 אחוז מהציבור הולכים בקו שלי ולא של אחרים. מתגייסים לצה"ל יותר מהיהודים, ולקרבי הרבה יותר מהיהודים. אבל המדינה היא זו שצריכה להחליט שהיא שומרת על הקשר איתנו. המצב הוא חמור, הרחוב רותח מזעם, בעיקר חיילים משוחררים שלא מצליחים להקים בית ולמצוא עבודה".
השיח' טריף מתרפק על הימים שמשטרת ישראל ומשמר הגבול היו הבית הטבעי של הדרוזים. "פעם משמר הגבול היה 80 אחוז דרוזים", הוא אומר בעצב, "היום בקושי 13 אחוז". כניסתם של עולים מרוסיה ואתיופיה לנישה הביטחונית, כמו גם ערבים נוצרים ובדווים רבים מבעבר, השאירה את הדרוזים ללא יתרון של ממש בהשגת פרנסה במערכת הביטחון. "פעם ידעו שאפשר לסמוך על הדרוזים. היום המסר הוא שרוצים לדחוק אותנו. אני לא מבין למה".
עם נתונים של 3.5 אחוז בלבד של אקדמאים מבני העדה, ניצבת האוכלוסיה הדרוזית הרבה מתחת לאוכלוסיה הערבית בהישגים בתחומי הכלכלה והקריירה. "אפילו למשכילים שלנו אין היום העדפה בשירות הציבורי", קובל טריף. "אז כשהצעירים חושבים על שנים בצבא, על שירות כקצינים, כשהם מגיעים הביתה ואין להם סיכוי לקבל אישור לבנייה המצב הוא מטורף. אתה יודע איזה טלפונים אני מקבל, 24 שעות ביממה? חיילים משוחררים, נכי צה"ל, שאין להם איך ואיפה לגור. אנשים לא מסוגלים לעמוד במחירי המגרשים שמוצעים להם, שעה שיש להם אדמה חקלאית פרטית שצמודה לתוכנית המתאר והם לא יכולים לבנות עליה, ואם כן הם הופכים לעבריינים. אחרים בונים באדמות פרטיות ללא רישיון וצוברים קנסות של 100 אלף שקל כל שנה".
סוגיית הבניה היא הרותחת ביותר. היא כבר הניבה שלל אירועים אלימים. הדרישה הדרוזית להישאר כקהילה ולשמור על הבנייה המסורתית נתקלת בהתנגדות המערכת הממשלתית. אף שלפזורה בדווית מדינת ישראל מעוניינת לבנות עשרות יישובים חדשים ולהכשיר רבבות בתים לא חוקיים, למצוקת הדרוזים אין נראה אופק לפתרון.
לא לנצח אפשר להרחיב תוכניות מתאר. יש בסופו של דבר חוק ותכנון לאומי.
"אני בעד החוק תמיד, אבל אם יש חוק שלא נותן לחיות, מה אנשים יכולים לעשות? אם אין מקום להרחבת היישובים הקיימים, אז שיקדמו יישוב דרוזי חדש. יש תוכנית כזו כבר עשרות שנים. יש אפילו מיקום (אדמה של כפר דרוזי, ליד כליל/אבו-סנאן, שנחרב במאה ה-19 על-ידי אברהים באשא, השליט המצרי שנלחם במורדים דרוזים בסוריה; א"ו). אבל כלום לא זז. יותר מכך, 400 דונם שהופקעו בשנות ה-60 מתושבי ג'וליס הדרוזים לצורכי 'מתקן ביטחוני' עומדים לעבור עכשיו לטובת הכפר המוסלמי ג'דיידה-מכר, לבניית אלפי יחידות דיור. לאן הגענו? התחננו שייתנו לנו את המקום, אבל נתקלנו בסירוב. זו המדינה שאנחנו נלחמים בעבורה, ככה היא נראית".
|
|
|
|
|
| "עזמי בשארה וסעיד נפאע הוציאו רבבות ערבים לטיולים בסוריה, וכולם שתקו. והנה, כשיצאו איתם כמה מאות דרוזים לבקר בני משפחה ומקומות קדושים, למרות שהם לא תומכים בעמדות של בשארה ונפאע – הוגשו נגדם כתבי אישום, ורק נגדם" | |
|
|
|
לטריף חשוב להבהיר שהוא לא נגד נתינה לאחרים, אבל, הוא אומר, "שידעו גם לטפח. כולם יודעים בירדן שהצ'רקסים נאמנים ל מלך. הוא טיפח אותם, דואג להם הרבה מעבר לגודלם באוכלוסיה. אותו דבר היו צריכים לעשות עם הדרוזים".
אבל במדינה דמוקרטית כולם שווים בפני החוק.
"אז שלא ייתנו לדרוזי שלא עשה צבא. אבל למי ששירת שייתנו. לא יותר מכולם, אלא כמו כולם. כל היישובים שלנו מוקפים בשמורות טבע. עלינו אוכפים חוק שעל אחרים לא. כשאחרים לומדים מקצוע, הצעירים שלנו משרתים. בסוף, כשהם באים לרכוש מגרש לבית, לפעמים מנהל מקרקעי ישראל משווק דווקא לצעירים ערבים קרקעות זולות יותר מליוצאי צבא דרוזים. בפקיעין למשל, המגרשים בשכונת יוצאי הצבא כפולים במחירם מאלה המשווקים לצעירים הנוצרים. איך אתה מסביר את זה? אלה הדברים שגורמים לקיצוניים שבשוליים להרים את הראש".
ומה עם הדרישה שלך שלא להעמיד לדין את הדרוזים שיצאו לסיור לסוריה בניגוד לחוק? אולי הציפייה שלכם לחסינות מוגזמת?
" עזמי בשארה ו סעיד נפאע כבר הוציאו בעבר קבוצות לסוריה. הם הוציאו רבבות לטיול בסוריה דרך ירדן, וכולם שתקו. והנה, כשיצאו איתם כמה מאות דרוזים לבקר בני משפחה ומקומות קדושים – הוגשו נגדם כתבי אישום, ורק נגדם! אני יודע שאותם דרוזים לא תומכים בעמדות הפרו-ערביות של בשארה ונפאע, הם הלכו איתם כי זו הייתה האפשרות לעלות לרגל ולבקר בני משפחה. אז אני אעמוד איתם במשפט, לצדם, מאחוריהם ולפניהם".
עד כמה אתה מעורב בנושאי אלימות במשפחה?
"לדעתי זה לא נושא שתופס הרבה נפח בחברה הדרוזית היום. האישה היא דבר קדוש, ובכל אופן אסור להרים עליה יד או לפגוע בה. כבר לפני אלף שנה הדת הדרוזית העניקה לנשים את הזכות לתבוע גט, גם ללא עילה, לרשת את הוריהן ולקבל זכויות רבות. אצלנו אין עגונות ואין מסורבות גט. מלבד זאת, למרות כל הפגעים של החיים המודרניים שיעור הגירושין אצלנו עומד על 8 אחוזים בלבד".
אתה קובל על העוני בחברה הדרוזית. אנחנו יודעים שהוא נובע בין היתר מהמניעה מנשים לצאת לעבוד.
"פעם היו מתפרות בכל היישובים הדרוזיים, והן סיפקו פרנסה. העבירו אותן לסין, והמשפחות נותרו בלי משכורת. אנחנו לא נגד לימודי נשים ועבודה. אנחנו דווקא בעד, כל זמן שהעובדת יכולה לחזור הביתה וכבודה נשמר. אני, כראש מועצה דתית, הענקתי לאחרונה מלגות לסטודנטים, ו-75 אחוז מהם היו בנות. אנחנו מחכים ליזמות בכפרים שלנו, שיהיו אזורי תעשיה, שאפשר יהיה לחיות בכבוד. זה לא קורה, ואין לי תשובה למה. היהודים לא יכולים להפוך מיעוט של 100 אלף נפש לאוכלוסיה לדוגמה? שכולם ידעו כמה טוב למי שכרת ברית עם היהודים עוד לפני שמדינת ישראל קמה, עוד לפני שידענו מי ינצח ב-48', ישראל או הערבים? אתם לא מבינים את הנזק המצטבר בקרב הצעירים".
כשאתה מסתכל עשר שנים קדימה, אתה אופטימי?
שיח' מואפק טריף מביט נכחו מצועף. "אופטימי?", הוא אומר מהורהר, "לצערי, בכלל לא".
|
|