אל מול ים המסעדות הבלתי-כשרות, שמציפות את הארץ הזאת, שמורה אצלנו פינה חמה בלב ל"מסעדה היהודית" הכשרה למהדרין, שעל ציר ז'בוטינסקי בבני-ברק. תפריטה של המסעדה מתמקד בתבשילי המטבח המזרח-אירופי, כשהתפריט הביתי המוצע בה מזכיר להפליא את המטעמים ממטבחה של ה"יידישע מאמא". כבד קצוץ ורגל קרושה, קרפלעך וקניידלך, טשולנט וקיגל, גפילטע פיש וחזרת, הם רק כמה מן המעדנים הקורצים.
יומה הגדול של "המסעדה היהודית" הוא יום השישי בשבוע. ביום הזה, שהוא ערב-שבת, מתפקדת המסעדה גם כשוק של אוכל לסוף השבוע. לקראת שבת-קודש מוצעים בה מטעמים רבים כדי לקחת הביתה. משלוחים קולינריים יוצאים רצים-דחופים לכל בית המזמין טלפונית. לחלופין מוצעות למבקר במקום מבחר של מנות ביתיות, שמהן ניתן להרכיב ארוחה מלאה לכל בני המשפחה ולאורחיה.
הגענו ל"מסעדה היהודית" בצהריו של יום-חול כדי לאכול בה והופתענו למראה השפע הקולינרי שהוצע לנו בויטרינה עמוסת קולינריה, בשיטת השרות העצמי. הצטיידנו במגש, בצלחת ובסכו"ם וניגשנו מייד למלאכת ההרכבה של ארוחה כלבבנו.
נחת רוח
מן המבחר המגוון שקרץ לנו מאחורי הדלפק, בחרנו בעוף צלוי עם סומסום, בתוספת של אפונה וגזר, כשהסלטים של חצילים וקישואים, כרוב ותפוחי-אדמה במיונז, ניתנים כולם על חשבון הבית, ללא הגבלה. העוף היה פריך וצלוי כראוי, וגם הירקות שנתלוו אליו היו במתכונת מטבחה של אמא עליה השלום.
בת הזוג, לעומת זאת, בחרה בשניצל וינאי, עם מחית תפוחי-אדמה, אורז וצימעס, שהזכירו גם לה את מאכלי הבית היהודיים של פעם. כיוון שהיה זה יום קיץ לוהט במיוחד, הרווינו את צימאוננו הרב בשני בקבוקים צוננים של מים מינרליים.
גם הקינוח היה על טהרת המטבח היהודי: שני מעדני קיגל מתוקים, שהוגשו אף הם על חשבון הבית. סביבנו ישבו אברכי-ישיבה, שלא הסתירו אף הם את נחת-רוחם מן המעדנים שבאו לפיהם. שילמנו 84 שקל לשניים וחשנו בבירור שקיבלנו תמורה מלאה עבור כספנו. חבל רק שמסעדות שכאלה, הכשרות למהדרין והזולות להפליא, הולכות ופסות מהר מדי מן העולם הקולינרי.