"במידה מסוימת, מה שקרה בספרד מזכיר את שורשי המשבר שעדיין מכה בארצות הברית", אומר הרצל ענבר, לשעבר שגריר ישראל בספרד וכיום יושב-ראש אגודת הידידות בין המדינות. "גם בספרד המקור הוא בועת נדל"ן שהתנפחה מעבר לכל פרופורציה ומשכנתאות חסרות אחריות שהעניקו הבנקים". בשיאה של האופוריה הוענקו משכנתאות ל-40 ואפילו 50 שנה קדימה. כעת מיליוני אזרחים נתקעו עם נכסים שערכם צנח, ללא יכולת להחזיר את ההלוואות הענקיות שלקחו. לדברי ענבר, בספרד עומדות כיום כמיליון דירות ריקות – תוצאה של גל בנייה עצום שאפיין את המדינה בתחילת שנות ה-2000. מי שרוצה יכול כיום לקנות את הנכסים הללו בזיל הזול. "אם תתהלך ברחובות מדריד", אומר ענבר, "תראה שעל כל עסק שני או שלישי תלוי שלט 'למכירה' או 'להשכרה'. אבל אי-אפשר להיפטר מהנכסים הללו – לא מהעסקים ולא מהנדל"ן למגורים". אבל מעבר לבועת הנדל"ן, ספרד נקלעה למשבר הכלכלי גם בעקבות פזרנות שהייתה נהוגה במשק – הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. "משכורת 13" ו"משכורת 14", ולעתים, דווקא בחברות פרטיות, גם "משכורת 15", הפכו לנוהג, והעובדים נהנו מתנאים מפליגים. "כל עוד הכלכלה שגשגה, הכול היה בסדר", אומר צימרמן. "ספרד נהנתה מבום כלכלי יוצא דופן: ממדינה נחשלת, שבאירופה נהגו לומר עליה בלעג 'אפריקה מתחילה בפירנאים', היא הפכה לכלכלה השביעית בגודלה בעולם. חברות ספרדיות השתלטו גם על שווקים מעבר לים, למשל על ענפי התעופה והטלפוניה באמריקה הלטינית. אבל כל זה הסתיים עם התפוצצות בועת הנדל"ן. המשק הספרדי, ש-14 אחוזים מהתוצר שלו הושקעו בנדל"ן - כפול מהמקובל בכלכלות מתוקנות - התכווץ וחזר להיות רק ה-13 בגודלו בעולם". כיום הכעס בספרד מופנה בעיקר כלפי השיטה הכלכלית, כלפי הבנקים, וכמובן כלפי המערכת הפוליטית שאפשרה לכל זה להתרחש. המדינה מחולקת פחות או יותר באופן שווה בין תומכי ימין לתומכי שמאל, והן הסוציאליסטים והן השמרנים נתפסים כאחראים למשבר. למרות זאת, השמאל, שבתקופתו החלה ההידרדרות, נחשב בציבור בעל אחריות מוגברת למצב הביש. אחד הנתונים המדהימים שעזרו לתדלק את הכעס הציבורי על הפוליטיקאים הוא העובדה שנחשפה לאחרונה, ולפיה כמעט כל חברי הפרלמנט בספרד השקיעו באופן כלשהו בשוק הנדל"ן, וכמה מהם אף החזיקו ב-15 עד 20 דירות. המצב הזה, כמובן, עודד אותם לנפח עוד ועוד את הבועה, עד שזו התפוצצה לבסוף. "הכלכלה הספרדית נקלעה למצב שבמידה מסוימת מנציח את עצמו", אומר צימרמן. "בגלל המצב הקשה האנשים מפחדים להוציא כסף ולחזור לצרוך כמו פעם. זה גורם לכך שקשה יותר למשק לחזור לצמיחה, וכך נוצר מלכוד שקשה מאוד להיחלץ ממנו. אומנם בחודש האחרון נוספו כ-100 אלף משרות למשק, אך ככל הנראה מדובר בעיקר בעבודות עונתיות, חלק מהעלייה בתיירות בתקופה זו של השנה". צימרמן מספר כי בתוך המצב העגום הזה, ההצלחה הספורטיבית יוצאת הדופן של ספרד מהווה מעין נחמה לאומית: "ספרד היא כיום מעצמת הספורט מספר אחת בעולם, וזו תוצאה של עבודה שיטתית לאורך 25 השנים האחרונות. בארץ שומעים רק על ההצלחות של נבחרת הכדורגל ושל הטניסאי רפאל נדאל, אך ספרד מצליחה מאוד גם בענפים אחרים, כגון הוקי ומרוצי מכוניות. משלחות רבות של ספרדים מגיעות לישראל כדי ללמוד את תעשיית ההיי-טק שלנו, אבל בתחום הזה אולי היה כדאי שהישראלים ינסו ללמוד מהם".

בתקופת הממשלה השמרנית של חוסה מריה אסנאר, שהנהיג את המדינה בין השנים 1996 ל-2004, נהנתה ספרד מתנופה כלכלית גדולה ומאבטלה נמוכה באופן יחסי. כזכור, שלושה ימים לפני הבחירות של 2004 אירעה בתחנות רכבת במדריד מתקפת טרור משולבת של אל-קאעידה, שבה נהרגו 191 בני אדם. הספרדים, שעד אז השתתפו באופן פעיל בקואליציה הבינלאומית שניהלה את המלחמה בטרור, נכנסו לפאניקה והגיבו באופן שיכול להתפרש כתבוסתני: הם בחרו במפלגה הסוציאליסטית בראשות חוסה לואיס ספאטרו, שהבטיח להוציא את הכוחות הספרדיים מהמעגל הפעיל של המלחמה. אף שקשה להאשים את ספאטרו בהיווצרות בועת הנדל"ן, בתקופתו אירע המשבר שחייב את הספרדים להחליף דיסקט ולאמץ צעדי צנע מרחיקי לכת. לא רק הכורח האובייקטיבי לשים סוף למשכורות העתק ולתנאי ההעסקה המפליגים הכתיב את הצורך בשינוי, אלא גם הדרישה הברורה של האיחוד האירופי לרפורמה מקיפה כתנאי למתן חבילת חילוץ רחבת היקף. הספרדים הפנימו את המסר והחזירו לשלטון את המפלגה השמרנית, הפעם בראשותו של ראש הממשלה מריאנו ראחוי. אך שינוי גדול כל כך לא יכול לעבור באופן חלק. במדינה המאופיינת עוד מימי מלחמת האזרחים בשנות ה-30 של המאה הקודמת בחלוקה ברורה בין סוציאליסטים לשמרנים, ובטמפרמנט ים תיכוני לוהט, היה ברור שעשרות אלפים יֵצאו לרחובות במטרה למחות על מה שהם תופסים כגזרות של השלטון. כך ראתה המדינה בשנה האחרונה הפגנות ענק של פנסיונרים זועמים, של צעירים מתוסכלים שגרים עם הוריהם עד גיל 30, של אנשי האיגודים המקצועיים, ולאחרונה, כאמור, גם של הכורים מצפון ספרד, שהרפורמות צפויות לפגוע בענף שלהם ובתנאי העסקתם. למרות זאת, ראש הממשלה ראחוי מסרב להירתע - אולי פשוט כי אין לו ברירה - ולאחרונה הגיע להסכם עם האיחוד האירופי על חבילת חילוץ בגובה של כ-100 מיליארד אירו. הרפורמה שנדרשה לשם כך אמורה לשים סוף לכמה כשלים מבניים במשק הספרדי. למשל, חוקי העסקה נוקשים למדי, שאמורים להגן על העובדים, יצרו מצב שבו כמעט בלתי אפשרי להפחית את שכרם. התוצאה של המצב הזה היא שהמעסיקים נאלצים לפטר עובדים, ובכך תורמים לעליית האבטלה. בנוסף, התנאים המפליגים שמהם נהנו הספרדים הביאו לכך שעלותו של עובד מקומי גדלה בעשור האחרון בכ-40 אחוזים יותר מזו של מקבילו הגרמני, מה שהפך את הייצור הספרדי ללא תחרותי. בשבוע שעבר הודיע ראש הממשלה ראחוי על תוכנית צנע הכוללת גזרות בהיקף של 65 מיליארד אירו, אך אמורה לשנות את המצב ולהזרים לספרד את כספי הסיוע של האיחוד האירופי. בין היתר, דמי האבטלה צפויים להיפגע, גיל הפרישה אמור לעלות, וכמוהו גם המע"מ. "ראחוי הבטיח במהלך קמפיין הבחירות שלו שלא יעלה מסים", אומר ענבר, "אך אין לו ברירה אלא לתמוך בתכתיבים של אירופה". הוא מסביר כי בהמשך יצטרכו להתבצע רפורמות נוספות, ובין השאר יהיה צורך לצמצם באופן משמעותי את גופי הממשל המחוזיים, המקיימים כפילויות רבות ומיותרות עם הממשל המרכזי. למרות זאת, ענבר מעריך שלקואליציה הנוכחית מובטחת יציבות, שכן למרות הזעם הכללי על הממסד ועל הפוליטיקאים, הסוציאליסטים נחשבים אשמים יותר במצב שנוצר.

לקשיים שחווה ספרד יש גם השפעה עקיפה על אזורנו. לדברי צימרמן, "הספרדים הולכים ומתכנסים בצרות שלהם, וכתוצאה מכך נסוגים גם מהמעורבות במזרח התיכון, בתהליך השלום ובקידום פרויקטים שנועדו לשפר את המצב ברשות הפלשתינית". זו אינה בהכרח חדשה טובה לישראל: אומנם ראש הממשלה הקודם, סאפאטרו, הצטלם בתקופת כהונתו בכאפייה שהזכירה מאוד את זו של יאסר ערפאת בעת ביקור של פעילים צעירים משטחי הרשות, אולם הממשלה השמרנית הנוכחית מגלה הבנה גדולה יותר לקשיים שאיתם מתמודדת ישראל, ולכן הסתלקותה של ספרד מהזירה שלנו אינה בהכרח דבר שיש לשמוח בו. בינתיים, בחודש שעבר הורידה סוכנות דירוג האשראי 'מודיס' את הדירוג של ספרד ל-Baa3 – דרגה אחת מעל מה שמכונה "איגרות זבל". זהו רמז עבה לרוכשי איגרות החוב של המדינה שלא בטוח שהממשלה תוכל להחזיר להם את כספם. אולם דירוגי איגרות חוב אינם עומדים בראש דאגותיהם של אלפי המפגינים ששוטפים את הרחובות, מחאה על הפגיעה בתנאים המופלגים שלהם הורגלו במשך שנים. בשבוע האחרון נשבר שיא חדש של אבסורד כאשר שוטרים בבגדים אזרחיים התעמתו עם עמיתיהם לובשי המדים, בשעה שהפגינו במדריד נגד הגזרות הכלכליות שיפגעו הן בהם והן בחבריהם שנאלצו לבלום אותם. עם פוטנציאל תיירותי עצום (ספרד מדורגת באופן כמעט קבוע כאחת משלוש הארצות המתוירות בעולם) ועם ממשלה שמוכנה לנקוט צעדים דרסטיים, אפשר לצפות שהמדינה האיברית תצלח בסופו של דבר את המשבר, ותחזור לשגשוג שאפיין אותה עד לפני כארבע שנים. אבל עד שזה יקרה אנו צפויים לראות עוד תמונות רבות של שוטרים שמתעמתים עם חבריהם, ושל אלפי סבתות שיוצאות להפגין נגד הפגיעה בכספי הפנסיה שלהן.