טראומה היא אירוע קשה ומסכן חיים או שלמות פיזית, שחורג מהנורמה עד כדי כך, עד שהוא סודק את ההגנה של האדם: תאונת דרכים, איבוד הכרה או מצב שבו אנשים מעידים שראו את חייהם חולפים לנגד עיניהם בשניות, מעורבות בפיגוע או במלחמות, הפצצה, שוד, שריפה, תקיפה מינית, וכדומה.
גם אירועים שלא סיכנו אותנו פיזית, עלולים לגרור טראומות מהמחשבה שאולי היה יכול לקרות לנו משהו. אנשים שממתינים לבדיקות, עלולים לפתח פחדים, שמה ייאמר להם שהם חולים. אנשים שביתם נפרץ, עלולים לחרוד ממה שהיה קורה לו היו בבית בזמן הפריצה, ומי שעברו ליד מקום שבו התרחש פיגוע, עלולים לפחד ממה שהיה קורה לו שהו במקום כמה מטרים או כמה דקות לפני כן.
כמעט מדי יום אנחנו חווים חוויות לא פשוטות ולאורך השנים צוברים אירועים וזיכרונות מרגעים קשים ובכל זאת ממשיכים הלאה בחיינו. איך זה מתאפשר? מי שאחראי לכך הוא המוח הדואג לשדר לנו תחושה של ביטחון ומוגנות המאפשרת לנו "לעמעם" ולשכוח את הקושי ולהמשיך ולתפקד. בעזרת תחושה זו, ולמרות הסכנות האפשריות הטמונות בכך - אנחנו מוכנים לצאת מהבית, לנהוג בכבישים, לטוס, לשלוח את הילדים לטיול שנתי או לחוגים. דברים אומנם עלולים לקרות בדרך - המוות הוא חלק מעולמנו בין אם נרצה או לא, הסכנות קיימות ויש תאונות ואסונות - אבל הניסיון שלנו מוכיח, שברוב המקרים הכל יסתיים כשורה ובסוף היום נשוב הביתה שלמים ובריאים. תחושת ביטחון זו אינה מולדת, אלא נרכשת עם השנים וניסיון החיים שלנו. כל יום שעובר כשורה, מחזק בנו את האמונה שאנחנו מוגנים.