האם נתניהו מנסה למסמס את דוח לוי?

כעשרה ימים אחרי שנפל חוק ההסדרה הוגש לראש הממשלה דוח אדמונד לוי. תחילה הוצנע ולא הוצא כלל לתקשורת, אך בתחילת יולי פורסם. מאז לא אושר. ראש הממשלה שהזמין את העבודה לא מזדרז לקבלה. מתנהל כאילו כלום. מדובר למעשה במועד ב' של חוק ההסדרה. מי שניגשים למבחן הם השרים, ובראשם שרי הליכוד. ביום שלישי התכנסה ועדת השרים להתיישבות. שלושה נושאים היו על סדר יומה של הוועדה, והדיון בדוח לוי לא נמנה בהם. במהלך הדיון פרץ ויכוח בעניין בית עזרא בחברון. בני בגין העיר שפינוי ה"פולשים" מחויב המציאות, מפני שאם הוקמה ועדה וזו החלטתה, צריך להוכיח שיש לה מילה. אדלשטיין השיב שזה מזכיר לו את הבעל שסיפר שבמריבות המשפחתיות הוא זה שתמיד אומר את המילים האחרונות. המילים הן "כן, יקירתי". בשביל לפנות את אנשי היישוב היהודי מהבית לא היה צריך להקים ועדה... ואז עלתה סוגיית דוח לוי. הסיפור היה ועדת העררים. ועדת העררים היא בית המשפט הצבאי שבו מערערים על החלטת ראש המִנהל האזרחי ביו"ש. היישוב היהודי בחברון הגיש ערר על ההחלטה לפנות את דיירי הבית. ועדת העררים קבעה שאפשר לאכלס את הבית, אבל במשתכנים חדשים ולא ב"פולשים", כלשון בית המשפט. עד כאן טוב ויפה. הדיירים שנכנסו ללא אישור מוקדם של בית המשפט יֵצאו, ובמקומם ייכנסו דיירים אחרים. אבל לא. מתברר שראש המנהל האזרחי רשאי להתעלם מקביעתה של הערכאה המשפטית שדנה בערר שהוגש נגדו. במצב הקיים, החלטת ועדת העררים היא בגדר המלצה בלבד. ירצה, יקיים אותה. לא ירצה, יתעלם. היגיון משפטי מוזר ביותר. בין השאר, מתייחס דוח לוי גם לעיוות הזה. אחת ההמלצות בדוח היא שהחלטת ועדת העררים תהיה החלטה מחייבת. כשפרץ הוויכוח, הציע גדעון סער שהוועדה תאמץ כבר עכשיו את הפרק הרלוונטי של הדוח. זה יפתור את הבעיה, אמר. נציגי משרד המשפטים התנגדו בתוקף. אי-אפשר, טענו. ולגבי בית עזרא, יש שיקולים של הדרג המדיני. כשאומרים "הדרג המדיני" הכוונה לרוב לשר הביטחון, אך במקרה הזה ברק נוקט עמדה שונה - הוא מצדד באכלוס חוזר של הבית. ברק נעדר מהישיבה, אך נציגו האלוף דנגוט הציג את עמדתו. מה זה, אמר מייק בלאס, אתם מציעים תחליף לפולשים? כל יהודי הוא פולש או תחליף לפולש, השיב לו בציניות סער. נתניהו, שניהל את הישיבה, התעלם מההצעות לאמץ את דוח לוי או את חלקיו. כאילו לא שמע.

מי בולם את אישור הדוח? האם נתניהו מעוניין לקבור אותו קבורת חמור? אישור הדוח מתמסמס בגלל כמה סיבות. ראשית, ראש הממשלה לא מעוניין בעימות עם היועץ המשפטי לממשלה. וינשטיין ממש, אבל ממש, לא רוצה שהדוח יאושר. מבחינתו, המצב נמשל לראש הממשלה שהיה רוצה לשאת אישה שנייה, חדשה וצעירה יותר. הדוח פוגע בבלעדיות של ההכרעות שהוא מקבל. שיקול נוסף, אפרופו העיתוי: בספטמבר מייק בלאס, המשנה לפרקליט המדינה, מסיים את כהונתו. יש מי שמעריך שאז יהיה נוח יותר לאשר את הדוח. שנית, הלחצים. וינשטיין מפעיל לחצים משלו, אבל כשמדברים על לחצים בסביבתו של ראש הממשלה מתכוונים ללחצים מוושינגטון, לתגובות מהזירה הבינלאומית שעלולות להגיע אם יאושר הדוח. נכון, מדובר בדוח משפטי שכתבו בכירים במערכת שבקיאותם לא מוטלת בספק. אבל אין זה סוד שבכל הנוגע לישראל, למשרד החוץ האמריקני ולאירופה ישנם סטנדרטים כפולים לא פעם. האם שר הביטחון פועל נגד אישור הדוח? על פני הדברים, דווקא לא. "אבל מה את חושבת", אמר לי שר בכיר בממשלה שלא נמנה עם ידידי הנפש של שר הביטחון, "מי מטפטף את כל השמועות האלה על התגובה הבינלאומית? ברור שזה ברק". שלישית, לנתניהו, כבר אמרנו, סדר עדיפויות משלו. דוח לוי לא מככב בכותרות ובעניינו לא מתנהל קמפיין פוליטי-ציבורי. הקמפיין מתנהל בעניין המבצע האפשרי באירן והנושאים הכלכליים-חברתיים. חוק ההסדרה נעלם מהנוף הציבורי. כמו חוק טל. את נתניהו, אומר שר בליכוד, לא מעניין כרגע כל נושא יו"ש. הוא לא רוצה כלום. לא הקפאת בנייה ולא אישור דוח לוי. הוא רוצה שקט. 'הארץ' פרסם שלשום שנתניהו מעוניין לגנוז את הדוח. כמה שרים בדקו בלשכת רה"מ וסיפרו שלא מצאו סימוכין לכך. מצד 'הארץ' מדובר ב-"wishful thinking". נתניהו רוצה שקט תעשייתי. כשהסוגיה משנית מבחינתו, מי שילחץ חזק יותר יקבל תוצאה רצויה. היום רק המתנגדים לאישור הדוח מפעילים לחץ.

גדעון סער מטיל ספק בפרסום של 'הארץ'. "לפי מה שידוע לי, הדברים שיוחסו בפרסום זה לראש הממשלה לא משקפים את עמדתו", אמר. "מה עם הדוח?" שאלתי. "דוח השופט בדימוס אדמונד לוי", אמר סער, "הוא דוח חשוב שיש לאמץ את עקרונותיו ואת ההמלצות הממשיות הכלולות בו. יש סוגיות שצריכות המשך ליבון. חלק מההמלצות כדאי לאמץ מיד ובחלק אחר לקיים דיון. בכלל, זה מהלך חשוב שיוצר תשתית להסדרים ראויים והגיוניים ביו"ש. מי שכתבו את הדוח, בלשון המעטה, אינם אנשים שמעמדם ובקיאותם בשדה המשפטי נופלים מאלה של עו"ד טליה ששון". גם בוגי יעלון מתבטא ברוח דומה. "חשוב להביא את הדוח של השופט העליון בדימוס אדמונד לוי לדיון בוועדת השרים לענייני התיישבות. הוועדה מונתה כדי לבנות תשתית משפטית אחרת לאחר שנוצר קושי מול אנשי הפרקליטות שהתנהלו על בסיס מדיניותן של ממשלות קודמות. יש חשיבות לאימוץ הדוח בוועדת השרים".

חלפו כבר חודשיים ולא נערך דיון בוועדה.

"נמתין ונראה". בשלב מסוים בישיבת הוועדה ביום שלישי העלה יעלון הצעה שהושמעה כבר בעבר. אם היועמ"ש והפרקליטות לא מייצגים את עמדת הממשלה, על הממשלה למנות נציג משלה. "אם לא תהיה ברירה", הוא מאשר, "אתמוך במהלך הזה".

שבעצם הוא כביש העוקף את היועץ המשפטי לממשלה.

"אם הוא לא מוכן לייצג את עמדת הממשלה, אז כן". השר אדלשטיין, שוויתר על תמיכתו בחוק ההסדרה תמורת הקמת הוועדה, אומר שאם הוועדה לא תאשר את הדוח חבריה ימשיכו לנהל ויכוחי סרק עם נציגי הפרקליטות ולא יחול שום שינוי.

די בכך שהוועדה תאשר את הדוח? אין צורך בדיון בממשלה?

"ראש הממשלה אמר שוועדת השרים להתיישבות היא שתדון בדוח, ויחסי הכוחות בוועדה מבטיחים תוצאה רצויה".

אבל הוא לא מביא את הדוח לדיון בוועדה.

"השבוע עלתה הדרישה להעלות את הדוח לדיון והיא תחזור על עצמה עוד ועוד". גם השר הרשקוביץ (שהיה אמור לשמש סגן יו"ר הוועדה) הכחיש את הפרסום ב'הארץ': "דיברתי עם ראש הממשלה אחרי הפרסום ולא התרשמתי שהדברים נכונים".

אבל הדוח לא עולה לדיון בוועדה.

"הוא יעלה. יש עומס בגלל הצורך בתשובות דחופות לבג"ץ, עניינים דחופים יותר, אבל הוא יעלה. אם כי אני צופה קרב לא פשוט מול אנשי הפרקליטות שמסיבות מדיניות מעדיפים את דוח טליה ששון". גלעד ארדן, שביקש בשבוע שעבר להעלות את הדוח לדיון בוועדה, הציע שלשום לשרים החברים בה לאיים בהתפטרות אם הדוח לא יעלה לדיון. חייבים לעשות משהו, אישר שר אחר מקרב חברי הוועדה, אבל אם נתפטר מה נשיג? הפורום הקודם יקבל החלטות? בישיבת הוועדה ביום שלישי חטפו כמה מהשרים סטירת לחי. ארדן ואדלשטיין ראו לפתע שלפני בני בגין מונחים חומרים שהגישה הפרקליטות. שרים אחרים לא נחשפו לחומרים לפני ישיבת הוועדה. מה זה, הם מחו, יש שרים סוג א' ושרים סוג ב'?

מסלול הייסורים של דוח לוי דומה לזה של חוק ההסדרה. חוק ההסדרה היה צפוי לעלות לדיון בוועדת השרים לחקיקה, דוח לוי בוועדת השרים להתיישבות. בוועדת השרים לחקיקה היה רוב ברור לחוק ההסדרה. הוא הופל בהצבעה הראשונה משיקולים טקטיים, כדי למנוע ערר של מתנגדיו שהיה תוקע את קידום החוק במשך שבועות רבים. את הערר הגישו תומכי החוק. היה להם רוב, אבל נתניהו לא אפשר לערוך דיון בערר. כך יצא שהממשלה התנגדה, והסוף ידוע. על הדרך הועלו אפשרויות של חקיקה מצומצמת, חלקית, נקודתית, אבל גם ניסיונות אלה לא צלחו. לאישור דוח לוי רוב ברור בוועדת השרים להתיישבות, אבל ראש הממשלה מונע דיון בדוח. בסביבתו מעלים אפשרות לאשר בהדרגה חלקים מהדוח, מבלי לעורר רעש, אבל גם הצעות אלה לא זכו למענה בישיבת הוועדה. כל יום שחולף הופך את הדוח לאקטואלי פחות. מרחיק אותו מסדר היום הציבורי. ממסמס את העניין. בכל פעם שעומדת על הפרק החלטה בעלת אופי מדיני, ולו בעקיפין, נשמעת הטענה שהעיתוי לא מתאים. אם הדוח לא יאושר בטווח הקרוב, אחרי הבחירות בארה"ב, במיוחד אם ינצח הנשיא המכהן, העיתוי יהיה מתאים יותר? ואם ממשלת הליכוד שבה אין ייצוג למפלגות השמאל (שהרי ברק לא נחשב) לא תאשר דוח משפטי שקובע כי ישראל אינה כוח כובש ביו"ש, מתי תקום ממשלה מתאימה יותר לאישור הדוח? מן הסתם לא אחרי הבחירות הקרובות. בסוגיות שבהן הוא צריך להכריע מבלי שתהיה לו עמדה נחרצת, בשונה למשל מהסוגיות הכלכליות, נתניהו נוהג לאמוד לחצים. לבדוק מי מאיים עליו יותר. מי עשוי להפר את השקט התעשייתי. כך נהג בחוק ההסדרה. כך נהג בחלופה לחוק טל. כך הוא נוהג גם בעניין דוח לוי. ללא לחצים פוליטיים, ללא צעדים מעשיים שינקטו השרים, הרכבת לא תצא מהתחנה.