להערכת אבו-עלאא "העימותים לא יגיעו לכדי מהומות. אינתיפאדה היא נגד הכיבוש, ולא נגד השלטון הנבחר על-ידי הפלשתינים. אנחנו נמצאים במצב כלכלי גרוע, בין היתר משום שמדינות שהבטיחו להעניק סיוע לא עמדו בהבטחותיהן. מאז ומעולם העניקה הרשות סיוע למשפחות מעוטות יכולת, ועכשיו בגלל המשבר הכלכלי אי-אפשר לתת את הסיוע הזה". אבל מיד הוא חוזר אל הנאשמת הקבועה. "אצלנו, בניגוד למדינות ערב שבהן התחוללו מהפכות, יש כיבוש, ולכן האחריות למשבר הכלכלי היא לא בידינו אלא על הכיבוש. העובדה היא שאנחנו לא נותנים משכורות לפקידים שלנו, וגם הם סובלים מהבעיה הכלכלית. יש דיונים על פתרונות, ואנחנו מקווים שהבעיה הכלכלי ייפתר בקרוב". "הטלת האשמה על הכיבוש הישראלי הייתה תמיד מנותקת מהמציאות, אבל היום זה כבר נראה פשוט פתטי ולא תופס אפילו ברחוב הפלשתיני", מגיב ד"ר קובי מיכאל מהמשרד לעניינים אסטרטגיים. "ההנהגה הפלשתינית נחושה להמשיך ולטפטף את הנרטיב הקבוע של המסכנים, והיום, היות שהם נמצאים במצב גרוע כל כך בעיני הפלשתינים עצמם, הם מנסים לרדת כמה שיותר נמוך". הוא מזכיר את דברי ג'יבריל רג'וב בטלוויזיה הפלשתינית לאחרונה, שבנימין נתניהו הוא כלב תוקפן. להערכה של אבו-עלאא שלא תהיה אינתיפאדה חברתית, מיכאל מסכים. "אני לא אוהב את המונח אינתיפאדה שלישית. המחאה הזאת יכולה להתרחב נגד הרשות הפלשתינית, משום שהמצוקה שם אמיתית, אבל אנחנו לא מדברים על אינתיפאדה. העניין הוא כיצד תנהג הרשות. תמיד היה למנהיגים הפלשתינים הכי נוח להטיל את האחריות על גורמים חיצוניים. הם מעולם לא היו אחראים למצבם. זה חלק מהטרגדיה של העם הפלשתיני. חוסר היכולת שלהם להסתכל בראי ולשאול את עצמם 'מה עשיתי לא נכון? כיצד אני יכול להשתפר?' הוא לב העניין. המושג אחריות זר לגמרי להנהגה הפלשתינית. זה מושג שתקף תמיד רק לאחר. "הם צריכים להציג לעצמם כמה שאלות, שהמרכזית שבהן היא – איפה המיליונים. איזה שימוש נעשה בסיוע הכלכלי האדיר שהם קיבלו מכל העולם במשך שנים. מדוע הם מתעקשים לדבוק בחרמות ולהכביד את ידם על האוכלוסיה המקומית בכל מה שקשור לשיתוף פעולה עם ישראל? מדוע הם מתעקשים שלא להיכנס למשא-ומתן? מדוע הם לא מייצרים מקומות עבודה ומתנגדים לבניית תשתיות כלכליות למדינה עצמאית בשיתוף עם ישראל? מדוע הם מעדיפים כל הזמן להוציא את האנרגיות לטובת הלעומתיות, המאבק בישראל ויצירת דה-לגיטימציה שלה? אלו השאלות הנכונות והקשות".

ראש הממשלה הפלשתיני, שנתפש בעיני רבים במערב כ'מיסטר קלין' המוביל התנהלות כלכלית תקינה של הרשות הפלשתינית, הוא כאמור המטרה הראשית של ההמונים, הזורקים נעליים על תמונתו. יושב-ראש הרשות מצליח בינתיים להתחמק מהאשמה ישירה. אולם על-פי מחקר של ד"ר ג'ונתן שנצר, סגן נשיא הקרן להגנה על הדמוקרטיות, לאבו-מאזן ולבניו חלק משמעותי ביותר לכאורה בדליפת כספי הסיוע. בדוח שהגיש ביולי האחרון לתת-ועדת החוץ לענייני המזרח התיכון של בית הנבחרים האמריקני, המופיע גם באתר 'מידה' של העיתונאי עקיבא ביגמן, שנצר מפרט את מצב השחיתות ברשות הפלשתינית. לטענתו, בניו של מחמוד עבאס (אבו-מאזן), יאסר וטארק עבאס, מטפחים את עסקיהם במימון מכובד מכספי הסיוע האמריקני. מונופול הטבק הפלשתיני 'פלקון' וחברת אחזקה בשם זהה שבבעלותה חברות תכנון והנדסה, נמצאים בבעלות יאסר עבאס. סך האחזקות של הקבוצה מסתכמות, על-פי שנצר, בכ-35 מיליון דולר בשנה, והן כוללות חברת טלקומוניקציה וחברת השקעות. שנצר מדגים את פעילות החברה ההנדסית שבבעלות יאסר בסיפור מחברון: לצורך הקמת מערכת הביוב של העיר קיבל האיש לידיו 1.89 מיליוני דולרים מכספי הסיוע האמריקניים. יאסר רשום גם כיו"ר חברת הביטוח אל-משרק, שלה 11 משרדים בשטחי הרשות. החברה נסחרת בבורסה ומוערכת בסכום של 3.25 מיליוני דולרים. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה שבשנים 2005–2008 זכתה חברת עבודות הציבור 'האופציה הראשונה' בסיוע אמריקני בשווי 300 אלף דולר. החברה מבצעת מיזמי תשתיות ובניית בתי ספר למען הרשות הפלשתינית. המנכ"ל שלה הוא אותו יאסר עבאס. מוחמד רשיד, שהיה יועצו הכלכלי של יאסר ערפאת, מואשם בשחיתות ובגנבת מיליוני דולרים מכספי קרן ההשקעות הפלשתינית ומאש"ף. הוא מצדו האשים את יו"ר הרשות בהחזקת חשבון בנק סודי בירדן ובו 39 מיליון דולרים. הוא טוען כי לפחות 13 מיליוני דולרים מהסכום הזה הם כספי סיוע אמריקני. אתר 'קופיה פרס' של מתנגדי אבו-מאזן טוען שהלה מכר קרקעות של אש"ף בלבנון, שהיו שוות 20 מיליון דולר, תמורת 160 מיליון דולר. באתר טענו כי מדובר בהלבנת כספים. רשיד טען גם כי בבעלות משפחת עבאס נדל"ן בירדן, תוניסיה, איחוד האמירויות, קטאר, עזה ורמאללה בשווי של יותר מ-20 מיליון דולרים, וכי הוא שלשל לכיסו לא פחות מ-100 מיליון דולר בעסקות מפוקפקות שונות. "ברור שיש ברשות קִנים גדולים מאוד של שחיתות משולבת בחוסר יעילות", אומר ד"ר מיכאל. "הם גורמים להרבה מאוד כסף להיבלע ולהיעלם ולא להגיע ליעדו, קרי שיקום הרשות הפלשתינית ובניית יכולותיה. סיפורי מוחמד רשיד, מוחמד דחלאן שמסתובב בכל העולם ובניו המושחתים של אבו-מאזן הם רק קצה הקרחון שמלמד על כך שהרשות הפלשתינית לא תקבל לעולם את פרס השלטון הנקי משוחד. "גם העובדה שאבו-מאזן נמצא בחו"ל יותר זמן מאשר ברמאללה מלמדת על רמת הקשר שלו לבעיה הפנימית הפלשתינית. הוא תמיד העדיף לבלות את עתותיו בחוץ במקום לטפל בבעיות האמיתיות, וכך להותיר את פיאד להתמודד לבד עם המציאות הכלכלית ולספוג את ההאשמות".

המפגש עם אבו-עלאא נערך לרגל יום השנה ה-19 לחתימת הסכם אוסלו. מראהו כמראה זקן חביב, נמוך קומה ובעל חיוך רחב. יד חמה אחת מושטת ללחיצה, היד השנייה מחבקת, והוא מבקש שנשב. הוא פותח דווקא בהבהרה כי "הבעיה הפלשתינית היא בעיה מרכזית בעולם, והיא מפתח לפתרון בעיות רבות באזור". פתיחה תמוהה לכאורה, אך נחיצותה ברורה למי שזוכר מהי הבעיה הפלשתינית העיקרית כרגע: נפילה לפינה חשוכה של תשומת הלב העולמית לנוכח המתרחש בסוריה, באירן, במצרים ובירדן. אבו-עלאא שימש שנים רבות ראש הזרוע הכלכלית-עסקית של אש"ף, היה מיוזמי הסכם אוסלו, והיה, בסדר כרונולוגי, שר האוצר הפלשתיני הראשון, ראש הממשלה וראש צוות המשא-ומתן עם ממשלת אולמרט. מנקודת המבט הזו, אומנם חד-צדדית אך עתירת ניסיון, הוא תולה את כישלון השיחות בצד הישראלי. "התחלנו עם יצחק רבין", הוא מונה, "אחר כך עם שמעון פרס, המשכנו עם בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון, אהוד אולמרט ועם בנימין נתניהו בפעם השנייה. עברנו את כולם, ואני יכול לומר שאף אחד מראשי הממשלה בישראל לא הציג לנו פתרון משמעותי. גם לא אהוד אולמרט, בניגוד למה שנוהגים לומר בישראל". הגידול המתמיד בהתנחלויות, והעובדה שביהודה, בשומרון ובירושלים גרים יותר מחצי מיליון יהודים, אינם מפחידים אותו. הוא בטוח שאם ישראל תרצה, היא תוכל לפתור את הבעיה הזאת. "בפגישה שקיימנו אני וערפאת במעבר ארז עם שמעון פרס ויצחק רבין, בהיותו ראש הממשלה, הציג לנו רבין הצעה בנושא ההתנחלויות. כך הוא אמר: 'אני אבנה גדר סביב כל התנחלות והתנחלות, שתהיה במרחק 50 מטר מהבית האחרון במקום'. שאלתי אותו 'האם זוהי ההצעה שלך למשא-ומתן?' והוא ענה לי, 'לא. אני לא מתכוון לשאת ולתת. זו ההצעה שלי. ההחלטה שלנו היא לבנות גדר מסביב לכל התנחלות והתנחלות, עד שנסכים בינינו באופן סופי מה לעשות בהן. נפנה את ההתנחלויות או נהרוס אותן'. אמרתי לו, 'בסדר גמור. אני מסכים'. ואז קרה מה שקרה ויצחק רבין שילם בחייו על ההצעות האלו. "אם היינו מגיעים למשא-ומתן רציני היינו יכולים גם להסכים להימצאותן של ההתנחלויות, בינתיים, כמו שהן. בלי לבנות בית מעל בית ובלי לחרוג מהגדר שסביבן. זו אמירה הגיונית. אבל מה שקורה היום הוא שהבנייה בהתנחלויות מתרחבת. מאז 1993 אנחנו מנסים להגיע לפתרון, ללא הצלחה. בשנים האחרונות אנחנו מרגישים שאולי הצד השני לא מעוניין להגיע לפתרון. ישראל לא מעוניינת להידבר איתנו, וחושבת שהמצב שאנחנו נמצאים בו יישאר כמו שהוא". כשאבו-עלאא אומר פתרון הוא מתכוון לסיסמה שהציב אי אז באנאפוליס הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש, "פתרון שתי המדינות לשני העמים". רק בהבדל אחד. במשך שעה שלמה של ראיון, שהמונח "שתי מדינות" עלה במהלכו עשרות פעמים, הוא לא הזכיר ולו פעם אחת את המשכו של הצירוף: "לשני העמים". כלומר בשורה על הכרה בעם השכן, למרות החביבות, לא הצלחנו להציל מפיו. "קיבלנו את פתרון שתי המדינות כפשרה בלבד, כפתרון שעלינו לדון בו", הוא אומר. "זו הייתה מפת הדרכים ואנחנו חתמנו עליה. מה שאנחנו רואים עכשיו הוא שישראל הורגת והורסת את האפשרות הזאת. לכן אני חושב שאין רצון אמיתי של ישראל לשלום".

אז איזו תוכנית עומדת עכשיו לנגד עיניכם?

"פתרון שתי המדינות, עדיין. מדינה פלשתינית עצמאית בגבולות ארבעה ביוני 1967 שבירתה ירושלים, ופתרון בעיית הפליטים. אבל, האם ישראל רוצה בזה? באופן כללי היא אומרת כן, אבל בפועל היא מבצעת מעשים שנוגדים את האמירה שלה. מרחיבה את ההתנחלויות, סוגרת את ירושלים לכניסת פלשתינים. אז מהי החלופה? מדינה אחת. זה איננו הפתרון שאני כפלשתיני או כהנהגה הפלשתינית מציע, אבל זהו הפתרון שמציעה למעשה ישראל, ולכן השאלה אם אנחנו בכיוון הזה נמצאת במגרש הישראלי". עכשיו מתכוון אבו-מאזן, לפחות על-פי הודעתו השבוע, להגיש בעוד שבועיים בעצרת האו"ם בקשה להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה משקיפה שאינה חברה. כזכור, זו הייתה כוונתו גם לפני שנה, והתגובות בישראל היו קשות ביותר. גם היום מגדירים בישראל את המהלך המתוכנן צעד חד-צדדי פלשתיני. אבו-עלאא דוחה את ההגדרה הזאת. אנחנו לא ישראל, הוא אומר, אנחנו לא יכולים לבצע צעדים חד-צדדים. "יש לנו זכות לפנות לאו"ם. רק כך נוכל להשיג את זכותנו למדינה פלשתינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים".

ומה יהיה על שיבת הפליטים שביתם או בית אבות-אבותיהם היה בתל אביב ובחיפה? במסגרת הסדרת בעיית הפליטים יהיה ויתור פלשתיני על זכות השיבה למדינת ישראל?

"נושא הפליטים מורכב מאוד. יש בו הרבה פרטים, ולכן אנחנו צריכים לשבת למשא-ומתן ולראות מה יתפתח במהלכו".