בתקופת החגים, ניתן להבחין בשתי התנהגויות כפייתיות, המהוות מאפיינים של OCD: ניקיון כפייתי ואגרנות (אגירת חפצים שאין בהם צורך וחוסר יכולת להיפטר מהם).
בבסיסן של שתי התנהגויות אלו, עומדת רמת חרדה גבוהה. אדם הסובל מ-OCD, מרגיש שהוא צריך לעשות מעשה שיוריד את רמת החרדה שלו ולכן הוא ממתן את תחושת החרדה בעזרת הטקסים שהוא עורך כגון: ניקיון (שטיפות ידיים וכדומה) או ספירה ובדיקה.
האגרן לעומת זאת, מפחד לאבד חלקים מעצמו (הנפשי) ולכן נותן להם ביטוי באגירה של חפצים. שתי ההפרעות דומות במהותן, אבל שונות באופן שבו הן באות לידי ביטוי.
שתי התופעות הנפוצות של OCD, הן למעשה שתי בעיות שונות, שבבסיסן יש תמונה אחת שהיא הפרעת חרדה. בשני המקרים יש עלייה ברמת החרדה, אבל התמונה שבה הם מציגים את עצמם היא שונה.
יש לזכור, שאדם הסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית, לא יהיה יעיל יותר בניקיון הבית מאשר אדם שאינו סובל. להפך, ההתעסקות האין-סופית בפרטים לא רלוונטיים, תגרום לו לעבוד פחות ובחוסר יעילות. האגרן, במקרה של חרדה, יתעסק יותר בדברים שאגר או יחפש דברים לאגור. אצלו החרדה באה לידי ביטוי במובן שהחפצים שלו הם חלק ממנו עצמו. ייתכן שיש לאדם קצת מזה (ניקיון כפייתי) וקצת מזה (אגרנות). ברוב המקרים, נראה נטייה התנהגותית לצד אחד ובו צריך לטפל.