יצא ככה שחלפתי בין כמה שחקנים על מדרגות "בית הסופר", מקום בו מתקיימות חזרות של תיאטרונים, ולא אסגיר שמות רק אומר שאתם מכירים אותם היטב. אני מקפץ במדרגות לקראתם, כולי חיוכי אושר חסר בסיס ומברך מכל הלב: "שנה טובה, שנת שלום והרחבת הגבולות". אחד מהם הוא שחקן ערבי. בולט מאוד. הוא נבוך לרגע וממלמל: "מה? ארץ ישראל השלמה?" אמרתי: למה לא, מה זה חשוב, אני רק מקווה מכל הלב. שלום והרחבת הגבולות. זה איחול, אם זה יתגשם, למי זה יפריע, הרי כולם יהיו שמחים? ואז אני מוסיף משהו כגון: אם זה אפשרי הרי גם אתם לא תתנגדו. כאן קופץ עלי שחקן אחר ואומר: "מה זה אתם? למה אתה מתכוון באתם? הרי כולנו יחד", ואני מרכין ראשי, אבל אז הוא ממשיך ואומר: "כולנו יחד, גמרנו. הוא ערבי ישראלי. אין הבדל. אני מזיין את אחותו והוא את אחותי". אני תופס מיד שמחנה השלום הגזים וכהרף עין זועק: "מה זה? איך אתה מדבר?", והשחקן הערבי ממלמל לעצמו: "ואז יהרגו אותך". "תגיד לי", פונה אז לשחקן הערבי שחקן שלישי, שאת שמו אתם רואים בכל לוחות המודעות וגם בכל העלילות המוקרנות בטלוויזיה ובקולנוע, וגם בעצומות מהסוג ששחקנים חותמים עליהן, "תגיד לי", הוא שואל אותו, "למה באמת אתם כל כך רגישים לעניין של הבנות שלכם? למה אסור לי לשכב עם הבנות שלכם?" אני נחלץ ומבהיר: "כי זה לא בהסכמה". וכולם מבינים ללא מילים ומנסחים מחדש: "אצלנו זה צריך להיות כרוך בהסכמה שלה ואצלכם בהסכמה של המשפחה". "זה עניין של תרבות", עונה איכשהו השחקן הערבי, ואני מדגיש לשחקן הישראלי שהציע לראשונה את רעיון חילופי הזוגות הזה: "וכדי שתבין - מסבירים לך". "אבל הם לא מסבירים", הוא אומר, "הם הורגים". "ככה הם מסבירים". אני עונה לו. ומיד חיפשתי, ומצאתי, דרך להחזיר את קלות הדעת למקום, כי עוד התפרצויות אלימות למען ההסברה אנחנו לא צריכים.
|
"לא, אמרתי לא. את לא מבינה: לא". "זה בסדר, תרגע. למה בקשיחות כזאת? זה בסדר. אם אתה לא רוצה, אז לא". "טוב, בסדר, אבל את יודעת שזה בלי התחייבות". "מי דיבר על התחייבות? רק נראה לי מוזר שאתה כל כך חושש מהרגשות שלך. בוא נדבר קצת. נדבר. חשוב לדבר, מה כבר יכול להיות אם נדבר קצת?" (שיחה בשלולית בין הצפרדע לבין הנסיכה) חמש עשרה שנים אחרי זה: "לא, אמרתי לא. אתה לא מבין: לא. ואני לא ארגע. אני יודעת שתגיד לי: 'זה בסדר, אם את לא רוצה אז לא'. שלא תחשוב אפילו להתחיל לומר את זה. ואל תנסה לדבר איתי על המחויבות שלי או על זה שאני פוחדת מרגשות. השטויות האלה לא עובדות עלי. מה קרה? רצית להגיד משהו? טוב מאוד, כבר חשבתי שכן". (שיחה בארמון בין הנסיך שהיה צפרדע לבין המלכה שהייתה נסיכה).
|
הנה, אנחנו עומדים לנצח בכל רגע במאבק, שעוד לא החלטנו אם להתחיל בו. אנחנו עומדים לחסל בכל רגע סכנה, שעוד לא תפסנו שהיינו בה. אנחנו עמודים לפתור בכל רגע בעיה, שעוד לא גילינו מה היא. לא פלא, אם כן, שאנחנו לא מבינים מה עשינו. אבל ברור שעשינו את זה טוב מאוד.
|
היום, יום שני, ערב ערב יום כיפור תשע"ג, פגשתי מישהו מהדרג הבכיר ביותר של ההגנה המשפטית על שולה זקן כשהוא שב לביתו בתום המשפט, חולצתו עדיין נוצצת בלובנה ובגיהוצה המשובח, אבל הוא כבר בדרך להחליף אותה. היום שלו תם, המשפט תם. ואחרי אותן שנים ארוכות של מאבק משפטי, מה אתם חושבים ששולה זקן אמרה לו בשמעה את פסק הדין הקל והמקל? "הכל מלמעלה", היא אמרה. מישהו אחר היה אולי אומר "אתה גאון" למי שהוציא אותה בעונש קל כזה מסבך עצום כל כך. אבל אנחנו סומכים רק על אבינו שבשמיים. שולה זקן הלכה מבית המשפט הישר לכותל. היא הזמינה לשם גם את עורך הדין שלה. הוא ויתר. אני דווקא הייתי בכותל כמה שעות אחרי כן. הלילה, בעצם, שלא נגמר עדיין עד שיאיר הבוקר. מול הכותל יש בניין גדול ויפה של "אש התורה". שם יש מרפסת גג גדולה שצופה אל הכותל, ובשעה 23:30 אפשר לראות משם את הרחבה והיא מלאה לחלוטין, ויותר מלחלוטין, בבני אדם. גם אם לכאורה אין אפשרות לשונית לכתוב יותר מלחלוטין. זו עוצמה אנושית ותרכיז רגש שאפשר להבין רק כשרואים את המחזה הזה. המון אנשים ונשים, מופרדים בקירבת הכותל ומעורבבים בשאר השטח העצום. רובם צעירים. הקהל הרב הזה גם עונה ושר. צילמתי. אחרי ששמעתי את "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד", ו"ה' הוא האלוהים" בקול אדיר ובנגינת תפילה מפי מאות אלפי האנשים שנהרו לסליחות חשבתי לעצמי שאם לה' הוא האלוהים יש עדיין טענות לעם הזה יהיה לי קשה לקבל את זה. עמדתי בנקודה גבוהה מעל הקהל וצילמתי באייפון. כדי לצלם יותר טוב גחנתי, והפעלתי אותו שם, בגובה כמה קומות ומחוץ למעקה, עד שהיה חשש שהאייפון יפול אל הקהל שלמטה. אם זה היה קורה, מישהו שאייפון היה נופל לו פתאום על הראש היה תמה מדוע אלוהים שלח לו אייפון משמיים כשהוא מבקש סליחות, ומתאכזב שאם דבר כזה כבר קרה, ועוד במעמד נשגב כל כך, למה זה לא אייפון חמש.
|
| | אתמול בלילה היה יום שני ה-24 לספטמבר, ובחצות התחלף התאריך ל-25 על-פי לוח השנה הגרגוריאני, שהונהג לפני 430 שנה, בשנת 1582, על-ידי האפיפיור גרגוריוס ה-13 ומדעניו. אבל הלילה הזה היה ט' בתשרי תשע"ג כבר מרגע שקיעת החמה על-פי הלוח העתיק בכמה אלפי שנים, המוצלח והמדויק למדי, הלוח העברי. והתאריך, ט' בתשרי תשע"ג, תקף גם כרגע, כשאני כותב. י' בתשרי, התאריך הידוע גם כיום כיפור, יחול על ישראל בעוד כמה שעות, עם שקיעת השמש. צילמתי סרט קצר של מה שראיתי בערב ט' בתשרי הזה ממרפסת גבוהה מול הכותל. את מיוחדות המראה עוד לא סיימתי לחוות גם הבוקר, הסרט מוסר שמץ ממנה. אני משגר מכאן, אם כן, לייק וגמר חתימה טובה לכל מי שראיתי שם מלמעלה, ואתם רואים איתי בסרט. זאת אומרת לכמה מאות אלפים – ולייק וגמר חתימה טובה לחברי כאן בפייסבוק ובכל מקום אחר.
|
|