השוק הסיני, ואיתו כל אסיה, הוא ללא ספק יעד מאתגר, שיזמים רבים זיהו אותו מזמן. כל הנתונים והאינדיקציות מוליכים למסקנה, כי בפני התעשיה הישראלית נפתח חלון הזדמנויות רחב למדי - אך תחום בזמן.
הממשל הסיני הבין, כי בשביל להאכיל בכל יום מיליארד וחצי תושבים, צריך לדאוג להם קודם כל למקומות עבודה שישלמו משכורת, כזו שתספיק להם לקנות אוכל וגם קצת ליהנות מהחיים. כדי שיהיו מקומות עבודה, הבינו אנשי השטח בארץ הדרקון, כי לא די בדיבורים ובהחלטות מרופדות בדולרים, אלא צריך לגרום לכך שזה יקרה. לשם כך, הבינו הסינים שהם זקוקים להשקעות מערביות. אלו כבר קיימות שם משנות ה-80′. אולם, במשך עשרות שנים, חלק גדול מההשקעות לא ממש סייע לכלכלה הסינית. הפתיחות למערב שהחלה אז, הפכה לא מעט סינים לטייקוני נדל"ן) וזאת עוד מבלי לדבר על משקיעים זרים.)
חיזור אחר טכנולוגיות חכמות
אבל התמורה מהנדל"ן הזה לא נשארה בסין, ולא תרמה להצלתו של ילד סיני רעב בכפר נידח במדינה הענקית הזו. חגיגת הנדל"ן נקטעה בעקבות שורה של צעדים שנקטו הסינים בשני העשורים האחרונים, כולל הלאמה של נכסים רבים. במקביל, הם החלו לפתוח שערים ולחזר אחר טכנולוגיות חכמות - מפעלים שיש להם קווי יצור משוכללים, עם היי-טק ומערכות מיחשוב. יש להם תנאי ברור: אתם רוצים לעבוד פה? בבקשה, תקימו פה שלוחה, מפעל יצור או הרכבה - ובתמורה נסייע לכם בכל מה שאפשר. וכדי להמחיש את רצינותם, הם מראים לכל מי שרק מעוניין את תנופת הבנייה, את ההשקעות האדירות בתשתיות, מסילות רכבת, מגדלי משרדים וגורדי שחקים.
את המודל הייחודי הזה הסינים בחרו לנסות בעיר צ'אנגג'ו, שבמזרח סין, אשר חולשת על חמישה מחוזות. אחד מהם, מחוז ווז'ין, אירח את משלחת העיתונאים מישראל במהלך חול המועד סוכות. בעיר הזו פועלת חממה טכנולוגית תעשייתית, שנועדה לאכלס את החברות הרב-לאומיות שיעמדו בתוכנית החומש שהסינים גיבשו. התוכנית כוללת חבילת השקעות יפה לחברות שהטכנולוגיה שלהם תואמת את הציפיות. המדובר בתחומים כמו אנרגיה, מזון, היי-טק, קלין טק, מים ועוד. בכל אחת מהן הם מחפשים את הפתרונות החכמים ביותר והטובים ביותר, כדי למשוך לשם את הבוגרים של האוניברסיטאות המובילות בסין.
הקשר הישראלי
אבל המיוחד בסיפור המרתק הזה, הוא שמי שמסייע לסינים לממש את החזון ולקרב אליהם את העולם המערבי, הם דווקא ישראלים. או ליתר דיוק, שני ישראלים, אשר הגיעו לסין כל אחד מסיבות אחרות, פעלו בה כמה שנים ושילמו "שכר לימוד" בדומה ליתר היזמים בסין. כיום הם נחשבים, לפחות בעיני הממשל הסיני, כמי שהצליחו לפתח מודל מהפכני מבחינתם, המיישם פתרונות לחברות שרוצות לעבוד במדינה - עם תועלת ותעסוקה לסינים. שני הישראלים האלו הם צבי שלגו ואילן מימון. שלגו ומימון "מכרו" לסינים
הקמת חממה תעשייתית טכנולוגית, שתאכלס חברות ישראליות ורב-לאומיות אחרות.
לכאורה זה סיפור של נדל"ן, אבל הקרקע היא שם המשחק. שלגו ומימון משכנעים את החברות הישראליות שרוצות להיות בסין, שאין אפשרות לנהל את הפעילות מרחוק. אתה חייב להעסיק מנהלים ואנשים שלך, שינהלו את הסינים הטובים ביותר. את זה שלגו ומימון יודעים לעשות, על סמך הניסיון הרב שיש להם ועל סמך העובדה שהם חיים שם.
השניים מעמידים לרשות החברות אולמות ייצור והרכבה, תוך כדי שהם עוטפים את האולמות בשורה של שירותים לוגיסטיים ושיווקיים, במודל עסקי המבוסס על דמי ניהול חכמים ושותפות בניהול. שלגו מנהל חברה המעסיקה 120 אנשים, עם תמהיל מגוון: החל מסמנכ"לי כספים סינים, שמנהלים את השלוחות המקומיות, אבל מחויבים לישראלים - ועד לאנשי מכירות נמרצים. אי-אפשר היה שלא להתרגש, כאשר המשלחת של העיתונאים מישראל שמעה אשת מכירות מקומית נמרצת, עם מבטא אנגלי מעולה (דבר נדיר מאוד בסין), המשכנעת אותנו למה חשוב למכור את המוצרים של טאואר-ג'אז הישראלית.
לאום, מוצא וצבע לא חשובים
טאואר היא אחת מעשר החברות הישראליות שכבר פועלות בחממה. בדומה לה פועלות חברות אפימילק, לשעבר מקיבוץ אפיקים, הפועלת בתחום המחלבות הממוחשבות, מטריקס גלובל, שתחל לפעול שם בקרוב; וקרמר אלקטרוניקה, קומיגו של דב מורן ואחרות. שני הישראלים הנמרצים האלו נהנים מגישה ישירה לכל מקבלי ההחלטות בסין. הם למדו שמה שמעניין את הסינים זה ביזנס. שיקולי לאום, מוצא וצבע לא עולים כלל לדיון.
כל חברה שתשכנע אותם כי היא זו שתקדם את הכלכלה שלהם - תזכה לתמיכה רחבה. הישראלים שלנו בסין, שלגו ומימון, הצליחו כנראה לפצח את ה-דנ"א הסיני שעוזר לתעשיה בישראל. שיתוף הפעולה בין הממשל הסיני לשני יזמים פרטיים ישראלים הפועלים בסין הוא מודל די יחודי, שכדאי גם לממשלה שלנו ללמוד אותו וליישם אותו בהתאמה, למען התעשיה בכלל וההיי-טק בפרט.