ישראל, לאחר שעמדה בהישג המבצעי הנדרש, בחרה להבליג על מעשי התגרות ותגובות של השחקנים הרדיקליים, שנדחפו לפעול על-ידי אירן. במקביל, ישראל ביצעה תקיפה אווירית נוספת להשלמת הפגיעה באחד היעדים העיקריים באירן. התכלית האסטרטגית של ישראל התמקדה במניעת הסלמה אזורית וחתירה לרמת אירועים נשלטת, בעצימות נמוכה, מהר ככל האפשר.
ארצות הברית, למרות שלא עודכנה מראש אודות התקיפה, עמדה ארצות הברית באופן ברור לצדה של ישראל ולא חשפה את המחלוקות, לשם גיבוש חזית אחידה נגד הסלמה אזורית אפשרית. ארצות הברית הציגה נכונות לחזור לשולחן המשא-ומתן עם אירן ואף להקל בסנקציות, בהינתן איפוק אירני ובתמורה להצהרה אירנית על הפסקת פעילות הגרעין הצבאית. ארצות הברית החליטה שתפעל צבאית נגד אירן רק אם האחרונה תסגור את מיצרי הורמוז, או תתקוף נכסים אמריקניים במפרץ. כמו-כן, הפעילה ארצות הברית כלים כלכליים לריסון מחירי הנפט.
אירן, לאור התקיפה הישראלית המוצלחת, חשה אירן כי אין לה ברירה והיא חייבת להגיב צבאית ומיד באופן נרחב נגד ישראל, בשיגור 100 טילי שיהאב (ו-100 במנה שנייה) לעבר תל אביב, הקמ"ג בדימונה ומרכזי אוכלוסיה. במקביל, אירן הפעילה לחץ על השליחים לפעול נגד ישראל, בשיגור רקטות וטילים לעבר יעדים בישראל וביצוע פיגועי טרור רב-זירתיים. בד-בבד, פנתה אירן לקהילה בינלאומית, כדי להשיג לגיטימציה לתוכנית העשרה ולהסרת הסנקציות. בתחילה, בחרה אירן שלא לפגוע ביעדים ובנכסים אמריקניים, כדי למנוע את הצטרפות ארצות הברית ללחימה נגדה. עם זאת, ככל שאירן נדחקה לפינה והצטמצמו אופציות הפעולה שלה, היא הבינה כי הקלף העיקרי שבידה הוא פעולה נגד בעלות הברית של ארצות הברית במפרץ וסגירת מיצרי הורמוז.
רוסיה, ניסתה לקדם יעדיה האסטרטגיים באזור הקווקז ובאירופה. רוסיה ראתה בתקיפה גם הזדמנות למצב את מקומה כשחקן מוביל במערכת הבינלאומית, בשל יכולת ההדברות עם כל השחקנים. עם זאת, פערי העמדות בין ארצות הברית לרוסיה שיתקו למעשה את יכולת הפעולה של הקהילה הבינלאומית. דווקא סין הפכה לשחקן מרכזי במגרש הבינלאומי, בהעדר מנהיגות אמריקנית ובשל נגישותה לכלל השחקנים.
סוריה העדיפה להתמודד עם ההתקוממות הפנימית, לשמור על פרופיל נמוך ולא להיגרר ללחימה מול ישראל.
חיזבאללה, ניצב מול דילמה. מחד, הופעלו על הארגון לחצים כבדים מצד אירן לשגר מטחים מאסיביים של טילים ורקטות לעבר ישראל, תוך הדגשה, כי זה 'יום הדין' לקראתו צויד חיזבאללה בכ-50,000 טילים ורקטות. מאידך, חיזבאללה נרתע מלגרום שוב לנזק כבד בלבנון. לפיכך, הוא בחר להיענות חלקית לדרישות האירניות ושיגר רקטות וטילים לעבר יעדים צבאיים בישראל, בעיקר שדות תעופה ומערכות ההגנה האקטיבית. התגובה הישראלית המאופקת העמיקה את הדילמה של חיזבאללה וחיזקה את בחירתו בביצוע מטחים, יחסית מוגבלים, והתמקדות בתקיפת יעדים צבאיים.
חמאס, בחר ללכת בין הטיפות, מחד לגלות מחויבות כלשהי כלפי אירן, אך לא לספק לישראל עילה לתקיפה נרחבת בעזה. עלתה ונדונה מגבלת השליטה של חמאס בפעילות הגורמים הסוררים והרדיקליים ברצועת עזה, והוא נאלץ לבקש סיוע מתנועת האחים המוסלמים במצרים לריסון הגורמים שאינם סרים למרותו.
שאר השחקנים, מצרים סעודיה, ירדן, המפרציות, טורקיה והקהילה הבינלאומית, פעלו כל אחד, בהתאם לאינטרסים המשרתים אותו, תוך התרחקות מהאירועים ומניעת הסלמה אזורית נרחבת.