בימינו אנו, הדרקון לא נשכח מאחור כאוצר תרבות עתיק ותו לא. במורד ההיסטוריה, הוא פעל ככוח צנטריפוגלי בתרבות הסינית עד לימינו אנו, וניכר שהוא משגשג בה גם עכשיו. יחד עם זאת, הופעתו של הדרקון כמוטיב מרכזי בחברה המודרנית שונה בעיקרו. אם בעבר נלוו לדרקון אסוציאציות של פיאודליות, מיסטיות ועריצות, הרי שהיום כבר לא קיים קשר בינו לבין מושגים אלה.
בסין, כמו במיתולוגיה ההודית, האמינו בעבר בקיומו של מלך הדרקון (Long wang, בסינית: 龙王). הוא היה שליט האוקיאנוסים ומעונו היה ארמון קריסטל ששכן במצולות. כל אימת שרצה, יכול היה לשנות את צורתו וללבוש דמות אדם. בסיפורים המיתולוגיים השונים ובספרות הסינית הקלאסית הוא מתואר כקיסר שליט, כשלרשותו ולמרותו עומדים משרתים, יועצים וצבא – שהם יצורים תת-ימיים שונים.
סוגיית הקשר בין הדרקון לבודהיזם עדיין נידונה במסגרת אקדמית. יש הטוענים שהאמונה במלך הדרקון הגיעה יחד עם הבודהיזם מהודו, שהרי לפני שושלת האן הייחוס לדרקון היה כמו לאל, והוא לא אוזכר כ"מלך". עם הגעת הבודהיזם לסין בתקופת שושלת טאנג, חל שינוי בתפיסת הייצוג שלו - הוא הפך מאותו ייצור לטאי לדמוי-אדם. לעומתם, יש הטוענים שהדרקון הגיע להודו מסין מלכתחילה, עבר שם טרנספורמציה הינדואיסטית (ונקרא שם Raja Naga) ואז חזר לסין בצורתו החדשה – ולפיכך לא מגיע מן הבודהיזם.
ההשפעה של הודו על דימוי הדרקון הגיעה גם מכיוון האמנות והיא ניכרת באופן בולט. ניתן להבחין שקיימים הבדלים גדולים בין הדרקונים של שושלות חאן וג'ין לבין אלו של שושלות טאנג וסונג. לדוגמה, בציורי הקיר של שושלת ווי הצפונית בדונג-הואנג נראים דרקונים במעופם. לעומתם, בציורי קיר שונים מתקופת שושלת טאנג, הדרקונים הם בעלי ראש אריה גדול ועגול ורעמה מפוארת, וחלקם אף בעלי גוף אריה.