ביום ראשון שעבר אחר-הצהריים, בהברקה של רגע, החליט ראש הממשלה לזמן את השגרירים הזרים ואת התקשורת הזרה לביקור באשקלון. הכוונה הייתה לתפוס שלוש או ארבע ציפורים במכה. העברת מסר באופן הכי מוחשי שאפשר, לבירות העולם, לדעת הקהל הבינלאומית, לחמאס ולציבור בישראל. הידיעה של הדיפלומטים כי בכל רגע עשוי ליפול על ראשם טיל טובה מאלף שיחות הסברה. זו הייתה הנחת העבודה. בקודים הדיפלומטיים, האירוע התפרש כאקט של הכנה למלחמה. כך הובן על-ידי השגרירים ועל-ידי כל מי שמצוי בפעילות המדינית, מה גם שההפקה הייתה מרשימה. תוך פחות מ-24 שעות ארגנו מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה ולשכת העיתונות הממשלתית את כל הרכיבים הנדרשים. אולם גדול דיו להכיל את הנוכחים; אמצעים טכניים נדרשים עבור המדיה; סרטים ביתיים המתעדים אזעקות ונפילות טילים; ילדים ונערים, דוברי שלל שפות, שתודרכו לתאר את חוויותיהם לעיני המצלמות; ומקבץ שרידי רקטות שנפלו על ישראל. הזרים נענו. כ-70 שגרירים, בכללם מגרמניה, מצרפת ומהאיחוד האירופי, הגיעו למתחם בית החייל בעיר החוף הדרומית. גם התקשורת באה. סוכנות AP הבינלאומית, 'אל-ג'זירה' ורבים אחרים. לפחות תריסר מצלמות ניצבו על הכן. בתחילה היה נראה שהכול עובד לפי התוכנית. אחר כך הגיעה הפשלה. כמו בכל אירוע שבו משתתף ראש הממשלה, צוותי התקשורת התבקשו להגיע מוקדם ולפרק לגורמים את הציוד. לשתי שעות ההמתנה המתוכננות התווספה חצי שעה בגלל איחור שגרתי של נתניהו. השיא היה הפרת ההבטחה. נתניהו פתח את דבריו באזהרה פרקטית. "אם תישמע אזעקה", אמר לשגרירים ולמצלמות, "יהיה על כולנו להגיע למקלט תוך 30 שניות. יותר ממיליון אזרחים צריכים לחיות במציאות שבה תוך 15 או 30 שניות הם צריכים למצוא מחסה מפני טרוריסטים שיורים על אזרחים, בשעה שהם מסתתרים מאחורי אזרחים. זה פשע מלחמה כפול. אף אחת מהממשלות שלכם לא הייתה מקבלת מצב כזה", הוסיף. המסר נקלט. השגרירים רשמו בפנקסים קטנים את דבריו. הגדיל לעשות שגריר אקוודור, ששאל: "האם חמאס יודע שהכינוס איתך מתקיים כאן ועכשיו?" כלומר הפנים לגמרי את הסיטואציה. נתניהו השיב לו: "אתה מבין מה שאתה אומר?! הילדים האלה שנמצאים כאן באולם חיים כך כל הזמן". אבל אחרי שסיים נתניהו את דבריו, ועדיין בעיצומו של האירוע, ביקש מהתקשורת לעזוב את האולם. מישהו מהכפופים לו, או אולי הוא עצמו, לא תפר כנדרש את הפרטים הקטנים. לשגרירים הובטח מפגש של ממש עם ראש ממשלת ישראל, כלומר ללא נוכחות התקשורת. מנגד, לכתבים נמסר שיסקרו את עצם המפגש עם השגרירים וגם ישתתפו במסיבת עיתונאים עם נתניהו. בפועל הותר לעיתונאים לתעד קטע קצר מדבריו, שממילא הוקלט בידי צלמים רשמיים. כלומר מבחינת התקשורת, הנסיעה לאשקלון, הבדיקות וההמתנה היו לשווא. ההבטחה הופרה. הזעם - המוצדק, יש לומר - של הכתבים הזרים לא היה חשוב, אלמלא היה יחס של אחד לאחד בינו לבין האופן שבו הם מסקרים את האירועים. המפגש הרי נולד כדי לרתום את התקשורת הבינלאומית לסיפור הישראלי של העימות. התוצאה הייתה בומרנג. באו לקרב, ונמצאו מרחיקים. התבשיל הקדיח. שאלת השאלות שרצתה התקשורת ורצו הדיפלומטים לקבל עליה מענה היא מה בכוונת ישראל לעשות. אחד השגרירים אכן הפנה לנתניהו שאלה ישירה. הוא נענה בתשובה הבלתי דיפלומטית "בכך אני לא מתכוון לשתף אתכם". בין המפגש ביום שני לחיסול ביום רביעי עברו שתי יממות. השגרירים, התקשורת, הציבור בישראל וגם חמאס חשבו שנתניהו שוב מבליג ומתייחס למטר הטילים הסתווי כיורה. הגשם אכן היה אחת הסיבות לעיכוב המבצע.