הפוליטיקה האמריקנית שונה מאוד מהפוליטיקה בישראל בהבטים רבים. אחד מהם הוא שווינר הוא ווינר והלוזר הולך הביתה. בניגוד לארה"ב, בישראל המפסידים נשארים לעד ומלווים את יומן חיינו אם אנו רוצים בכך ואם לאו.
בפוליטיקה האמריקנית, המפסיד מרים טלפון למנצח ומודה לו, ולאחר מכן גם מודיע על כך לתקשורת. בישראל המפסיד לא מחכה לטלפון הוא מחכה לסגור 'דיל' ושולח את העורך דין שלו להתחיל ב"גישושים" במקרה הטוב, ובמקרה הרע העורך דין נשלח למפלגה אחרת שאמורה לסגור עימו עסקת חסימה (הביטוי המוכר בימינו הוא "יצירת גוש חוסם").
רוב המועמדים לנשיאות ארה"ב שהפסידו נעלמו מהעין הציבורית העולמית ולעיתים גם מעיני הציבור האמריקני. האם נזכור את המועמד
מיט רומני או שייעלם?
אספנו כמה דוגמאות של מועמדים לנשיאות בארה"ב, שלמרות הפסדם בבחירות זכו לתמיכת עשרות מיליוני אמריקנים. לאחר המרוץ חלקם נותרו בתפקידים שונים בממשל או פרשו לביתם, אך באופן ברור נכחותם בדפי ההיסטוריה הפכה לשולית.