בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת
בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת חָלַם לוֹ בְּהָקִיץ
חָשַׁש מְאֶחָיו וְאֶל הֶעָתִיד הִצִּיץ
יָתוֹם מְאֶם וְגוֹרָלוֹ כְּגוֹרַל אָבִיו
נִשְׂטַם וְלֹא פָּגַשׁ יְדִידִים סָבִיב
חָשַׁב יוֹסֵף אֵיך אֶת אֶחָיו יַזְהִיר
סִפֵּר חֲלוֹמוֹתָיו וְנָהַג מִנְהַג יָהִיר
וְהָיָה כְּמִתְנַשֵּׂא מְנַבֵּא עֲתִידוֹת
וְזֶה שֶׁגָּרַם לְאֶחָיו אוֹתוֹ לְנַדּוֹת
מְצֻוִּים לוֹמַר כִּי זֶה אֱלֹהִים גָּזַר
כִּי עַל טָעוּתוֹ יוֹסֵף פַּעֲמַיִם חָזַר
פַּעַם סִפֵּר תַּעֲלוּמוֹת עַל אֲלֻמּוֹת
וְשַׁב לְדַבֵּר עַל כּוֹכָבִים וְּמאוֹרוֹת
כִּי עַל כֵּן הַתּוֹלְדוֹת
תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף מְשֻׁחְזָרוֹת
זיו אִיקוֹנִין מתנשא ושובב
זיו איקונין פרושו, הדר הפנים וכאן הכונה ליוסף שהדר פניו כפני יעקב . יעקב היה צעיר מעשו ונהיה למרכז עולמו של עם ישראל, כך יוסף צעיר מאחיו והיה למרכז עולמו של ישראל בבלי דעת. ורש"י אומר בעניין זה כך: עשו שָׂטַם את יעקב , כך אחי יעקב שַׂטְמוּ את יוסף. עשו בקש להרוג את יעקב, אחיו של יוסף בקשו להרוג אותו וכך נאמר: הנה בעל החלמות הלזה בא, ועתה לכו ונהרגנו .(לז/יט,כ) הפרשה שאמרה לדבר על יעקב ששב לשבת בארץ מגורי אביו בארץ כנען, כפי שאמור להיות מְסֻפַּר בפרשת וישב : וכן התחיל הכתוב ב: אלה תולדות יעקב, אך מיד עבר לדבר על יוסף. למעשה דבר דומה קראנו בפרשת "תולדות" שנועדה לספר לנו על תולדות יצחק מיד לאחר הפתיחה: ואלה תולדות יצחק בן אברהם , עבר הכתוב לספר על לידתו של יעקב , שבהמשך הפך להיות האדם המרכזי בפרשת תולדות יצחק. רש"י מוסיף עוד ואומר בעניין יוסף שעליו נאמר בן זקונים ליעקב, למרות שבנימין אחיו היה בן זקונים, אלא שהכתוב התמקד ביוסף שעתיד להיות האיש המרכזי בתולדות עם ישראל וכך נאמר: וישראל אהב את יוסף מכל אחיו.(לז/ג) רש"י אומר כי יוסף היה דומה ליעקב במראה כי נוֹטָרִיקוֹן של "זקונים" (שימוש באותיות וצרופים של מלים בראשי תיבות) זה נותן "זיו איקונין". בעוד יעקב אהב את יוסף ואף עשה לו כֻּתֹּנֶת פַּסִּים, אחיו שנאו אותו: ולא יכלו דברו לשלום.(לז/ד) רש"י אומר כי עדיף שאדם יאמר את אשר על לבו בגלוי גם אם דבריו דברי גנאי ,לבל יהיה נוהג : אחת בפה ואחת בלב. יחד עם זה נאמר על יוסף כי נהג באחיו שלא כשורה שהביאה עליו שנאתם לו שנאמר: וַיָבֵא יוסף את דִּבָּתָם רָעָה אל אביהם (לז/ב). זאת כאשר מדובר היה בבני לאה. זה מחזיר אותנו ליעקב שאהב את רחל וקבל על כָּרְחוֹ את לאה, ועל כן גם ילדיה לא היו חביבים על יוסף בן רחל שהייתה האהובה על יעקב . לְהַלְשִׁין זו תכונה בזויה ורעה, גם אם אתה אומר אמת בידיעה שאתה מעביר, אלא אם אתה מעביר ידיעה על מעשה פשע שעומד להתרחש, אפילו זה נעשה על-ידי מי שקרוב אליך ביותר, זו לא תהיה "מלשינות" ,זו הקדמת תרופה למכה או למניעתה כלל. ובאשר לתיאור יוסף הצדיק כמתנשא, ניתן להשען על רש"י שתארו בדרכו שלו כמִתְנַשֵּׂא וגם שׁוֹבָב, שהיה עושה מעשה נַעֲרוּת (של נוער מעשה גנדרנות) מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה, ובאשר להתנשאות , זאת מקבלת ביטוי חזק בסיפור חלומותיו.
אביו של עם ישראל -יעקב
בעניין שינוי שם או תוספת שם על שם שניתן מלידה, אנו מבחינים בשינוי שמות של אדם, או במתן שם נוסף, לרגל מאורע כלשהו. למשל מוסיפים השם חיים לאדם שחולה במחלה אנושה בתקוה שהשם יתן לו חיים. או אם נצל אדם ממחלה אנושה או מתאונה קשה והיה על סף מות, נוהגים להוסיף השם נתן או נתניה. שחייו ניתנו לו במתנה. בעניננו (בפְרָשָׁת וישלח) נתן הקב"ה על-ידי מלאכו שם נוסף ליעקב (לא שינוי שם) השם ישראל שם גם נתן הטעם לתוספת השם. אף על-פי שנאמר על-ידי המלאך ליעקב : לא יעקב יאמר שמך כי אם ישראל (וישלח לב/כט) . מיד בפסוק שאחריו נאמר: ויקרא יעקב שם המקום פניאל וגו'.(וישלח לב/לא) ובהמשך מוסיפים לקרוא את השם יעקב , מכאן שלא הוחלף שמו של יעקב בישראל אלא נתוסף ישראל על שם יעקב. גם מצאנו שימוש בשם ישראל שנאמר: ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רֹעִים בשכם לכה וכו'... (לז/יג) ובפסוק אחר בהמשך נאמר: ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו וכו'.. (לז/לד). ההסבר שיש לשימוש בשם הילדות יעקב ובשם שניתן לו על-ידי המלאך ישראל לסרוגין ותדיר, יוצא כי לפי ההגיון הפשוט, השם יעקב נשאר שמו האישי ככל אדם, והשם ישראל הוא שם של הָאֻמָּה הישראלית, לכן נאמר יקרא שמו ישראל. ובני האיש יעקב יקראו בני ישראל הם הָאֻמָּה העתידה לקום.
זכותו של יוסף עמדה לראובן ויהודה
משבקשו אחי יוסף להרוג את יוסף, נאמר על האח הבכור ראובן כך: וישמע ראובן ויצילהו מידם (לז/כא) והנה גם יהודה חזר בו מְכַוָּנָתוֹ להרוג את יוסף ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וְכִסִּינוּ את דמו. (לז/כו). על-ידי כך יוסף ניצל ממות ונמכר למדינים ולישמעאלים שַׁיֶּרֶת סוחרים בדרכם למצרים. מעשה זה של ראובן ויהודה הועיל להם לכפר על חטאותיהם בגילוי עריות: כאשר ראובן חָטָא בכך: וילך ראובן וישכב את בילהה פילגש אביו. ועל יהודה כאשר שכב (שלא מדעת) עם תמר כלתו. מכאן על האדם להמלך בדעתו בטרם בואו לבצע מעשה נקם, בעת כעסו וחמתו.כאן המקום לאמר לאלה שאינם שולטים בלשונם וברגשותיהם שיזהרו במעשיהם ובפליטות פה שלהם. כפי שנוהגים לומר טוב קודם לנקם לספור עד עשר. לצערנו בימינו מָלְאָה הארץ במעשים נְלוֹזִים. יש מי שנוהג בחוסר סבלנות או בחוסר סובלנות ויש המלבין פני חברו ברבים, ויש מי שלא חוסם חַרְצֻבּוֹת לשונו ומשלח חצים רעילים לכל עבר , כל אלה אינם שונים במעשיהם מכל עברין אחר שדורס את זולתו ברגל גסה. נשוב אל יעקב ואל כאבו ואל סבלו כאשר הודיעו לו כי: טָרֹף טֹרַף יוסף. יעקב הגיב בכאב עצום, תאור כזה לא מצאנו כשדובר על מיתתו של אברהם או של יצחק, ורבים אחרים שעתידים אנו להכירם כגדולי האמה. אֶבְלוֹ של יעקב היה רב ועצום : ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בניו ימים רבים... (לז/לד) והוסיף הכתוב ומביא דברו של יעקב שאמר: ויאמר כי ארד אל בני אָבֵל שֶׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אִתוֹ אביו .(לז/לה) השאלה איך אחיו של יוסף, לא חסו על אביהם וספרו לו את אשר עשו עם יוסף, כפי הנראה לא היה להם האומץ להודות במעשיהם. או שזה בא מן השמים, לשים יוסף משנה למלך מצרים, כדי להיות משענת איתנה למשפחתו ולבני עמו, בבוא היום.
יוסף בבית הַסֹּהַר
ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר טבחים איש מצרי מיד הישמעאלים
שהורידוהו שמה.(לט/א) מכאן ואילך יוסף נהיה לכוכב עולה זה מתחיל בצדקנותו של יוסף אצל פוטיפר, שלא נענה לפתויי אשת פוטיפר, בעשותו כן הוא יצר לעצמו תדמית שונה מזו שהכרנו אצלו בראשית הפרשה. כאן אנו פוגשים אדם שונה בתכלית. שוב איננו אותו שובב מתנשא, אלא איש צדיק גמור ובגין כך הושם בבית הסהר. כאן מחזירה אותנו הפרשה אל יחודו של יוסף. כבעל דמות מיוחדת שמתגלית גם בבית הַסֹּהַר שם הוא נכלא ובעניין זה נאמר: ויהי ה' את יוסף וַיֵּט אליו חָסֶד ויתן חִנּוֹ בעיני שר בית הסהר. שר בית הסהר שם את יוסף ממונה על כל האסירים. וּבִדְבָרוֹ הָיָה נַעֲשָׂה על-פי פְּקֻדָּתוֹ (לפי תרגום אונקלוס) יוסף בשפל מצבו כלוא הוא עולה לִגְדֻּלָּה והקב"ה מזמן לו שני שרים כלואים אתן בבית הסהר והם חולמים כל אחד חלום שלו. ובכך זִמֵּן לו הקב"ה אותם כדי שיפענח להם את חלומותיהם. כך יצא שמעו של יוסף ברבים כמפענח חלומות. דבר זה מחזיר אותנו לימים בהם חלם חלומות שבגללם נתגלגל עד לבית הסהר. שוד היותו צעיר היה יוסף בבחינת כוכב עולה. אלא מה כמו כל אדם טועה כך הוא טעה למרות החכמה וְהַתִּחְכּוּם שניחן בהם יוסף, זאת כאשר ביקש מאחד השרים שפתר לו חלומו, שיזכיר אותו בפני פרעה, כדי שבעזרתו ישתחרר מבית הסהר וכך נאמר: כי אם זְכַרְתָּנִי אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עִמָּדִי חסר והזכרתני אל פרעה והוצֵאתָני מן הבית הזה. (מ/יד) אלא מה: ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו (מ/כג) . כי על כן נאמר: אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. (תהלים כ"ד).
זְָכֹר תִּזְכּוֹר שֶׁלֹא לְדַבּרֵ בְּאָחֶרִים סָרָה
וְלֹא לָשִׂים אֶת מִבְטַחֲךָ בְבַעַל שְׂרָרָה
בְּהַגִּיעוֹ אֶל מְבוּקָשׁוֹ יִשְׁכַּחֲךָ בִּמְהֶרָה
שִׂים מִבְטַחֲךָ רַק בְּךָ תִזְרַח לְךָ נֶהָרָה
דַּבֵּר אֶל זֻלָּתְךָ נָכוֹן לֹא יִקְרֶךָ אָסוֹן
כִּי לְכֹל שֶׁקֶר וּבִזָּיוֹן יֵשׁ מַעֲנֶה לָשׁוֹן
הִתְרַבְרְבוּת כְּגָאוֹן לֹא תְּשִׂימְךָ רִאשׁוֹן
הַמִּבְחָן מַעֲשֶׂה נָכוֹן מְבוּסַס עַל הִגָּיוֹן
נְהַג עִם זֻלָּתְךָ נָכוֹן וּלְעַצְמֶךָ הֱיֶה אָדוֹן