תופעת העצים הקורסים היא תופעה מסוכנת וקטלנית. זה קורה בעיקר בשל הזנחה, זלזול והעדר טיפול ופיקוח מתאימים ונכונים אחר מצב העצים בארץ. מסכת הטעויות והכשלים מתחילה עוד בשלב התכנון, כאשר שותלים ונוטעים סוגי עצים שאינם מתאימים לשמש באזורים בנויים ושסובלים מריקבון, מחוסר טיפוח ומפגעי הטבע השונים.
כך קרה ב-15.11.11 בפתח תקוה ברחוב רוטשילד כאשר עץ נפל על מכונית בעת נהיגה בה - הרכב נפגע קשה אך הנהג ניצל בנס. זה קרה גם ב-1.10.12 בקריית אתא שם נפל עץ על מכונית ובשל כך נחסמה התנועה.
ואולם במקרים אלה מאחר שהמדובר בשטח ציבורי אשר מנוהל ובאחריות העירייות והרשויות המקומיות לפחות יש אל מי לפנות וכתובת לבקשה להסיר ולטפל בסכנה מבעוד מועד.
לא כך הם הדברים כאשר המדובר בשטח פרטי, שם הנושא הוא הפקר.
משום שהעץ במקרים רבים נמצא ממש סמוך לגדר המפרידה בין החצר הפרטית ובין הרחוב הציבורי, העץ עלול ליפול ולקרוס אל הרחוב ולפגוע בעוברים והשבים, או כמובן לקרוס בשטח החצר עצמה. העירייות מושכות את ידיהם במקרים כאלה, ואינן טורחות לפקח ולהסיר עצים כאלו כשהם מועדים לנפילה.
כל מי שחי בעיר מכיר את התופעה - עץ שסיים את חייו ומת עומד קרח ושומם בחצר בית. מצב של נפילה הוא כאן רק עניין של זמן ונסיבות. הריקבון, האקלים, כרסום החרקים ועייפות החומר מצטברים והולכים והעץ על משקלו הרב שיכול להגיע גם מספר טונות יפול בשטח הבנוי ובסביבת דייריו החיים במקום.
מצבים אלו נמשכים שנים, העירייות נמנעות לטפל במפגע בטענה שזה שטח פרטי. אין שום גוף אחר שמוסמך לפעול בתחום והאסון שיכול להמנע בנקל עומד בפתח.
בית המשפט קבע בנוגע למקרה שארע ביום 11/04/03 ועוסק בעץ כזה כי "ישנם פסק דין המטילים אחריות על רשות מקומית בגין קריסת עץ או מפגע אחר כאשר הן המפגע והן הנפגע היו בשטח פרטי. במקרים אלו מפנה בית המשפט להוראת דין מיוחדת על פיה קיימת חובה על הרשות המקומית לפעול על-אף היותו של השטח פרטי לדוגמה - ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני ואח' תק-על 2006".
העירייות והרשויות המקומיות מסכנות את הציבור בהתעלמן מן הפסיקה. הן בוחרות שלא לטפל בעצים שנמצאים במצב של קריסה ממשמשת ובאה, הן לא מקיימות כל מעקב ופיקוח אחר עצים בשטחים פרטיים ובוחרות להנציח להשאיר את המצב כפי שהוא. מדובר בסיכון חיים וסיכון לרכוש אך העירייות מזלזלות בהוראות בית המשפט הנשענות על אותו החוק עצמו, ממנו ובשמו העירייות פועלות.
מה שנדרש פה הוא התערבות של המחוקק. נדרש להסדיר בחוק מסודר ומקיף את אחריות הרשויות המקומיות והמשרד לאכות הסביבה על כל החי והצומח בארץ, גם בשטחים הפרטיים. נדרש להקים מערך של ניתור, פיקוח, מעקב וטיפול בעצים חולים ומנגנון של עקירה והסרה של עצים מתים.
לחלופין ובמקביל גם לקיים הוראה ואכיפה על בעלי נכסים שברשותם ובתחומם עצים קורסים כאלה כי יסירו אותם באופן פרטי. מאחר שהנושא מוזח ולא מטופל חייבת להיות גם פעולת הסברה.
כל זמן שאלה לא נעשים, המציאות היא שההפקרות שבה הדברים מתנהלים מסכנת את חייהם ובריאותם של אותם תושבים הממנים במיסיהם את פעילות הרשויות המקומיות. למרות כך הם סובלים מיחס של חוסר אחריות ורצינות בנושא זה של חיים ומוות, ונאלצים להמתין ולראות בחוסר ישע באיזה מקום יקרוס העץ בפעם הבאה.