יהדות צפון-אפריקה, שרובה הגדול עלה לישראל, סובלת מהיעדר משווע של היסטוריוגרפיה מוסמכת על אודות גורלה, אורח-חייה והסבל הנורא שפקד אותה בעבר בקרב עם מוסלמי ותחת שלטון קולוניאלי-צרפתי. בפרוס חג הפורים חושף מן האוב החוקר וההיסטוריון גד נחשון את דמותה האגדית של סוליקה חטואל, הנחשבת במיתוס היהודי-המקומי למלכת אסתר המרוקאית. בראיון מיוחד ל-News1, יודע נחשון לספר כי על-פי האמונה של יהודי מרוקו, מצוי קברה של חטואל בבית הקברות היהודי של העיר פס, שבה נוסדה קהילה יהודית עוד במאה ה-11, וכשבין היתר חי בה הרמב"ם כחמש שנים תמימות. אף שהרובע היהודי היה קיים בעיר מאז שנת 1438, יש להניח שכיום אין בה עוד יהודים. עם זאת התגלו בפס קברות של אישים יהודיים רבים, ביניהם של רבנים ידועים. לדברי נחשון, קבורה שם, על-פי המיתוס, גם סוליקה חטואל, שעל-פי המקורות הייתה בתו היפהפייה והשנונה של עשיר יהודי שחי במאה ה-19 בעיר טנג'יר. נחשון יודע לספר כי באותה עת שלט במרוקו המלך-שולטן, קינג עבד אור רחמן השני, שהגן על היהודים בממלכתו וסייע להם לפרוח מבחינה כלכלית. יום אחד החליט חטואל-האב לערוך מסיבה חגיגית ולהזמין את המלך, כדי להשתתף בה כאורחו האישי. גיבורה אגדתיתרצה הגורל ובאירוע, שהתרחש בשנת 1833, פגש המלך את סוליקה, שהייתה אז עלמה בת 13 בלבד, והתאהב בה במקום. כבר באותו מעמד הוא בישר למשפחתה שהוא חושק בה כאשת-חיקו, כדי שתהיה הנבחרת והראשונה במעלה מבין שאר הנשים שבארמונו. בחירתו של המלך דאז נחשבה, אומנם, לכבוד גדול למשפחת חטואל בכלל ולסוליקה בפרט, אלא שצצה צרה, דומה לזו של אסתר המלכה, המוזכרת במגילה הנושאת את שמה. מסתבר שהתנאי לנישואין היה התאסלמותה של סוליקה - צעד שלו התנגדה היא עצמה נמרצות. בו במקום תבעה סוליקה מן המלך לאפשר לה לחזור לביתה ולחיק-משפחתה, ובלבד שלא תבגוד בעמה. מהר מאוד נוכח המלך שלפניו ניצבת אישה מרדנית, המסרבת להתאסלם על-מנת לזכות במעמד של מלכה. בלא לחשוב פעמיים הוא העמיד את סוליקה למשפט מוסלמי. השופטים התייחסו בחומרה רבה לסירובה של סוליקה להתאסלם. הם קבעו, חד-משמעית, שהיא המרתה בכך את פי המלך וגם אותתה במעשה שעשתה לנשים נשואות את בוגדנות האישה בבעלה. בפסק-דינם קבעו השופטים כי סוליקה פגעה לא רק בחוק המלכותי ובחוקי האיסלאם, אלא גם באללה ובנביאו-מוחמד. קביעות אלה הובילו לגזר-דין מוות לסוליקה והיא הוצאה להורג, לא לפני שהיא סירבה, כהזדמנות של הרגע האחרון, לשנות את דעתה ואמונתה. במותה הפכה סוליקה לגיבורה ולאגדה בקרב יהודי מרוקו.