סגן עדן

אפשר לקבוע חד-משמעית שזאב אלקין זכה לתפקיד הכי יוקרתי בקרב סגני השרים בממשלה הנוכחית: סגן שר החוץ, ללא שר מעליו. השר ליברמן יחזור, אולי. את זאת אפילו היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כנראה עדיין לא יודע. היחסים של אלקין עם השר הממונה טובים. אם נביט רגע בבחירת האפיפיור לאחרונה, אז במונחים של הקתולים, משרד החוץ שלנו ינוהל בטווח הקרוב על-ידי שלישייה: האב, הבן ורוח הקודש: נתניהו מחזיק רשמית בתיק, אלקין ינהל את המשרד וליברמן – רוחו מרחפת מעל המשרד גם כשאינו נמצא. אלקין מסתדר היטב עם שניהם. זאב אלקין נכנס לתפקידו כשמשרד החוץ, שיש לו ועד עובדים חזק, נמצא בעיצומו של סכסוך עבודה מתמשך. כבר בשנה שעברה שיבשו עובדי המשרד את ביקורו של ראש ממשלת רוסיה, מדבדב. אלא שאלקין הפתיע את העובדים: הוועד שמנהל עכשיו דיונים עם האוצר לקראת התקציב החדש גילה לפתע כי סגן השר הנכנס מתמצא היטב בפרטים ויודע להתמקח עם ראשי האגפים באוצר. בערב בו הודיעו על מינויו, גורמים אנונימיים מהמשרד תקפו אותו בערוץ 2 – עוד מתנחל שהולך לייצג את מדיניות החוץ של מדינת ישראל, הם אמרו. ועד עובדי משרד החוץ הוציא תוך כדי המהדורה מברק תמיכה באלקין. בערוץ בחרו שלא לשדר את המברק "מחוסר עניין". באשר לביקור של אובמה, כשאלקין נכנס לתפקיד, הכול כבר היה מוכן. מה תהיה חלוקת הסמכויות? נתניהו ימשיך לעסוק בעניינים בהם עסק גם קודם – יחסים עם ארה"ב וענייני הפלשתינים. יחסיה של ישראל עם שאר המדינות הם במידה רבה פועל יוצא של יחסיה עם ארה"ב ושל ניהול הסכסוך הערבי-ישראלי. באשר למדינות אחרות, אלקין לא יהיה הכתובת היחידה בביקורי ראשי מדינות, שרי חוץ או שרים בכירים אחרים ממדינות זרות. במישור הטקסי, תידרש נוכחותם של שרים נוספים כי רשמית הוא בתפקיד סגן שר. בכל מקרה, פוליטיקאים ממדינות זרות אף פעם לא מסתפקים בביקוריהם בארץ בפגישות עם שר החוץ וראש הממשלה בלבד. אלקין יחלוק את התחום עם ציפי לבני ויובל שטייניץ, אבל בפועל הוא ינהל את ענייני המשרד. נתניהו לא יעסוק בעניינים שוטפים. ליברמן בחודשים הקרובים יהיה עסוק במשפטו. עם זאת, הוא ישלוט בשלט רחוק. למשרד החוץ יש 11 מינויים פוליטיים. אלקין יצטרך לקחת בחשבון את עמדותיהם של ראש הממשלה, שהוא השר הממונה, וגם של ליברמן. בקדנציה הקודמת, אגב, מי שריכז את עבודתה של ועדת המינויים היה קודמו בתפקיד, סגן השר דני איילון. אם המנכ"ל הנוכחי שמעוניין להתמנות לשגריר יעזוב, אלקין הוא שיראיין וימנה את המנכ"ל החדש. יהיה עליו לבחור מועמד שלא יהיה לעומתי לליברמן ושלא יעורר התנגדות אצל נתניהו, שאמור לחתום על המינוי.

יחסיו של סגן שר הביטחון, דני דנון, עם שר הביטחון הנכנס, משה (בוגי) יעלון, טובים. לאחר שקיבל את ההצעה מנתניהו, ביקש דנון להיוועד עם יעלון ולבדוק אם כופים עליו את המינוי כפי שכפו מינויי סגנים על שרים בעבר. למשל, מינויו של איוב קרא לסגן שר נכפה על השר סילבן שלום. יעלון השיב: "בשמחה". בעיקרון, בוגי נחשב לאיש נוח מאוד. דנון חזר לנתניהו, והודיע כי הוא מקבל את המינוי. חלוקת הסמכויות במשרד הביטחון טרם נקבעה. אין כל ספק שדנון ידע לתחם לעצמו טריטוריה, ולהתמקד בה. לדנון יש כישרון להפיק תועלת מרבית גם מתפקיד זוטר, יחסית. בכנסת הקודמת, הכנסת ה-18, הוא הפך את עבודת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שבראשה עמד מעבודה שנחשבת לזניחה ובלתי מבוקשת – לעבודה במעין משרד החוץ בזעיר אנפין. כעת הוא נושא תפקיד סגן שר במשרד יוקרתי. בכל מקרה, הוא ישתתף במקום שר הביטחון יעלון בישיבות ועדת חוץ וביטחון, שם ישיב על השאלות. לשר ביטחון אין זמן להופיע בוועדה בתדירות גבוהה. דנון מרוצה מהתפקיד, אם כי לא מהעובדה שלא מונה לשר. "נתניהו דילג עלינו, על הדור הצעיר", הוא אומר, "לא כמו שמיר שמינה בזמנו לשרים את הצעירים דאז דן מרידור, רוני מילוא ואהוד אולמרט, ובכך עיצב את הנהגת הליכוד העתידית". דנון חזר ואמר פעמים רבות שעל נתניהו היה להוציא מרשימת השרים שני ותיקים לטובת הח"כים הצעירים. הוא אינו נוקט בשמות השניים, אבל כולם יודעים למי כוונתו – לבנת ושטייניץ, שדורגו נמוך יחסית ברשימת הליכוד לכנסת. אופיר אקוניס, סגן שר במשרד ראש הממשלה, מונה לאחראי על הקשר בין הממשלה לכנסת – תפקיד שמילא בכנסת הקודמת גלעד ארדן (בנוסף לתיק העיקרי שלו). יחסיו עם השר הממונה, בנימין נתניהו, הם יחסי קרבה, כידוע. אקוניס, בדומה לשאר הח"כים הצעירים, ביקש להתמנות לשר אך מצא את עצמו בתפקיד סגן שר. תחום אחריותו אינו מקרי – בכנסת הקודמת שימש אקוניס יו"ר צוות תגובות הליכוד. למעשה, הוא ימלא בדיוק את התפקיד שמילא ארדן בתור שר, ההבדל הוא רק בתואר. אקוניס ינסח את תשובות ראש הממשלה לשאילתות, וישיב במקומו במליאה עד השעות הקטנות או עד שאחרון הח"כים יעזוב. התפקיד עשוי להתגלות כמורכב, מבחינה פוליטית. גלעד ארדן, למשל, מצא את עצמו מחויב להסביר במליאה את מדיניות ראש הממשלה התומכת בעיקרון שתי המדינות אחרי נאום בר-אילן. אקוניס אף צפוי להשיב על שאילתות במקומה של ציפי לבני. זאת כיוון ששר המשפטים מתבקש להשיב על שאילתות רבות, וההנחה הרווחת היא ששרת המשפטים הנכנסת לבני תשתדל לחמוק עד כמה שאפשר מהמשימה, כך שתוכל להשקיע את זמנה ומאמציה בפעילות מדינית. כסגן שר במשרד ראש הממשלה, אקוניס מתכוון להחזיר לחיים את פרויקט 'מחשב לכל ילד' שצץ בממשלתו הראשונה של נתניהו, שבק חיים בקדנציה הקצרה של ראש הממשלה ברק, ומאז נגנז. הוא ביקש תחילה את האחריות על רשות השידור, אך זו הועברה למשרד התקשורת במסגרת הפיצוי לגלעד ארדן שלא שודרג על-אף שהגיע למקום השני בפריימריז.

יחסיהם של ציפי חוטובלי, סגנית שר במשרד התחבורה, עם השר הממונה ישראל כ"ץ הם טובים. אין משקעים פוליטיים בין השניים. עם זאת, כ"ץ לא התלהב מהרעיון שיצמידו לו סגנית. לרוב, שרים אינם מעוניינים שיצמידו להם סגן. בממשלה הקודמת, חוטובלי עבדה עם כ"ץ כשעלו נושאים הקשורים לתחבורה ביו"ש, וניתן היה ללמוד מכך שיחסי העבודה שלהם תקינים. חלוקת הסמכויות בין השר לסגניתו טרם נקבעה. "דיברתי עם ישראל", סיפרה חוטובלי ערב החג "הוא אמר שאין לו בעיה עם המינוי שלי לסגניתו ברמה אישית. קבענו פגישה למיד אחרי פסח. חשבנו יחד על התחומים שיכולים להתאים לי". משרד התחבורה הוא משרד ענק ובו טריטוריה מתוחמת שתאפשר לסגנית לא להתנגש עם השר. כוונתה של חוטובלי היא לבחור תחום מסוים ולהתמקד בו. למשל, תחבורה ציבורית או בטיחות בדרכים. בחלוקת התפקידים, חוטובלי הצליחה פוליטית פחות מאלקין, דנון ואקוניס. היו לה ציפיות אחרות לאחר שנבחרה כאישה הראשונה ברשימה. בדומה לחבריה, היא ציפתה להתמנות לשרה. כשהתברר שהדבר לא אפשרי, חשבה שתתמנה לסגנית שרת המשפטים הרי חוטובלי היא משפטנית – אבל ציפי לבני עמדה על כך שהיא לא רוצה סגנים. כפי שהוזכר כבר למעלה, הרב אלי בן-דהן הוא סגן שר הדתות במשרד ללא שר. מודל ליצמן. היחסים עם השר הממונה נפתלי בנט הם נכון לעכשיו יחסי עבודה טובים מאוד. מוקדם לקבוע בוודאות, כיוון שמדובר בקדנציה הראשונה של השניים. בן-דהן עומד לשמש שר בפועל. "נפתלי הוא שר, אבל זה עניין סמלי", מבהיר בן-דהן, "אני פועל במשרד לבד. יש סמכויות של שר בלבד, כמו למשל כשדרושה חתימת השר כשמדובר, נניח, במינוי מועצה דתית קרואה (על תקן מועצת עיר קרואה כשאין הסכמה ברשות המוניציפלית, סר"מ), ואז השר חותם. אני מעריך שהוא נותן בי אמון". מינויו של בן-דהן ענה לצרכים הפנים-מפלגתיים של בנט וכן לבקשות הליכוד. על בנט היה לדאוג לתפקיד שני משמעותי עבור 'תקומה' בה נמנה בן-דהן, ובמקביל לספק תפקידים גם לאורי אורבך (שהתמנה לשר) וגם לניסן סלומיאנסקי (שהתמנה ליו"ר ועדת כספים). מינויו של בן-דהן לסגן שר פתר את המשוואה. במקביל, בליכוד היו מעוניינים שלא יתמנה שר דתות במשרה מלאה מהבית היהודי – נתניהו ביקש לקרוץ בדרך זו לחרדים. במשך שנים, משרד הדתות היה בשליטתה של מפלגת שס. בן-דהן ישמש שר בפועל. נוכח העובדה הזאת, הוא מציין כי הצוות, שלושה עוזרים ושלוש מזכירות, קטן, בהתחשב בהיקף התפקיד. למשרד התווספו שלושה אלמנטים חשובים: הרבנות הראשית ומערך הגיור – שהיו קודם בתחום אחריותו של משרד ראש הממשלה, וטיפול במקומות הקדושים – תחום שעובר ממשרד התיירות. בן-דהן לא יביא מנכ"ל לעומתי לבנט, אבל הוא זה שיקבל את ההחלטה. כל עוד בנט לא ימצא לנכון לשנות את המצב, בן-דהן, בדומה לליצמן בשעתו, יהיה שר בפועל – שר לכל דבר ועניין.

לסגן שר החינוך, אבי וורצמן, יש יחסים טובים עם השר הממונה, איש מפלגת 'יש עתיד' הרב שי פירון. לאו-דווקא משום שמדובר בהמחשה נוספת של שיתוף הפעולה בין יש עתיד לבית היהודי: לדברי וורצמן, הוא ופירון היו חברים טובים עוד קודם לכן. הם עבדו ביחד בפרויקטים של רבני צהר ובפרויקטים הקשורים לחינוך בדרום. בהיותו סגן ראש עיריית באר-שבע, עסק וורצמן בפרויקטים חינוכיים. משרד החינוך הוא משרד ענק החולש על תקציב של 40 מיליארד ש"ח. וורצמן כבר קיים כמה ישיבות עם שר החינוך פירון, ומסתמן כי יטפל בתחומים הבאים: הגיל הרך – חטיבה שתכלול בעקבות הרפורמה גם את החינוך מגיל אפס עד גיל שלוש; הישיבות – אגף שכולל ישיבות הסדר וכוללים; חלק גדול מהחינוך המוכר שאינו רשמי (חינוך עצמאי); השירות הלאומי; תרבות תורנית. וורצמן, אגב, הוא בן למשפחה שעוסקת בחינוך. סבו, שמואל אורבך, כיום בן 99, ריכז לפני יובל שנים את מערכת החינוך הדתי בדרום, ואף הקים יחד עם הרב נריה את הישיבה התיכונית בכפר הרא"ה. לפני פסח, כשהנכד סיפר לו על המינוי שקיבל, ביקש להרים טלפון לשר החינוך. וורצמן ביקש להתמנות לשר, אך סיכוייו לא היו רבים מלכתחילה. על התפקיד התמודדו אורבך וסלומיאנסקי. עם זאת, השתתפותו הפעילה של וורצמן במרוץ קידמה אותו לתפקיד סגן שר. סגן שר האוצר מיקי לוי נהנה מיחסים מצוינים עם ראש מפלגתו והשר הממונה, יאיר לפיד. מיקי לוי ביקש שלא להתייחס בינתיים למינוי. חלוקת הסמכויות בינו לבין השר טרם נעשתה, ומלשכתו של לוי נמסר כי הוא לומד את התחום ואת מסגרת תפקידו. לא זו בלבד שלוי לא נכפה על לפיד, לפיד אף ביקש ממנו להצטרף למשרד. על-פי התוכנית הראשונית, לוי היה אמור להתמנות לסגן שר הרווחה מאיר כהן, אף הוא מיש עתיד, אך לפיד ביקש שיתמנה לסגן שר במשרדו. מיקי לוי, בכיר משטרה לשעבר, הספיק גם לנהל חברה מסחרית, כך שיש לו הניסיון הנדרש ללפיד. הוא כבר השתתף בישיבות צוות עם ראשי האגפים במשרד האוצר. שלא כמו איציק כהן משס, ששימש סגן שר במשרד האוצר בממשלה הקודמת, לוי לא נמצא שם כדי לדאוג למגזר שהוא מייצג, אלא כדי לסייע לשר, להיות "עזר כנגדו". את יחסיה של פאינה קירשנבאום, סגנית שר הפנים, עם השר הממונה גדעון סער, אפשר להגדיר כתקינים. רשמית, קירשנבאום היא מאותה סיעה – הסיעה המשותפת 'הליכוד-ביתנו'. מעשית, מדובר בחטיבה נפרדת. ל'ישראל ביתנו' יש מגזר משלה ואינטרסים משלה, כמו לסיעות החרדיות ששיגרו בעבר סגני שרים למשרדים החשובים מבחינתן, על-מנת שידאגו למגזר וישגיחו מקרוב על המתרחש. לסער עצמו, שר החינוך היוצא, היו בכנסת היוצאת שני סגנים ברוטציה מ'יהדות התורה'. עם הראשון, סגן השר מאיר פרוש, סער הסתדר פחות טוב – פרוש ניהל מדיניות בדלנית, ובין היתר הקים אוהל מחאה בעיצומה של פרשת בנות עמנואל. אליעזר מוזס, שנכנס במקומו כסגן שר, היה איש שקט ונעים הליכות, דאג לפינה שלו בחינוך החרדי, ובנה עם סער יחסי עבודה מצוינים. ל'ישראל ביתנו' יש אינטרסים משלה. המפלגה חזקה במיוחד בשטח במישור המוניציפאלי. חלוקת הסמכויות בין השר לסגניתו במשרד הפנים טרם נעשתה. לקירשנבאום ניסיון בתחום. בכנסת הקודמת קידמה חקיקה לדיור ציבורי בר-השגה; בעבר העבירה את חוק העיריות – הצעה שמקדמת רפורמה ברשויות המקומיות; היא עסקה גם בקביעת הקריטריונים לקבלת ניקוד ממשרד השיכון – סוגיה שהייתה לסלע המחלוקת בכנסת היוצאת בין ישראל ביתנו לשס: ישראל ביתנו ביקשה לקבוע ניקוד לפי שירות צבאי וכושר ההשתכרות, ואילו שס לפי מספר הילדים והוותק בנישואין. קירשנבאום ציפתה להתמנות לשרה, אבל בדומה לעמיתיה מהליכוד, נאלצה להסתפק בתפקיד סגנית שר לאחר שהליכוד-ביתנו איבדה 11 מנדטים בבחירות האחרונות. ולסיום, היה גם סגן שר שהתקדם לראש הפירמידה – בנימין נתניהו, ששימש סגן שר החוץ בממשלת שמיר.