מבטו של דן בירנבוים בנוף בכלל ובנוף העירוני בפרט הוא מבט אוהד, סולח ואמפתי. זהו מבט התר אחר יופי, חושניות ועושר ויזואלי במרחבים האורבניים הסובבים אותו, משל היו מרחבי טבע הדור ורב-רושם. בירנבוים משהה את מבטו המשוחד על פיסות מציאות עירונית ויוצר תצרפים ייחודיים, המתקיימים בדמיונו בלבד. כך קורה שפקק תנועה הופך כבמטה-קסם למחזה מרהיב של כוריאוגרפיית מכוניות קצבית, ואילו עומס התנועה נעשה משל קיומי לעיר כמרכז סואן שבו מספר התושבים עולה על קיבולת התנועה בכבישים, ברחובות ובמדרכות.
חווית העודפות, הצפיפות והעומס שורה בכל. המטף האדום לכיבוי אש ניצב כדמות מלאת נוכחות חמה ומרשימה לצד מכונית החולפת על פני תמרור עגול בלילה קטיפתי המשדרת סוד בלתי מפוענח. בירנבוים משתמש בשפה האוניברסלית של התמרורים, שפת סימנים גרפיים בינלאומית המאפשרת קליטה מהירה של המסר והדרך הנפוצה ביותר להתנהלות בכבישים, כדי להתייחס לעיר הגלובלית, מעבר לגבולותיה המקומיים של תל אביב, עירו.
העורבים, חלק בלתי נפרד מהטבע העירוני, גיבורי סדרות ציוריו הקודמים של בירנבוים, מתארחים גם כאן, מלווים לסמלים אורבאניים מובהקים כעמודי חשמל, פנסי רחוב ותמרורים. כגיבוריו האמיתיים של הרחוב, הם נוכחים בכל נקודת מבט וסצנה, כמו כוכבים של סרט קולנוע המתעד את העיר. ביד וירטואוזית ובנגיעות מכחול חסכוניות חושף בירנבוים את המראה האורבאני המוכר, את הציפור השגרתית, המזוהה, הנוכחת בכל צומת, כיכר, גינה או מרחב עירוני: העורב.
העורב בציוריו איננו מזוהה כ"ידידו הטוב של האדם", כ"ציפור הנפש", או כ"ציפור הלאומית", ואף אינו מייצג תכונות אציליות כמו חופש ודרור. העורב של בירנבוים - על צבעיו השחורים-אפורים, הליכתו הגמלונית-קופצנית המהדסת, והצלילים הצורמים הבוקעים מגרונו - מזוהה עם סביבתו השגורה של האדם בן-ימינו; שכן, בן לוויה, נספח מובן מאליו של הסביבה האנושית האורבאנית.
העורב כדימוי תרבותי מהווה נושא ליצירות אמנות רבות בספרות, בשירה ובאמנות הפלסטית. זוהי ציפור המגלמת מטען תשוקות ורגשות עזים, כולל כמה מהאפלים והכמוסים ביותר בנפשו של האדם. הייצוג הידוע ביותר לכך מצוי בשירתו הגותית של אדגר אלן פו, שכתב שירים וסיפורים העוסקים באהבה, באימה ובמסתורין. הסבל והבדידות בחייו של פו באו לידי ביטוי ביצירה אחוזת ביעותים, מלאת הזיות וחלומות בלהה של טרופי-דעת, המביעים את פחדיהם ואת כאבם ומתארים סיוטים מתמשכים. הפואמה הידועה ביותר שלו, שזכתה לתרגומים רבים לעברית, היא "העורב", יצירה הידועה במוזיקליות שלה, במצלול הייחודי ובאווירת הכישוף והאימים שהיא משרה.
בניגוד למיתוס, ידועים העורבים בחיי החולין כעופות פיקחים וחברותיים, הנאמנים לבני זוגם וחיים במשפחות קבועות. מדובר בבעלי כנף בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד, זיכרון מפותח, יכולת תקשורת מעולה וכישורים לשוניים של חיקוי. יחד עם זאת, טמון בהם פוטנציאל בלתי מבוטל לאלימות כלפי בני אדם הנתפשים על ידם כאיום, בעיקר בעונת בקיעת הגוזלים. הם יודעים לזהות מישהו ולהמשיך ולתקוף אותו במשך תקופה ארוכה מאוד, גם אם ישנה את חזותו החיצונית.
האמנות מאפשרת התבוננות מבעד לפריזמה של סמלים חייתיים ואנושיים על-מנת לבחון דרכם היבטים של זהות ושייכות. במקרים רבים ההתעסקות בחיה יוצרת מבט-על וריחוק מהגורם האנושי ובכך מאפשרת לעסוק באנושי באופן עמוק ומחייב יותר. נדמה שבירנבוים חוקר יחד עם דמות העורב גם את דמות האדם, עד אשר לא ברור מי הוא הנושא ומי הוא המושא (מבט של עורב, 2013).
הציורים מרוקנים ברובם מדמויות אנוש. הן אינן נוכחות, לא בסביבה העירונית, גם לא בנופים המתארים את הטבע. בירנבוים בחר שלא להציג את הדמויות אלא להנכיח אותן באמצעות עקבות מעשי ידיהן המורגשים בכל. כך נבנית אצל הצופה באורח עמוק ובסיסי תחושת אינטימיות והשתייכות למרקם העירוני כמו גם לטבע הנרחב.
הצבעוניות המצומצמת היא צבעוניות של ניגודים, של קצוות. שחור מול לבן, טבע מול מעשה ידי אדם, נפחיות מול שטיחות, הטחות של אור ואפלה שהתחברו במישור התמונה. בציורים השחורים (בין ערביים, 2013) הצבע השחור קטיפתי וסמיך כשמיכה המכסה את הנוף אשר ממנה נפערים פתחים פעורים כפתחי אוורור המספקים חמצן לצופה בעודו נהנה להשהות את מבטו ולשקוע בשחור הרך, המלטף, המזמין ולגלות את אינספור רבדיו ואת המסה החמה, העשירה, ממנה בנוי הכתם, ממנה מבצבץ האור.
"גם למראה נושן יש רגע של הולדת" כתב אלתרמן בשירו 'ירח', ואת רגע ההולדת הזה מחפש בירנבוים, נובר במראות המוכרים עד שהוא מצליח ליצור רגע אחד, יומיומי, רגע של חולין, המתמצת ומנקז את כל הרגעים הללו כולם. הבידוד של דימוי העורב והפניית הזרקור אליו יוצרת הקשר חדש, נרחב, אוניברסלי במהותו.
החיפוש הבלתי נלאה, המדוקדק, אחר מהות הקו, הצורה ומסת הכתם, ללא קיצורי דרך וללא הנחות, מוביל ליצירת גוף עבודות עשיר, לא מתאמץ ולא יומרני, הנובע מסקרנות וממחויבות לדרך ולמהלך החיפוש עצמו.