הצורך להעסיק פעוט ולספק לו פעילות במשך מספר רב של שעות הוא תובעני ביותר. ולכן, שימוש בטלוויזיה כ"בייביסיטר", היא אופציה בה עושים שימוש הורים רבים המנסים לסגל סדר יום שלא ישאיר אותם מרוטים ועצבניים.
כיום, ישנם תכנים בטלוויזיה, שיש להם השפעה חיובית, אבל לצידם יש גם הרבה תכנים בעלי השפעה שלילית. לדוגמא: ילדים מתחת לגיל שנתיים הנחשפים לתכנים חזרתיים ומונוטוניים למשך יותר משלוש שעות ביום, הדבר עלול להשפיע על התפתחות התקשורת הבין אישית שלהם בעתיד ואף לפתח סוג של אוטיזם. מדובר בתוכניות שבהם התכנים חוזרים על עצמם שוב ושוב, כמו למשל סרטונים של תום וג'רי, תוכניות שחוזרות על אותם שירים שוב ושוב ועוד. אלו תכנים, שבהם הילד אינו חשוף לשום סוג של תקשורת מילולית, או עלילה כלשהי, שמחייבת אותו להיות מרוכז או קשוב. הילד בעצם מהופנט לטלוויזיה ותו לא.
להבדיל, בתוכניות כמו דורה, קיימת עלילה, ישנה שיחה, ישנן דמויות שמדברות זו אל זו, וזה מחייב מהילד להיות "משתתף".
למכון בהלל יפה הגיעו הורים עם ילדים שענו על כל הקריטריונים של אוטיזם. בבדיקה שעשיתי מולם לגבי כמות השעות שישבו הילדים מול הטלוויזיה, התשובה עלתה על ארבע שעות ביום.
ההנחיה שלי הייתה ברורה - להוריד מינונים, ולשנות פעילות. והתוצאות, כעבור מספר חודשים היו, שהסימנים לאוטיזם נעלמו כלעומת שבאו. כל עוד נעשה שינוי בהרגלי הצפייה, כמובן.
בעיה נוספת היא התכנים האלימים. ילדים בני ארבע, חמש ואפילו שש, הם ילדים שכבר מבינים תכנים, אבל יכולת השיפוט של התכנים עדיין אינה שלמה. איתם צריך להיזהר בעיקר מתכנים אלימים, שעלולים להשפיע על ההתנהגות שלהם ועל תפישת המציאותית שלהם. לדוגמא: ילד בגיל כזה שרואה סרטי אנימציה בהם הגיבורים מכים זה את זה בפטיש, נחתכים לחתיכות ויוצאים שלמים, חושב שזה ניתן ליישום גם בחיים האמיתיים. זה נכון גם בסרטים שאינם אנימטורים. ילד שרואה סיטואציה בסרט שבו הגיבור מצליח להימלט אל הסוף הטוב ובדרך נהרגים 20 איש, אינו חושב על ההשלכות של המוות שהוא רואה. זה בעייתי.
מהבחינה הזאת, בכל הקשור לפעוטות וילדים, מה שחשוב הוא: להקפיד על כמות קטנה של שעות טלוויזיה ביום (שעתיים-שלוש ולא יותר), כאשר רצוי שלפחות מחציתם יהיו בליווי מבוגר, שיוכל גם להסביר חלק מהתכנים, או לשלוט בתכנים. דבר נוסף שניתן לעשות - שליטה בתכנים - בחירת הסרטים אותם רואה הילד לפני הצפייה וכדומה.
רצוי, כאמור, להקפיד על תכנים שיש להם מסר ועלילה, תכנים שאינם רפטטיביים (חזרתיים) ותכנים לא אלימים. במידה שהילד נחשף לתכנים מציאותיים, כמו החדשות, פשוט "לסנן" לו אותם ולהסביר.
ישנם מקומות בעולם שישנן מהדורות חדשות לילדים, ואז זה יותר קל. לצערי, החדשות בישראל הן לרוב חדשות קשות מאוד, במיוחד לילדים, ולכן עדיף לסנן להם תכנים כאלו, ולכל היותר להסביר במילים שלכם אם קרה משהו רציני שהילד שואל עליו או רוצה לדעת.
יש לציין, שהורים רבים משתמשים בטלוויזיה גם ככלי לעיצוב התנהגות. המשפט: אם תעשה שיעורים תוכל לראות שעה טלוויזיה, הוא תמריץ ראוי בהחלט (במינון כמובן). הטלוויזיה גם יכולה לסייע בפיתוח שפה. למשל שפה זרה. ישנם ילדים שצפייה בערוצי הטלנובלות הספרדיות קנתה להם ידע בשפה הספרדית. אך גם כאן רצוי למנן. שלא יחשבו שכל העולם הוא אהבה ואכזבות.