לאחר סיום לימודיה בבית ספר תיכון נרשמה ללימודי משפטים ולאחר חצי שנה הבינה שנושא זה משעמם אותה והחליטה לעבור ללימודי יהדות בקרקוב. לאביה הייתה זו אכזבה גדולה ביותר. הוא לא הבין מדוע היהדות משכה אותה כל כך. הוא מעולם לא דיבר על אביו ועברו היהודי וגדל וגידל ילדיו כנוצרים.
בגיל 19 החליטה לבקר בארץ במסגרת תוכנית "שבי ישראל" שהתקיימה בירושלים. זאת בעקבות היכרותה עם רב שהמליץ לה על התוכנית שדומה במקצת לדבריה לתוכנית
"תגלית", רק הרבה יותר עם נופך דתי. מרלנה החליטה שהיא מעדיפה תוכניות חילוניות יותר. במסגרת לימודיה באוניברסיטת קרקוב נבחרה לכהן כנשיאה של "אריאל" ארגון הסטודנטים ללימודי יהדות, כ-150 במספר, למשך שנתיים. היא ביקרה פעם נוספת בארץ במסגרת חילופי סטודנטים והפעם שהתה בתל אביב והתאהבה בה.
את התואר הראשון שלה סיימה בלימודי היהדות שכללו גם לימוד השפה, היסטוריה, מסורת ותרבות יהודית. המורים ברובם לא היו יהודים וגם רוב הסטודנטים היו נוצרים. לשאלתי את מרלנה על הסיבה שסטודנטים נוצרים החליטו ללמוד את נושא היהדות, ענתה לי שרבים מהם חשים אשמה על הפוגרום בקרקוב ועל כך שהפולנים לא חשו לעזרה או אף השתתפו בו. כחלק מלימודיה היא פרסמה אנתולוגיה של שירה ביידיש וכתבה את ההקדמה והכינה את השירים של גבירטיג וזה פורסם בהוצאה לאור יהודית בקרקוב בשם AUSTERIA, מהדורה פולנית על המשורר גבירטיג.
היחשפותה לתרבות היידישאית הביאה אותה לבחירתה בתזה לתואר השני, על המשורר מרדכי גבירטיג שנספה ב-1942 בגטו קרקוב. מרלנה תגיע באוקטובר הקרוב לשנת לימודים באוניברסיטת ירושלים כחלק מתוכניתה ללימודיה לתואר השני על מרדכי גבירטיג. היא הייתה אחת מתוך שלושה סטודנטים שזכו במלגת לימודים ומגורים לשנה במסגרת הסכם עם שתי האוניברסיטאות בירושלים ובקרקוב.
"גיליתי שמעט מאוד כתבו על מרדכי גבירטיג, נתן גרוס היה היחיד שהתעמק יותר, אבל לא ממש השלים את הספר, ואני רוצה לחקור עליו ולבנות את התזה". ואכן, היא הגישה את החומר וזכתה.
"מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?" אני שואלת אותה בחיוך, והיא עונה לי ברצינות רבה: "את יודעת, לימודי היידיש אינם פרקטיים. הרבה אין מה לעשות איתם. אצלי זה בא מהרגש, מהצד האמוציונלי, אני מרגישה שאני חייבת לעבור את הדרך הזאת. זוהי דרך קשה ואין ספק שאני מקריבה מספר שנים לכך, אבל זה בא מהלב, מאהבה.
"בעתיד אני רוצה ללמוד יותר בנושאי האמנות, אולי גם בבמאות סרטים, הרי גם פולנסקי בא משם... (הבמאי הידוע רומן פולנסקי שאביו היה יהודי ואמו ממוצא יהודי - ש.מ.) זו אהבה שלי מתמיד לאמנות".
"איך את מסכמת את התרשמותך מישראל ומהישראלים?" אני שואלת את השאלה הישראלית, והיא משיבה לי: "כל אחד בפולין שואל אותי אם אני לא מפחדת בגלל הערבים..." כאן היא מפסיקה וצוחקת בפה מלא, "להפך, כאן אני מרגישה הכי בטוחה בעולם. הישראלים פתוחים, מחבקים, בניגוד לפולנים ולשאר הצעירים באירופה. הם פתוחים עם כל הלב, אמיתיים. מעולם לא הרגשתי שונה ולא היו לי חוויות שליליות, רק חיוביות. אני כבר מחכה לאוקטובר הקרוב וכמובן איאלץ להתפטר מעבודתי בבית הכנסת הגבוה בקרקוב, שם
נפגשנו".
נפרדנו בידידות רבה ואני כולי ציפייה לראות את מרלנה הבוגרת יותר, אולי כבמאית סרטים שתייצר סרט אמנותי על נושא יהודי, יידישאי, או אולי על סיפור חייה של מרלנה בין שני העולמות.