כל מי שמכיר את המיתולוגיה היוונית, מכיר את הסיפור המיתולוגי על אדיפוס, שלאחר שנולד, ניבא האורקל מדלפי שהוא יהרוג את אביו, יתחתן עם אמו, ויחד יולידו ילדים. מפחד פן הנבואה תתגשם - שלחו את התינוק עם שליח למעבה היער כדי שייהרגו שם. אך השליח חס על התינוק, ומסרו למלך ומלכה עקרה בעיר אחרת. כשאדיפוס שומע בהתבגרו את הנבואה, ובהאמינו שאלה הם הוריו האמיתיים, הוא מרחיק נדוד עד לתבי. בהגיעו לצומת דרכים, חוסמת את דרכו כרכרה ובה משלחת. תוך כדי מריבה על "מי יפנה ראשון את המעבר?”, הורג אדיפוס את כל נוסעי הכרכרה. בתוכם היה לאיוס, אביו הביולוגי. כשתוא מגיע לעיר, הסובלת מקללת הספינקס המצוי לפתחה, הוא מצליח לפתור את חידת הספינקס, זוכה בתהילה, ונבחר להיות מלך תבי במקום לאיוס שנהרג. וכאן מתחיל המחזה של רון ישועה. כפי שהוא מציג את הסיפור, אליבא דדעתו - האמת שונה לחלוטין מכאן ואילך. לא נקלקל לכם את ההפתעה, השזורה בתשוקה, בתככי שלטון (שלא פגו עד היום), במשחק מרהיב של המלכה יוקסטה (אורלי טובלי) - האם הנאבקת ומתלבטת, אך נחושה לשמור על חיי אדיפוס. ייסורי הנפש שלה הם החלק היותר דרמטי במחזה החדש, העולה בבימויו של עופר שמר בתיאטרון הסמטה, ומכניסים את הצופים לתוך הקלחת, וגורמים להם לשאול את עצמם אותן השאלות - כיצד היה עליה לנהוג. אדיפוס הצעיר (דניאל סטופין, שחקן קלאסי מהמעלה הראשונה), יפה התואר, העיניים ורב הקסם, והמלכה המבוגרת יותר, הנאה והחטובה גם היא, מדגימים אהבה ותשוקה הגוברים על הכל. מסביבם - רוחש מזימות אחיה של יוקסטה, קריאון, שבפרק ההמשך של המיתוס יהפוך למלך, לדודה של אנטיגונה, ולנושא הטרגדיות הבאות. הוויכוחים שבינו (מתן קליגר המהוקצע, המשכנע ומרשים בהופעתו) לבין בנו של הנביא תריסיאס, שנרצח במשלחת שבכרכרה (זוהר גלבוע המצוין במשחק כנה ומרשים), הוויכוחים הללו מסמלים את אש האירועים ותגובות העם לתהפוכות שהוא עובר. כמו המגיפה שפשתה בעיר מאז יוקסטה ואדיפוס נישאו, ובעטיה כל התינוקות נולדים בעלי מומים.