אין זו עוד סתם קומדיה בולווארדית. יש בה חן רב, תחכום הנובע מהמלל הקולע, הודות לתרגומו המופלא של דורי פרנס, ובימוי כה מוצלח של משה נאור, מנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה, שמגבש את כל הלהקה למשהו מוצק, המתקתק בעיתוי הנכון, באופן חלק ושוטף. ויש בה בבחינת תגלית לקהל הרחב, שאינו בדיוק רואה את כל שלל ההצגות העולות בארץ. ההתגלות היא של שני שחקנים בעלי כישרון נדיר. למרות ששני השחקנים המגלים כאן את כישרונותיהם יוצאי הדופן לראשונה בצורה כה בולטת כבר משחקים כמה שנים בקאמרי ובבית לסין לפני כן, הרי עבור חלק מהקהל הם בבחינת משהו חדש. המדובר בעידו רוזנברג ואסף פריינטא. שניהם - שחקנים דרמטיים, קומיים רומנטיים ובעיקר - בעלי קול נפלא. מה שמתאים לסיפור המתרחש לפני ואחרי העלאת האופרה בקליבלנד, אוהיו. הסיפור נסוב על אודות זמר אופרה איטלקי מהולל, טיטו מרלי (דביר בנדק שכובד משקלו ממש תואם את דמות הטנור הידוע), חובב הטיפה המרה וחמוקי הנשים, המגיע עם אשתו למלון המפואר כדי להיכנס מיד לחזרה של האופרה שתבוצע באותו ערב. כל התהפוכות המתרחשות בסוויטה המעוצבת להפליא בידי לילי בן נחשון, כולן בגדר הפתעה לקהל, שמקבל סיטואציות קומיות לא בכפית, אלא בכף ענקית. את אשתו הקנאית, הדשנה בגופה אף היא, ממלאה עירית קפלן (הזכורה מההצגה "שמנה"). את מנהל האופרה הבוטה והלא בדיוק מעודן מגלם מוטי כץ בכנות הראויה, ואת בתו התמימה אך השואפת להיפטר מבתוליה בהרפתקה סוערת מגלמת יעל טל. כוכב המחזה מתגלה בדמות עוזרו של מנהל האופרה, מקס (עידו רוזנברג, מ"אנטיגונה", ”חברון" ו"הלילה הקצר ביותר, שחקן קלאסי פאר-אקסלנס). מבחור חנון, עדין, ביישן וחסר ביטחון, הוא הופך תחת ידיו של הטנור, בשיעור נפלא עבור כל הזמרים והשחקנים, למשהו הפוך לחלוטין. והמהפך מאפשר לו לעשות את מה שהיה נראה כבלתי אפשרי עד אז. המהפך הזה מוביל להתפתחות דרמטית, בצד מעמדים קומיים שכמותם לא רואים בדרך כלל. גם אם פתיחת הדלתות וסגירתן מזכירה את סגנונו של פיידו הצרפתי ("מלון קטן בצד"), הרי כל הטריקים והמחוות הם רק הבסיס לטקסט הכה מושחז ומצחיק, שביחד לא נותנים לנו לנוח לרגע מהצחוקים.