מאבק בן 300 שנה, הנטוש בין בריטניה לספרד על בעלות של חצי האי גיברלטר, מגיע בימים אלה לשיאים חדשים. עד כדי כך הגיעה המתיחות בין שתי המדינות, שספרד מאיימת להקים חזית אחידה עם ארגנטינה כנגד בריטניה, תוך ניצול הסכסוך הקיים כבר מזמן בין שתי האחרונות לבעלות על איי פוקלנד. בריטניה, מנגד, אינה יושבת בחיבוק ידיים, ומשגרת ספינות-מלחמה אל מול חופי ספרד. כך או אחרת, הסכסוך העכשווי בין שתי המדינות הוא על-רקע תביעתה של כל אחת מהן לזכות בלעדית לדייג בחצי האי האסטרטגי, השולט על המצר שמחבר את האוקיינוס לים התיכון.
חרף המאבק הנטוש מאחורי אורות הזרקורים ועל-אף המתיחות הפוליטית הגואה - ממשיכה גיברלטר לשמש בימים אלה של סוף חופשת הקייץ מוקד של עליה לרגל להמוני תיירים, ביניהם ישראלים לא מעטים. אחרי ככלות הכל, גיברלטר, שמצליחה לכבוש את ליבם של רבים כל כך, מתגלה למבקרים בה בכל הדרה. היא אומנם פצפונת, אבל מהממת, בזכות תופעות הטבע האגדיות שלה, אבל לא פחות גם בזכות פיצול האישיות של ישותה האנגלית על טריטוריה ספרדית.
צוק נישא, שעליו נשענת מדינה זעירה כל כך, המשתרעת על שישה קמ"ר בלבד, הוא רק אחת מתופעות הטבע המדהימות הרבות שמקדמת את פניהם של המוני התיירים המגיעים בימים אלה לגיברלטר. הצוק המהמם מזדקר לגובה של 426 מטר, על-רקע הים והסביבה השטוחה שלידו, ואינו אלא תמציתו של חצי-אי שסובל מפיצול-אישיות לשמו; שהרי על-אף מיקומו בדרומה של ספרד - הוא טריטוריה אנגלית לכל דבר.
אל הצוק עולים ברכבל, וזאת בשל הכבישים המפותלים והצרים ובשל התהום הפעורה לצידם. בעליה אל הצוק נחשפים מערת-נטיפים בכל הדרה, מצודה מורית מהמאה ה-14 ומוזיאון, המספר את סיפורו של המצור הגדול על חצי האי בשנת 1779, כשבשבילי ההליכה שלאורך הצוק נראים קופים הנעים בחופשיות.
כמו בלונדון
בעודם משתאים מהצוק הנישא, את פני התיירים מקדם, היישר בכניסה לגיברלטר, מסלול של נחיתת-מטוסים. זוהי המדינה היחידה בעולם שבה מסלול ההמראה והנחיתה של שדה-תעופה בינלאומי משמש גם ככביש יבשתי. מכוניות, בצד הולכי-רגל, עוברים בו באורח שוטף, וכל אימת שמטוס נוחת - יורדים מחסומים, והכביש נסגר לדקות אחדות, כאילו היה זה מחסום של פסי-רכבת. קירבתו של מסלול התעופה הקצר לצוק הגבוה ולים, הנמצא בשני קצותיו, זיכתה אותו בתואר המסלול המסוכן ביותר בעולם.
אלא שבשל הסכסוך הנטוש בין בריטניה לספרד, מאיימת עכשיו זו האחרונה להטיל מס-מעבר על כל תייר הנכנס לגיברלטר בדרך היבשה בסך 50 אירו. ואם לא די באיום שכזה, הרי שספרד גם מאיימת לחסום את המרחב האווירי שלה למטוסים שמטיסים עשרות-אלפי תיירים לחצי האי המקסים. ,
על-רקע הסכסוך לבעלות על האי, זה המקום להודות שכבר בכניסה לגיברלטר מקדמת את פניו של התייר היישות האנגלית המובהקת שלה. רחובו הראשי של האי נראה, לפחות בעיני תייר שכמוני, כמו רחוב שיגרתי בלונדון, עמוס חנויות, מסעדות, בתי-קפה ופאבים, שנושאים כתוביות על טהרת האנגלית, עם מטבע של פאונד מקומי, אוטובוסים אדומים, בני קומותיים, ותאי-טלפון בצבע אדום לוהט.
ויש בגיברלטר גם נקודה יהודית ראויה לציון. שורשיה של הקהילה הקטנה, בת 600 הנפשות, נעוצים ביהדות של מרוקו הסמוכה. לרשותה עומדים ארבעה בתי-כנסת, בית-קברות מהמאה ה-18, שתי חנויות, מכולת ושלוש מסעדות כשרות.