היחסים עם מצרים בסימן-שאלה

עננה כבדה מרחפת על מערכת היחסים בין מצרים לישראל, וממילא גם על המשך הסכם השלום, המצוי כיום בסימן-שאלה גדול במיוחד - מסקנה עגומה זו משתמעת מדבריו של המזרחן דוד סולטן, לשעבר שגרירה של ישראל בארץ הנילוס, שאותם השמיע בשיחה גלוית-לב עם העיתונאי היהודי-אמריקני גד נחשון, עורך הג'ואיש פוסט" בניו-יורק. מן הדברים, שנאמרו בראיון מיוחד לאתר News1, עולה בבירור שמערכת היחסים המתוחים בולטת לעין מאז הדחתו של חוסני מובארק מכס השלטון. כך או אחרת, האווירה השלטת כיום בקהיר היא של עוינות מוגברת כלפי ירושלים, שאין בה כדי לבשר לנו טובות. הידרדרות הערכתו של סולטן, המתמצא במערכת היחסים ההדדית לפחות כמו דג במים - משתקפת היטב גם בסקירתו ההיסטורית "בין קהיר לבין ירושלים", שראתה אור לא מכבר בהוצאת אוניברסיטת תל אביב. בסקירה זו מנתח סולטן את דפוסי ההתפתחות במערכת היחסים ההדדית, למן התקופה של שיתוף הפעולה הפורה בין שתי המדינות בתחומי הכלכלה והחקלאות, ועד להידרדרות שחלה בעת האחרונה במישור היחסים ביניהן. ראוי לציין, שלעומת תקופות של עליות וירידות במערכת היחסים ההדדית - הגיעה זו באחרונה לשפל המדרגה. עתיד הנורמליזציה והסכם השלום עומדים לפיכך בסימן-שאלה אחד גדול - לפחות מבחינת הצד המצרי. שלילה בהתייחסו לתגובות החברה המצרית לתהליך הנורמליזציה, קובע סולטן כי מרבית הגופים והמוסדות המצריים מתייחסים בשלילה גמורה ליחסים קורקטיים עם ישראל. בין אלה המגלים עוינת גלויה וברורה הוא מונה את מרבית מפלגות האופוזיציה המתנגדות לנורמליזציה; את הממסד הדתי והתנועות המוסלמיות, ביניהן מרבית השייחים המקורבים לאחים המוסלמים; את האיגודים המקצועיים, שלא היססו להכריז חרם גלוי על ישראל; את האינטלקטואלים והסטודנטים, המגלים עוינות ברורה למדי; את הבוהמה המצרית - על סופריה, אמניה וצייריה; ובתוך כך גם את התקשורת של ארץ הנילוס, שבלשון המעטה אינה מגלה חיבה יתרה למדינת ישראל. במצב-עניינים שכזה מצופה מאיתנו לשמור על פרופיל נמוך ולא להתערב במה שמתחולל בארץ הנילוס.