הספר והאיש - אובלומוב

אובלומוב הוא גיבור מוזר במיוחד. פרשני הספר קובעים כי חייו ותכונותיו הם אלגוריה לאופייה וקורותיה של מדינת הענק רוסיה. מדינה בה האזרח אדיש לגורלו והופך לגיבור המוסר את נפשו על מזבח המולדת רק בעת מלחמות. הסופר מדגיש דרך קורותיו של אובלומוב כי ברוסיה אפשר לפתור הכל בעזרת שוחד, לא על-פי חוק. אובלומוב בן למשפחה שירדה מנכסיה אך הייתה בעבר משפחה כבודה ומכובדה ובעלת ממון. הוא דמות גיבור שבספרות העכשווית היו קוראים לו בשמו: עצלן; חסר יוזמה, בטלן ושאר מחמאות. תשוקת חייו וצרכיו הנפשיים גורמים לו להתייחס אל המנוחה האינסופית על הספה, אל הנמנום והשינה, כאל פסגת החיים. משהו שכדאי לחיות למענו. האהבה של אובלומוב שהיא חלק מהספר הארוך, היא אהבה רומנטית גדושת רגשות, רטטים, געגועים ותשוקות. כמו כל התיאורים של גונצ'רוב, הם מקרבים אותנו לנפשו ולגופו של גיבורנו. חייו שהתרכזו בנמנום נצחי ובסחיבת זמן לקראת מנוחה על הספה ושינה על המיטה - השתנו עם האהבה הזו. החיים כפי שרוב האנשים מכירים, מילאו את נפשו שמחה והתרגשות.

אולגה של אובלומוב

להלן תיאור פניה של אולגה אהובתו של אובלומוב: "כל מי שפגש בה, אפילו אם פזור דעת, היה נעצר ולו לרגע לפני הברייה הזאת מעשה אמן, שנוצרה בקפידה כה רבה ובמחשבה תחילה. "האף יצר קימור כמעט בלתי מורגש ומעודן, השפתיים היו דקות ומכווצות על-פי רוב. סימן למחשבה ממוקדת בדבר מה תדיר. אותה נוכחות של מחשבה דובבת נצצה במבטן החד, הערני תמיד ואינו פוסח על דבר של העיניים הכהות, האפורות-תכולות. הגבות שיוו יופי מיוחד לעיניים: הן לא היו מקושתות, לא יצרו שני נימים דקים שנמרטו באצבע ועיגלו אותם. לא, אלה היו שתי רצועות חומות בהירות, פלומיות, כמעט ישרות, שרק לעיתים נחו בצורה סימטרית. האחת הייתה גבוהה מרעותה בקו אחד, ומשום כך נחרש מעל לגבה, קמט קטן, שדבר מה דובב בו כביכול, כאילו שכנה בו מחשבה". כך הולך וסובב לו אובלומוב, הספר והאיש. מי שייכנס להרפתקת הקריאה הזו, יחווה חוויה ייחודית של חזרה אחורה בזמן והצצה לחיים הרוסיים במאה ה-19. המילה אובלומוביות שנכנסה לשפה הרוסית מתארת חוסר מעש, בטלנות וחולמנות.