בכנס במלאות 40 שנה למלחמת יום-כיפור, פירט מפקד חיל-האוויר מספר נתונים סטטיסטיים על המלחמה שלא פורסמו קודם:
- 50 אחוז מגיחות חיל-האוויר במלחמה - למעלה מ-5000 גיחות - היו גיחות תקיפת כוחות אויב בסיוע לכוחות הקרקע.
- 90 אחוז מגיחות חילות-האוויר של האויב - למעלה מ-10 אלפים גיחות - היו להגנה מפני חיל האוויר שלנו, במקום לתקיפת כוחות צה"ל.
- לחיל האוויר היו 92 הרוגים מתוך 2689 חללי צה"ל במלחמה, ו-44 שבויים מתוך למעלה מ-300 שבויי צה"ל. 53 מהרוגי החיל היו אנשי צוות-אוויר.
- מתוך 102 המטוסים שאבדו במלחמה, 28 מטוסי קרב אבדו בשלושים השעות הראשונות של המלחמה, יחד עם 30 טייסים ונווטים (17 הרוגים, 13 שבויים).
מה זה אומר
בשונה ממלחמת ששת הימים, שבה השמיד חיל האוויר כמעט לגמרי את חילות האוויר של האויב כבר בפתיחת המלחמה, ורק אז התפנה לסייע לכוחות הקרקע במלוא כוחו ויעילותו עד תום המלחמה, הרי שבמלחמת יום-כיפור נאלץ חיל האוויר להילחם בצורה הרבה פחות יעילה. כך, במקום להשמיד את חילות האוויר של האויב כבר בפתיחה, הוא נאלץ להילחם עמם במשך כל המלחמה ו"להרוג אותם אחד אחד". כמו-כן, במקום הפעלה יעילה, מתוכננת ומרוכזת של הכוח האווירי, הופעל חיל האוויר בתחילת המלחמה בצורה בלתי יעילה, בהולה ומאולתרת - שגבתה בשל כך הרבה יותר אבידות - ל"כיבוי שריפות" בגלל המשבר שחווה צה"ל בימי המלחמה הראשונים.
כמו-כן, בכל המלחמות, התרגלו חיילי צה"ל לכך שבשמיים מעליהם אין כמעט מטוסי אויב. לכן הם התרגלו למדוד את תרומתו של חיל האוויר ללחימת צה"ל במונחים של הסיוע שמעניק חיל-האוויר לכוחות היבשה. אבל זה אינו נתון מובן מאליו, במיוחד לא בתנאים הקשים שהיו בימי המלחמה הראשונים. חילות האוויר הערביים, שלא הושמדו כמו בששת הימים, הצליחו להפנות רק 10 אחוזים מפעילותם נגד צה"ל, וגם זה בהצלחה מועטה ובמחיר כבד ששילמו במטוסיהם שהופלו על-ידי חיל האוויר שלנו. הם גם נאלצו להפנות כמעט את כל כוחם להגנה עצמית, בשטחם, מפני חיל האוויר שלנו. זהו נתון מדהים, שמשמעותו חיסכון של מאות הרוגים נוספים לכוחותינו, מעבר לעזרה הישירה של חיל האוויר לכוחות הקרקע.
עניין נוסף שיש לשים אליו לב הוא, שיותר מכל מערכת נשק אחרת, מטוס התקיפה המודרני מאפשר להפקיד כוח אש מרבי בידי מספר מינימלי של לוחמים, וכך מאפשר לשלם את מחיר המלחמה בעיקר בכסף לא בדם. מתוך 2689 חללי צה"ל במלחמה, פחות מ-50 היו טייסים ונווטי קרב שביצעו את אותן אלפי גיחות תקיפה - כלומר פחות מ-2 אחוז מההרוגים. גם נתון זה הוא מדהים. הכשרה ראשונית של טייס קרב עולה למעלה מ-20 מיליון ש"ח, ועוד מיליונים רבים בהמשך, והמטוס שלו עולה כ-200 מיליון ש"ח, ועוד מיליונים רבים בהמשך. אבל סכומים אלה חוסכים שורות ארוכות מאד של הרוגים וטראומה לאומית הרסנית שעולה אחר כך בעוד הרוגים רבים.
זאת ועוד: במלחמת יום-כיפור לא היו עדיין מזל"טים, ולא היו כמעט טילים ופצצות חכמות ולוחמה אלקטרונית וכל שאר האמצעים שיש כיום בידי צה"ל. משמעות הדבר היא שכיום ישראל יכולה לסיים מלחמה כוללת עם מספר הרוגים שהוא נמוך באופן דרמטי ממה שהיה במלחמות העבר, ובלבד שצה"ל יורשה להילחם את המלחמה במלוא כוחו ובשיא יעילותו, בלי פרקליטים שיאסרו לתקוף יותר מ-80 אחוז מהמטרות (כמו במלחמת לבנון השנייה), ובלי "מנהיגים" פוליטיים שיעדיפו לא להרגיז את נשיא ארה"ב גם במחיר של הרוגים שלנו. היום, יותר מאי-פעם, צה"ל יכול להשיג ניצחון מהיר ודרמטי עוד יותר מזה שבמלחמת ששת הימים, וזאת במחיר דמים נמוך בהרבה משהיה במלחמות הקודמות. כל זה ובלבד שירשו לו שוב, כמו במלחמת ששת הימים, להילחם ולנצח באופן הטוב ביותר שהוא מסוגל, בתנאי שיתירו לו לפתוח את המלחמה בהשמדת כל "בנק המטרות" בקצב המרבי שרק אפשר, ולא ב"נתחיל בקטנה, ואז נראה מה הלאה לפי התגובות". אבל עלינו להפנים סוף סוף, שאם כבר נגזר עלינו להילחם, הדרך הנכונה, עם הכי פחות הרוגים, שלנו, היא פשוט לתת לצה"ל לנצח.