נתונים סטטיסטיים עדכניים מעידים על עלייה מדאיגה בשיעור מחלות המין בישראל, אם בשל ירידה דרסטית בשימוש באמצעי-מניעה, אם בשל מחלת האיידס, או פגעים גופניים - כמו יבלות באיברי המין, המוכרות כווירוס הפפילומה (שעלול גם לגרום לסרטן צוואר הרחם), ואם בשל פטריית הקנדידה ודלקות למיניהן במפשעה.
עלייה ניכרת במיוחד חלה בתחלואה בעגבת באזור תל אביב. המדובר במחלה ההופכת לבעייתית, אם לא מטפלים בה בזמן, ובכל מקרה היא מעידה על מחלות נוספות המועברות ביחסי-מין לא-מוגנים.
כך או אחרת, הזנות היא עדיין המקור הדומיננטי ביותר לשיעור העלייה המדאיג הזה, וזו פורחת באחרונה בבתי הבושת הרבים הצצים חדשות לבקרים בפינות-רחוב ושאינם מצויים תחת פיקוח רפואי.
מטבע הדברים מעוניינים אלה הנזקקים דרך קבע לשירותי הזנות בהתרה חוקית שלה. גם בקרב חוגי הרופאים מסתמנת באחרונה תמיכה הולכת וגוברת בהתרה חוקית שכזאת, המותנית בפיקוח רפואי לשמו, כפתרון הולם לבעיה המטרידה. לעומתם דוחים החוגים הדתיים בשאט-נפש כל ניסיון לעודד התרה שכזו, בטענה שהיא תעניק, בריש גלי, גושפנקה חוקית לפריצות ללא גבול. כך או אחרת, הכל שותפים לדעה שהמצב הנוכחי, בו ניצב החוק חסר-אונים מול הזנות - הוא, פשוט בלתי-נסבל.
לכאן ולשם
רופאי-מין לא מעטים, בהם גם סקסולוגים למיניהם, מגלים בשיחה עימי ספקנות רבה בכל הקשור לסוגייה הזאת. הם סבורים שהזנות החוקית לא תחסל מבחינה רפואית את מחלות המין. הסיבה: לא ניתן לבדוק אישה לאחר כל מגע מיני שהיא מקיימת, מה גם שדי במגע אחד בלבד כדי להפיץ את המחלה ברבים.
יתר על כן: רופאי המין והסקסולוגים תמימי-דעים שגם מבחינה חברתית אין כל אפשרות לבלום את מגפת הזנות, באשר ליד כל בית-בושת חוקי יצוצו מיד עשרה לא-חוקיים. זאת ועוד: הניסיון באותן מדינות שבהן הונהגה זנות חוקית הוכיח כי הגבר מעדיף להתפתות על-ידי פרוצה ברחוב מאשר לכתת את רגליו לבית-בושת. כך הם פני הדברים במדינות נאורות כמו אוסטריה, הולנד ושבדיה. במדינות שבהן הונהגה זנות חוקית, גובות הממשלות מס מיוחד מן הפרוצות על כל אתנן. משכורתן, על כן, איננה גבוהה. לעומת זאת, הזנות הבלתי-חוקית יוצרת שוק חופשי ופרוע ומאפשרת רווחים בלתי-מוגבלים.
באשר לריפוי מחלות המין, סבורים הרופאים והסקסולוגים שכדאי, אולי, ללמוד מאותן מדינות שבהן נוהגת הפרוצה לשתף פעולה עם רופא המין ועוברת אצלו בדיקות קבועות. כך או אחרת הם משוכנעים שזה טוב יותר מאשר פעילות במחתרת.
לעומתם, קבוצה גדולה של רופאי-מין, סקסולוגים ופסיכולוגים, שעימם שוחחתי, משוכנעים דווקא שיש להנהיג זנות חוקית בפיקוח השלטונות. כאן המקום להזכיר שעיריית תל אביב, למשל, צידדה בעבר בהנהגת זנות כזאת, אבל נסוגה מהר מאוד מן הרעיון בלחץ החוגים הדתיים.
העגלה והסוס
בני-שיחי, המצדדים בזנות החוקית, טוענים כי לו היו הפרוצות עוברות בדיקות רפואיות לפי חוק ובאורח קבוע, היו מחלות המין נבלמות, מה גם שאז הייתה הזנות מתרכזת במקומות המיועדים לכך. על אותם מקומות, אליבא דבני-שיחי, צריך כמובן להיות פיקוח רפואי. בכל מקרה, טעות היא לדעתם לחשוב כי את הזנות עצמה ניתן למנוע.
מספר חברי-כנסת שאליהם פניתי ושביקשו להישאר בעילום-שם, טענו באוזני כי אין להקדים את העגלה לסוס. לפני הדיון בשאלה אם הזנות צריכה להיות בפיקוח החוק - יש, לדעתם, לערוך מחקר בסיסי על התופעה עצמה. עובדה היא שעד היום לא נערך מחקר שכזה. חשוב, לדבריהם, לבדוק מה הם המניעים לזנות - הנפוצה לא מעט בקרב קטינות - ולחפש תרופות סוציאליות, ולאו-דווקא באמצעות חוק. לגיטימציה של הזנות רק תביא, לדעתם, לפריחתה, ויש על כן לדאוג לטיפול קהילתי בקרב הקטינות ולהגביל את הגיל שבו מותר לעסוק במקצוע ל-18 ומעלה.
אחדים מחברי הכנסת, שעימם שוחחתי, סבורים שיש להכיר, על-פי תקנות, באזורים מסוימים כמורשים לעסוק במקצוע העתיק. בכל מקרה, אסור לדעתם שזה יהפוך למקצוע מוכר. כאן בדיוק המקום להזכיר שבמדינות מסוימות, בהן הזנות מותרת - צריכה כל אישה, העוסקת במקצוע העתיק, להוכיח שיש לה גם מקצוע אחר.