לרגעים היה נדמה שהדברים ששומעת האוזן נאמרים מגרונו של עוד תעשיין מתוסכל שמשווע לעובד ייצור - ולא מוצא: "מדינת ישראל שגתה פעמיים בסוגיית החינוך המקצועי: היא יצרה לעצמה נזק כלכלי, הובילה למצב של חסר בידיים עובדות, גם בצבא, וגם עשתה לעצמה נזק מוסרי. היא שמטה את הקרקע מתחת לרגליו של אחוז ניכר מהאוכלוסיה - שהחינוך המקצועי הוא הבית שלו. בכל חברה יש איים של מצוינות, אלא שכאן החברה קבעה שמצוינות זה להיות מהנדס או עורך דין. וזהו" - את הדברים האלה אומר בראיון ל"
גלובס" שר החינוך, הרב
שי פירון.
אדוני, אתה שר החינוך. "נכון. וקיבלנו הכרעה חד-משמעית שלא משתמעת לשתי פנים: אנחנו מחדשים את החינוך המקצועי בישראל. מיניתי את מנכ"לית משרדי לפעול מידית, תוך תיאום ושיתוף מלא עם מנכ"ל משרד הכלכלה בנושא הזה, ולהגיש בתוך חודשיים מבנה של תוכנית חדשה. אנחנו נעשה את השינוי הדרוש בחינוך המקצועי ובחינוך הטכנולוגי בתוך שלוש שנים. לא לפני שנשקיע מחשבה רבה בשאלה כיצד לא חוזרים על טעויות העבר שגרמו נזק, שלא יהיו מיתוגים לא נכונים ולא רלוונטיים לחינוך הזה".
זה יעלה המון כסף. "אנחנו נשקיע הרבה כסף. החזון שלנו הוא שבכל פינה, בכל מגזר ובכל מקום בארץ, יהיה חינוך מקצועי וטכנולוגי בהישג יד: בצורה של בית ספר נפרד לחינוך כזה, או בצורה של מגמת לימוד ייעודית בבית ספר קיים. נשקיע בכך מאות מיליוני שקלים. מנכ"ל משרד ראש הממשלה,
הראל לוקר, התחייב לפניי ולפני שר הכלכלה,
נפתלי בנט, שאין לנו מה לעסוק בסוגיה של כסף. התוכנית הזאת תוכרז כתוכנית לאומית".
מה ילמדו שם? "בבתי הספר ובמגמות האלה ימשיכו ללמוד היסטוריה, תנ"ך ספרות וערכים. אבל התלמידים ילמדו גם רובוטיקה, מכונאות רכב, מכניקה, נגרות וחשמל".
מה היעד? "היעדים ייקבעו במסגרת העבודה של הצוות ששוקד על הנושא. החזון שלי הוא שבשלב ראשון, בתוך שלוש שנים, נגיע למצב ש-10% מכלל התלמידים בישראל יהיו תלמידים בחינוך המקצועי והטכנולוגי. זה יהיה חינוך איכותי, שממותג נכון, והתלמידים שלו לא יהיו הבנים החורגים של אף אחד".
"חיפושית משנת 1954" הרפורמה שמתגבשת במשרד החינוך, כוללת לדברי פירון הסכמות שהושגו באחרונה בינו לבין שר הכלכלה, נפתלי בנט, לגבי מעמדם של 13 אלף תלמידי החינוך הטכנולוגי שנמצא באחריות משרד הכלכלה. מדובר בקבוצה של 4% מכלל תלמידי ישראל שיעברו לאחריות משרד החינוך: "הם יהיו תלמידים של משרד החינוך, ובסיום לימודיהם יקבלו תעודות של משרד החינוך ושיעור זה יגדל", אומר פירון.
ער לבעיות התדמית הקשות ולייבוש החינוך המקצועי בעבר בידי מערכת החינוך הממלכתית - פירון נשמע נחוש לקראת ההובלה של מהלך ממוקד, היסטורי, שיחזיר את התלמידים אל הסדנאות. הוא לא מסווה את הביקורת הנוקבת שלו על החלטות של קודמיו, ואומר שגם אם איחרנו את הרכבת, אפשר לבנות רכבת חדשה - טובה יותר: "שללנו את החיבור שבין מצוינות לבין חינוך מקצועי", אומר שר החינוך ביחס למעמד של החינוך המקצועי עד כה בעיני המערכת: "שללנו את הלגיטימציה הזאת מהתלמידים - עד כדי כך שהורים שאפו להציל את ילדיהם מהמסלולים האלה. הבעיה השנייה הייתה שזה היה חינוך עני לעניים. סדנאות הלימוד היו מיושנות ובלתי רלוונטיות. קח מצב שילד בשנת 1994 למד מכונאות רכב על מכלול של מכונית מדגם חיפושית שיוצרה בשנת 1954. זה לא רציני. זה לא חינוך שנועד להאדיר את הילדים האלה: זה דמה יותר לסידור של בייביסיטר על ילדים. מעבר לכך, הייתה כאן מעין העברת מסר מצד המערכת כלפי התלמיד - שלפיו היא לא מאמינה במסוגלות שלו. והחינוך המקצועי איבד את היוקרה שלו".
ההורים רוצים שהבן שלהם יהיה עורך דין או רופא. לא מוסכניק. פירון צוחק: "ישנה האמא הפולניה, היא אולי בת 45 ולא ממש נולדה בפולניה. והיא לא רוצה שהבן שלה יהיה טכנאי מזגנים או חשמלאי. ואז מגיעים לקיץ. חום יולי-אוגוסט. משהו במזגן מתקלקל ולבית מגיע טכנאי. הוא לובש סרבל עבודה מסודר, נושא ארגז כלים מאובזר, עושה את העבודה שלו במיומנות, ואחרי זמן קצר, רגע לפני שהוא יוצא מהבית, הוא לוקח מאותה אמא צ'ק בסכום שהיא לא מצליחה להרוויח אפילו ביום עבודה שלם. אז אותה אמא נזכרת בזה שהיא התעקשה שהבן שלה ילמד לימודים עיוניים, יעשה תעודת בגרות שלא תהיה רלוונטית לכלום והכול 'כדי שהוא יהיה בן אדם'".
אז זהו? משרד החינוך מפסיק לקדש את הדבר הזה שקוראים לו תעודת בגרות? "משרד החינוך נמצא בתהליך מאוד מתקדם לשינוי כל תפיסת הלמידה. עד סוף השנה - נציג תוכנית שתציב את הלמידה המשמעותית במרכז ותשנה את עגל הזהב. תעודת הבגרות היא דבר חשוב, אבל היא תוצר ולא מהות, היא תוצאה של מה שתלמיד עשה ובפירוש לא מנבאת מה שיעשה בעתיד".
ביחס לדעיכה ארוכת השנים של החינוך המקצועי, מודה פירון: "טעינו. שמנו לעצמנו מטרה לכוון לתעודות הבגרות, אך מערכת כזאת לא מאפשרת למצות את תחומי המצוינות שיש בתלמידים רבים. כאן הכשל הוא גם מוסרי וחברתי עמוק. לאנשים האלה יש פחות קשר לקהילה כי הם פחות שמחים. במקום שיאדיר את המצוינות שלהם ויפתח אותה - תהיה להם נראות אחרת והם ישדרו הצלחה".
לא כל אחד יכול ללמוד חינוך עיוני. "בראייה ארוכת טווח, בסוף התהליך של הקמת בתי הספר המקצועיים ומגמות הלימוד המקצועיות - גם האקלים הבית ספרי ישתפר: ילד שלא רוצה להגיע ללימודים עיוניים ונאלץ להתייצב בבית הספר כל יום הוא ילד מתוסכל. בחלק מן המקרים הוא לא חווה הצלחה. הוא נכשל במבחנים. ותמיד מציבים לו ברקע את היעד הזה, שקוראים לו תעודת בגרות".
"אין אבק כוכבים" פירון מכיר את המצב במדינות רבות באירופה, שהשקיעו בחינוך המקצועי, טיפחו אותו והעלו את קרנו. כזה הוא רוצה בארץ: "יש שם מערכת חינוך מקצועי מפוארת", הוא אומר: "אלא שכאן, אין לחינוך הזה 'גלורי'. נהיינו חברה חומרנית, שמסתכלת באופן מוחצן על אנשים - קובעת מי שווה ומי לא שווה, וכל מה שיש בו עמל כפיים - עף באופן אוטומטי הצידה. בחינוך המקצועי אין אבק כוכבים. זאת אף על-פי שאנשי העמל עובדים, מתחתנים, מקימים משפחות וקונים דירות. אבל אין בזה כבוד ואין אקזיטים.
"הטעות שלנו היא שעשינו את החינוך המקצועי כל כך נמוך מבחינה מקצועית - באופן שהוא לא היווה פתרון אמיתי לצרכים הממשיים, כך שבאמת לא הייתה סיבה להיות שם. הגישה הזאת היא ביטוי נמוך וזול של חברה מדירה - שגירשה תלמידים מבתי הספר למגמות כמו נגרות. שנה שלמה יושב הילד בסדנה, ובסופה הוא חוזר הביתה עם פטיש", אמר.
זה לא רק כסף ותשתיות עדכניות. זה גם מיתוג מחודש. כיצד מעלים את קרנו של החינוך המקצועי? "ניגש לזה ממקום של שיח על צורך לאומי, נדבר על פוטנציאל להכנסה עתידית, על צורכי השוק ועל עתיד תעסוקתי. מיתוג מחודש הוא שאלת מיליון הדולר ובדיוק על זה יושבים עכשיו הרבה מאוד מוחות, בהם אנשי פרסום ויחסי ציבור, שמתכננים את הקמפיין הנכון".