המחצית השנייה של המאה החולפת הייתה תור הזהב של המסעדנות היוונית בישראל. הובילו אותה "אקרופוליס" ו"אולימפיה" - שתי מסעדות תל אביביות מיתולוגיות, שהיו משכנן הגסטרונומי הקבוע לא רק של ה"מי ומי", אלא בעיקר של ה"פיינשמעקרים" - אלה שהאוכל המשובח הוא אצלם ערך עליון. משהקיץ עליהן ביום בהיר אחד הקץ - שבקה המסעדנות הזאת חיים, פרט לטברנה, זו או אחרת, שנפתחה פה ושם, מבלי להצליח לשרוד לאורך ימים.
עד שלפני למעלה מחודש נעשה ניסיון מחודש ונועז להחיות את המת, עם פתיחתה של מסעדת "גרקו" באיזורי חן (רחוב אורי צבי גרינברג 23) בתל אביב. אפופי זיכרונות נעימים מסופלקי ודולמה, מלסבוס וגירוס, החלטנו לתת הזדמנות גם ל"גרקו".
מעל לכל ראוי להודות שהמדובר במסעדה יוונית מלאת-אווירה. מעידים על כך כאלף עדים העיצוב, הכלים והמוזיקה האותנטית, הממלאת את חלל האוויר בה. בתור שכזו היא שוקקת-חיים וקהל סועדיה בעיקר צעירים. התפריט המוגש לשולחן הוא מנייר וכל סועד מתבקש לסמן בו את מה שחשקה נפשו.
קמצנות יתרה מן המנות הראשונות הזמנו קציצות של זוקיני, שהיו אנינות-טעם ונדיבות. לצידן הוגשו קוטקטייל הבית - אוזו עשוי מאניס - וסודה צוננת. מתפריט העיקריות בחרתי בסופלקי של קבב-עגל, על מצע של פיתה רכה. הבשר הוגש בקמצנות יתרה ומן המנה נותר רק טעם הפיתה. מנתה של בת הזוג הייתה נדיבה ומוצלחת ממנה: מוסקה, עשויה בבשמל, תפוחי-אדמה, חצילים, זוקיני וראגו של בשר.
הקינוחים שהזמנו היו בינוניים למדי: לוקומה ורווני - שני מאפים יווניים טיפוסיים בצורת סופגניות מהולות בדבש. לצידן הוגש קפה, שאמור היה להיות יווני, אבל בהחלט פיספס את היעד.
החשבון לשניים הסתכם ב-322 שקל והוספנו עליו תשר של 15% לשירות אדיב ועתיר תשומת-לב. את "גרקו" זיכינו ב-7 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו, בציפייה למנות קצת יותר נדיבות בעתיד.