את הפורטרטים היא מציירת בהתאם לתחושות שמצליחות הדמויות המצויירות להשרות עליה ועל הסביבה המצטיירת בעיניה. עם יד על הלב מוכנה אלישבע להודות שאין היא נוהגת לצייר את האוביקטים שלה על-פי חזותם החיצונית, אלא על-פי רגשותיה שלה. זו בדיוק הסיבה שאין היא נוטה לדייק בפרטי מראיהם של הדיוקנאות, אף כי היא מצליחה בהחלט להפגין חדירה עמוקה לעולמן הפנימי של הדמויות המצויירות ולנבכי הנפש שלהן. מאפיינות אותן הבעות הפנים השונות-חלופות - מרצינות, דרך אושר ועצב, ועד למבט שיש בו משום סתם תהייה.
בהקשר לכך מתוודה באוזני אלישבע כי הבעות הפנים האלה זוכות, לפעמים, לתגובות חלוקות מצד מצוייריה. יש ביניהם שאינם מוכנים להשלים עם המראה שהיא מעניקה להם, בעוד אחרים דווקא מפרגנים לה על חזותם הציורית. כך או אחרת, ראוי להודות שהיא משקיעה מאמצים כנים כדי לגלות את קווי האופי הנסתרים של אותן דמויות מצויירות - קווים שבמציאות הם סמויים מהעין, אף שיש בהם ביטוי מוחשי אמיתי, תוך הגזמה והשלטה של קווים וצבעים.
בציוריה של אלישבע, המבוצעים בצבעים אקריליים, יש צבעוניות מרובה וניכרת בהם מזיגה מסוימת בין קוביזם וסוטיניות. הדעת נותנת שתערוכתה הנוכחית אינה אלא סימן לבאות, באשר הדברים אמורים באמנית שבהחלט נתכנו לה עוד עלילות. אין לי, לכן, כל צל של ספק שכישורון הציור, שבו ניחנה, יוביל אותה במהרה לגדולות.