כך עוצבו סמלי המדינה ודואר ישראל

לפי מסמכי גנזך המדינה הרכב הוועדה שמונתה על-ידי הממשלה בד' באייר תש"ט היה: שר התחבורה דוד רמז, יו"ר הוועדה. חברי הוועדה היו: שר המשפטים פינחס רוזן, שר הפנים והעלייה משה שפירא, שר החינוך והתרבות זלמן שזר, ומזכיר הוועדה היה ס. שילו. ליד הוועדה הוקמה ועדת מומחים: מר ר' אראל, יועץ גרפי של המדפיס הממשלתי, י' טאובמן, נציג איגוד הגרפיקאים, והגרפיקאי אוטו ואליש, זה שזכה לפני הקמת המדינה בעיצוב בולי הדואר העברי. לפי הרשום בגנזך המדינה, ועדת הסמלים קבעה את דגל המדינה, סמל המדינה, נס הנשיא, דגל צי הסוחר – ובהמשך יש גם סמכות לקבוע את הדגל לאניות נושאות דואר. מעניין, שבוועדת הסמלים משנת 1960 שילבו גם גורמים אחרים. כך רשום לגבי ועדת הסמלים שהתכנסה במאי 1960 שבין חבריה היה מנהל השירות הבולאי משה כהן, מנהל המחלקה לאמנות במשרד החינוך והתרבות מ' ארדון, מנהל מחלקת הגרפיקה בבית ספר בצלאל ר' דיין ועוד. בגנזך נמצא מכתב מ 14 ביוני 1948 שבו מבקשת אגודת הציירים העברים לגרפיקה שימושית בארץ ישראל להקים מכון גרפי ממשלתי, "אשר ירכז בידו את כל עבודת הפרסום של מחלקות הממשלה...העבודות הבאות בחשבון לביצוע הן: סמלים, שלטים...בולי דואר והכנסה" וכו'.

סמל המדינה היה בוודאי משאת נפשם של כל הגרפיקאים. לעצב את סמל מדינת ישראל שקמה לאחר אלפיים שנות היה בגדר מאורע היסטורי. בתיאור פעולת ועדת הסמלים, מסופר גם על תחרות בנושא סמל המדינה, ויש דיווח שהוגשו 131 הצעות, ולפי הכתוב, נבחרה הצעה של 'שמיר' שבחר בסמל במנורה. זו ההצעה שהתקבלה. לפי התכתובת הכוונה למשרד הגרפיקה של האחים שמיר, שזכה גם בעיצוב לוגו הדואר. מי שיגלוש לאתר זה ימצא את האחים שמיר כנסיכי העיצוב של מדינת ישראל בנושא עיצוב לוגואים - וכן בעיצוב שטרות כסף. תמונת חייל הנח"ל בשטר מחצית הלירה הירוקה, הייתה תמונה שעוצבה על-ידי האחים שמיר. האם ניתנה הנחייה לעצב את סמל המדינה כמנורה? האתר של האחים שמיר מסקרן במיוחד, ונמצא בו פרקים עלומים ההיסטוריה של מדינה ישראל. האתר שופע חומר על האחים, ויש בו להאיר ציוני דרך לגבי שנותיה הראשונות של מדינת ישראל במיוחד. האתר עוקב אחר עיבוד סמל המדינה גם לאחר שנות דור בעיצובים מודרניים. התרגלנו לכך שסמל המדינה הוא מגן שבמרכזו ניצבת מנורת שבעת הקנים. מכל צד יש ענפי זית ובתחתית המנורה כתובה המלה "ישראל" בצבע זהב ועל-רקע כחול עז. יש גם גרסה שבה הצבע השולט הוא לבן או אפור- כסוף על-רקע כחול. באתר של האחים שמיר מוסבר ההבדל: "הגרסה הראשונה משמשת בדרך כלל כשסמל המדינה מוצג כשלעצמו, בעוד הגרסה השנייה משמשת בנס הנשיא או כשהסמל מופיע על גבי דגלונים. במסמכים רשמיים מוצג הסמל לעתים קרובות בשחור-לבן (המנורה ויתר האלמנטים כשהם לבנים על-רקע שחור), וּבמוסדות שונים מוצג הסמל כתבליט, בלי הבדל משמעותי בין צבע האלמנטים לצבע הרקע". מתברר, שאת הסמל עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר.

התוצאה הסופית שנבחר סמל שבו המנורה היא הגיבורה המרכזית. השאלה היא, מה נכתב בפנייה לגרפיקאים בבואם לעצב את סמל המדינה. הגיעו אכן הצעות רבות, שהוגשו לוועדת הסמלים שהקימה מועצת המדינה הזמנית. במכרז הייתה קריאה לאזרחים להציע הצעות, שמהן ייבחר סמל המדינה. הוגשו הצעות מגוונות מאד. במכרז עצמו יש פירוט של יסודות, שיש להדגיש בסמל, אבל נאמר בגלוי, 'שהוועדה תדון בכל ההצעות'. לאחר מיון מעמיק נותרו לדיון שלוש הצעות – ומועצת המדינה הזמנית בחרה מתוך שלוש ההצעות בהצעה שהגישו האחים שמיר. מועד ההחלטה – י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949. נוסח החלטה זה מופיע כמסמך באתר של האחים שמיר – ואכן נאמר שם, שהנושא על סדר היום "סמל מדינת ישראל". יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק מנהל את הדיון, והגברת בבה אידלסון, יושבת-ראש ועדת הסמל והדגל גאה להציג את ההצעה לסמל המדינה. בסיום הישיבה רשומים דברי היושב-ראש שפרינצק: "אני קובע שהסמל של מדינת ישראל אושר פֶּה אחד על-ידי מועצת המדינה הזמנית". מי שיגיע לגנזך המדינה ויפשפש בתיק הכבד של בחירת הסמל, ימצא, שהוגשו לוועדה 450 הצעות לסמל, מספר המגישים 164.

לגמר הגיעו האחים שמיר, אוטה ואליש, שידוע בזכייתו בעיצוב בולי הדואר הראשונים, והגרפיקאי סטרוסקי. שחָבַר לגרפיקאי ואליש, וכן משרד גרפיקה נוסף: איתמר ודוד שכטר. בהצעה של ואליש וסטרוסקי צויר מגן - ועליו שני חלקים: למעלה שבעת הכוכבים של הרצל, ולמטה מנורת שבעת הקנים משער טיטוס ברומא בהצעה של איתמר ודוד שכטר הופיע הפסיפס של בית הכנסת ביריחו – שם מופיעה במרכז מנורת שבעת הקנים על שלוש רגלים, ומשני הצדדים שופר ולולב והכתובת "שלום על ישראל". המנורה אינה מנורת שבעת הקנים שהופיעה בשער טיטוס. בהצעה המקורית של האחים שמיר הופיע מגן שבמרכזו מנורת שבעת הקנים בעיצוב סכמטי מודרני. באותה הצעה ראשונית הופיעו גם שבעת הכוכבים של הרצל מסודרים מעל המנורה בשורה, ומשני עבריה ענפי זית. באתר של האחים שמיר מופיע הסבר לבחירה בסמלים אלה: "ייתכן, שמעצבי הסמל, האחים שמיר, הושפעו מקטע בנבואת הנביא זכריה (ספר זכריה, פרק ד), שבה מראֶה המלאך לנביא "מנורת זהב וגֻלּה על ראשה ושבעה נרותיה עליה... ושנים זיתים עליה אחד מימין הגֻלּה ואחד על שמאלה". האחים שמיר עצמם לא הזכירו את הקטע מספר זכריה כהשראה לעיצוב, אף על-פי שהסבירו בפירוט את כיוון עבודתם בראיון, שנתנו לעיתון מעריב ב-16 בפברואר 1949. לפיכך, אין לדעת אם מדובר בצירוף מקרים או בדמיון מכוון".

ב 11 בפברואר בראיון לעיתון מעריב אצל העיתונאי אלכסנדר סבירם, מגלים האחים כיצד הגיעו לסמל המנורה. לדברי האחים שמיר, הם בדקו סמלים של מדינות שונות ונוכחו, שהמנורה היא הסמל היחיד, שאינו מופיע אצל שום עם שום אומה. הם סיפרו בראיון כיצד הגישו בהצעה המקורית "מנורה מסוגננת" ונתבקשו להחליפה במנורה הידועה משער טיטוס. הראיון מציג הישגים של האחים בתחרויות עיצוב נוספות: פרס בעד כרזה לגיוס, התמונה על בול הדואר של ירושלים, הבול של קרן קיימת לישראל, בול ליובל שנת השבעים של פתח תקוה, בלוגו של המגבית המאוחדת. האחים מסיימים בכך, שהם גאים בעובדה, שנפל בחלקם לעצב את סמל מדינת ישראל. בראיון הם מספרים בהתרגשות, כי אין להשוות בין כל הישגיהם להישג הזה שלהם לעצב את סמל מדינת ישראל: "אין להשוות את כל זה עם הפרס של הסמל. לזה זוכה צייר פעם באלפיים שנה. לא רק צייר, אלא כל עם ישראל צ יפה להזדמנות זאת אלפיים שנה.העיקר שזכינו לכך כעת שיש לנו גם סמל, נתמלא משאלתנו ויהיה ככל הגויים עם ישראל".

הוועדה בחרה בהצעה של האחים שמיר כהצעה מנצחת, וראתה בה בסיס נאות לסמל המדינה. אולם, הוועדה פנתה לאחים לבצע כמה שינויים: האחים נתבקשו להחליף את העיצוב המודרני של המנורה בעיצוב העתיק יותר, זה המופיע בתבליט שער טיטוס. שם מככבת המנורה בתהלוכה של עבדים וחיילים השבים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על יהודה והחרבת בית המקדש בירושלים בשנת 70 לספירה. הכוונה הייתה לסמל את שיבת המנורה למקומה המקורי, כסמל לעצמאות ישראל. ענפי הזית נראו מתאימים יותר כמסמלים תקופה חדשה כמו עלה הזית בסיפור נוח, ושימוש זה נראה בעיני הוועדה עדיף על הלולב ועל הביטוי "שלום על ישראל". להשלמת הסמל נתבקשו האחים להוסיף למטה את המלה "ישראל בתחתית המנורה – וכמובן, להשמיט את שבעת הכוכבים מחזונו של הרצל. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה המקורי. למולדתה. האחים שמיר ניאותו להנחיות הוועדה, ואכן עיצבו סמל מדינה. הסמל שעיצבו אכן עיגל את כל הפינות וענה על כל הציפיות. בתמונות הנלוות לרשימה זו מופיע העיצוב המקורי של האחים שמיר, ולצדו ההצעה הסופית לאחר שהאחים שילבו את ההנחיות של הוועדה. המוצר הסופי שלהם הפך לסמל מדינת ישראל.

מעמדו המשפטי והמדיני של סמל מדינת ישראל על-פי החוק נקבע ב"חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה", תש"ט-1949, שהתקבל ביום 24 במאי 1949.‏

מה היו ההצעות לפני שנקבע הסמל, על-פי הצעת האחים שמיר?

לפי מגוון ההצעות, שהגיעו בנושא עיצוב סמל המדינה, ברור לנו, שההנחיה במכרז, לפיה יש אפשרות לעצב סמלים בעל מוטיבים שונים, גרמה לכך, שהגיעו הצעות מגוונות. המנורה אכן מככבת במקום הראשון, אך מצאנו גם הצעות גרפיות המבליטות מוטיבים אחרים כמתאימים לשמש כסמל המדינה: שבעת הכוכבים מחזונו של בנימין זאב הרצל, גור אריה יהודה, לוחות הברית, שופר וכיוצא בזה, או שילוב של כמה מרכיבים. היה גרפיקאי שהציע לשלב את הצבי ובתוכו מגן דוד, כסמל מדינה ישראל. שם המציע היה עזרא עומייסי. היה גרפיקאי בשם יוסף שטוב, שהציע סמל שבו ביקש לשלב כמה מרכיבים, שמבטאים בעיניו את הזהות הישראלית: מנורה, 7 כוכבים, מגן דוד, אריות – והצבעים שהציע לשלב בסמל: זהב, כסף, כחול.

האחים שמיר זכו בראשית ימי המדינה לעצב את הלוגו של דואר ישראל, אבל כדאי לרגע לחזור לאותם ימים של טרם הכרזת העצמאות, כאשר לא היה ידוע כלל מה היה שמה של המדינה, שעתידה להיוולד. היו שהציעו לקרוא לה "יהודה", היו שהציעו "ישראל", והיו שהציעו את השם "ציון". זה מסביר את הנפקת הבולים הראשונים תחת הכותרת "דואר עברי": אל נשכח. הכול היה בערפל קרב, המוסדות השלטוניים היו בהתהוות. גם הדואר עשה את צעדיו הראשונים. הדואר המנדטורי לבש פנים חדשות, דואר של מדינה ריבונית. היה ברור, שחייבים בדחיפות לוגו לדואר החדש ובולים שיהיו סמלים לריבונות, כפי שהתייחסו למטבע הלאומי ולשטרות הלאומיים. סיפור עיצוב הבולים היה כמובן קשור בתחרות בין מעצבים, וכך גם סיפור עיצוב הלוגו של הדואר הלאומי. נלך בעקבות הזמן, נתחיל בתיאור הזכייה בתחרות לעיצוב הבולים של הדואר העברי המתחדש במדינת ישראל, ולאחר מכן נספר את הסיפור עיצוב הלוגו של דואר ישראל.

במוזאון הדואר והבולאות שמורה מכונת הדפוס ההיסטורית, שבה עיצבו את בולי הדואר – ויש תצוגת קבע המאפשרת לצפות במגוון מוצגים ולעקוב אחר דרכו המרתקת של הדואר העברי, אחר התפתחות הבול מיום הקמת המדינה ועד היום. מן החומר על הכנת הבולים, שנמצא בארכיון המוזאון, עולה שב-1 באפריל 1948 הוזמנו כמה ציירים להגיש הצעות לציור בולים תוך 24 שעות. ההצעה הזוכה הייתה של האמן אוטו ואליש, שצייר על הבולים מטבעות עתיקות .כששאלו את ואליש באותם ימים מדוע בחר במטבעות, ענה: "ניסיתי להציע פתרון מקורי מבחינת הבולאות, שימוש בהעתקת מטבעות". ואליש בחר במטבעות מתקופת העצמאות המדינית בימי שתי המלחמות בשנים 66-70 לפנה"ס ומן התקופה שבין השנים 132-135 לפנה"ס.

סופו של הסיפור ידוע: האחים שמיר הם שזכו בעיצוב הלוגו של דואר ישראל בצורת צבי. מעניין לעקוב אחר התפתחות הנושא בארכיון של גנזך המדינה. מתברר, שוועדת הסמלים של המדינה המתחדשת פנתה לגרפיקאים לעצב לוגו לדואר שעמד לקום, ומשום מה לא מצאנו את ההוראה לעצב את הלוגו בצורת צבי. יש בגנזך המדינה שלל הצעות, ולצערי, לא מצאתי ליד ההצעות שמות של שאר המתחרים. לחלק מן ההצעות מוצמדת מעטפה סגורה ואטומה, וייתכן שבתוכה מוצפן שם הגרפיקאי שהציע את ההצעה. אני מצרף לרשימה זו כמה הצעות של ציורי צבי למיניהם, שהתחרו בצבי הקליל והאצילי שעיצבו האחים שמיר. ממבט ראשון נוכחים מיד, ששאר ההצעות היו פחות מוצלחות: הצבי שבהן מגושם, לא מקרין גמישות ועדנה, כפי שמקרין הצבי שעיצבו האחים שמיר. על בולי ההצטרפות לאיגוד הדואר הבינלאומי משנת 1949 אפשר לראות ולהתפעל מן התמונה המרהיבה של הצבי ישראל, הצבי של הדואר הרץ בקלילות ובדינאמיות.

ועדת הסמלים קבעה גם סמלים על דגלים למיניהם, כך דגלים בצי הסוחר ודגל אניות הנושאות דואר. אנו רואים בחומר הגראפי המצורף, כיצד מופיע נס הדואר בעיתון דואר ישראל בראשית ימיו וכן עדות לנס הדואר, משולש כחול בתוך משולש לבן. בארכיון של האחים שמיר יש עדות למוצג זה. פניתי ליורם שמיר, בנו של הגרפיקאי גבריאל שמיר, וקיבלתי ממנו כמה אבחנות לגבי עיצוב הסמלים: בעניין נס הדואר, כתב לי יורם שמיר, שמההצעה של אגף הספנות עד אישור ועדת השרים, לא נמצא ציור של נס הדואר בגנזך המדינה, ואכן נוכחתי שהדברים נכונים. את נס הדואר שמובא בזה, קיבל יורם שמיר מרב החובל הלל ירקוני, שסרק אותו מתוך הספר "דגלים" של רב חובל זאב הים. יורם שמיר העביר את הסריקה למכון שנקר לתיעוד גראפי. ירקוני הסביר, שאונייה נושאת דואר הייתה מניפה את נס הדואר, כדי לקבל עדיפות בתור לנמל. נס הדואר נמצא ברוב הדרו באתר של האחים שמיר. הארכיון שומר תמונה של האחים שמיר, והתמונה מצורפת למאמר זה. בתמונה מימין ללא משקפיים, גבריאל שמיר, ולצדו האח מקסים שמיר, המופיע במשקפיים. ואגב, מי שיציץ בארכיון של אתר עיתונות יהודית היסטורית, יגיע לקריקטורות שבהם, ניתנו פרשנויות שונות לצבי של דואר ישראל. כך, לדוגמה, תמצאו שם קריקטורה שעיצב רענן לוריא, ובה מופיע צבי שיש לו מראה שמתחלף לכלב נושך. משום מה, הייתה אז מחאה שמחירי בולי הדואר נושכים. אין ספק, שהדואר הדל והדלפון של אז היה זקוק לכל פרוטה, ועדיין היו תחושות בימי הצנע והכלכלה המקרטעת, שהקריקטוריסט נתן להן ביטוי. אפשר למצוא ביטוי לקריקטורות כאלה, גם בארכיון המוזאון הישראלי לקריקטורה.

הצבי כסמל כבש עד מהרה את כולם. אבל ציור הצבי עורר שאלות. התברר, שיש שאלות לגבי סמל הצבי שעוצב בלוגו של דואר ישראל. לאחר שנבחר הצבי של האחים שמיר לשמש כלוגו של דואר ישראל, הגיעו מכתבים שכתבו זואולוגים שקבעו, שהחיה המצוירת בלוגו היא איילה ולא צבי. כך מובא בזה צילום מכתבו של שמואל לולב, מורה לטבע מאפיקים בבקעת הירדן. לולב שמחה אל הצגת הלוגו של הדואר כאילו מדובר בצבי. לפי דבריו במכתב, לצבי יש קרניים קבועות ולא מסתעפות. לעומת זאת, לאייל ולאיילה יש קרניים מסתעפות המתחלפות מדי שנה בשנה. לדבריו, האיילה השלוחה הייתה סמלו של שבט נפתלי. לולב ביקש לתקן את הטעות, ולא להנחיל לציבור את ההטעיה לפיה, סמלו של הדואר הוא צבי. מתברר, שציור הצבי בלוגו המקורי התחבב על כולם, וגם כאשר נעשו שינויים בלוגו של דואר ישראל הן במעבר לרשות הדואר והן בהפיכתה לחברה, עדיין השתמשו בעיבוד של הלוגו המקורי. האחים שמיר והעיצוב שלהם עיצבו תודעה של לוגו, שלא במהרה יהיה קשה לשנות. השם "שמיר" כדרך עיצוב, כרוח של עיצוב, יישאר בפנתיאון ההיסטוריה של מדינת ישראל. כפי שאמרו בראיון, יש בכך הישג לזכּות בעיצוב הסמל של המדינה. להם בוודאי לא היה קשה לענות על השאלה המפורסמת: "מה אתם עשיתם בשביל מדינה?".