בימי הקיץ הלוהטים, שבהם אנו שרויים, הופכים מוצרי-מזון מקולקלים בחנויות ובשווקים כמעט לעניין של שיגרה. אלא שמלבד העדרם של תנאי-הקפאה הולמים לאותם מוצרים - עובדים לא אחת היצרנים על הקונים בעיניים. זה מתבטא בתאריכי-תפוגה פיקטיביים; המסומנים עליהם; בקיבולת שגויה של מוצר, בהפחתה ממשית באיכותו, ואפילו במחיר לא אחיד שלו באותה חנות עצמה שבה הוא מוצע למכירה.
למען הרווח של היצרן מוכנים, ככל הנראה, לעשות את הכל. וכך מתגלגל לו, חופשי-חופשי, בחנויות ובשווקים, בשר רקוב, חלב שהחמיץ, חומוס מקולקל, ואפילו חפיסות של גלידה שאיננה טרייה, שהוצאו מהמקרר וששבו אליו אחרי שתכולתן כבר נמסה. מוצרים שכאלה, שפג תוקפם, או שמלכתחילה יוצרו בתנאים סניטריים ירודים, הם פשוט מכת-מדינה, והצרכן התמים הוא זה ש"אוכל אותה" בשל כך בגדול.
בימי הקיץ הלוהטים, שבהם אנו שרויים, מסתיימת לא אחת קנייה תמימה של צרכן לא רק במפח-נפש, אלא גם בקלקול-קיבה לשמו. דוכן פתוח, רוחש זבובים בשוק, או מגשים בלתי-מכוסים, המוצעים במרכזי-מכירות של אוכל טרי, הם אצלנו דבר יום ביומו ופשוט עלולים להזמין צרות צרורות לקיבה.
מוצרים פגומים לא מכבר רכש דוד יצחקי, מתל אביב, אסופת-ירקות בשוק הזול של טייבה. שעות ספורות לאחר שטעם מהם, חש דוד מיחושים עזים בביטנו, שלוו בשלשולים דמיים בלתי-פוסקים. בלית ברירה מצא עצמו דוד, מהר מאוד, בבית החולים. בבדיקה המעבדתית נמצא כי הוא לקה בדיזנטריה חריפה, שמקורה בירקות שלא חוטאו כראוי, שזובלו בצואת-אדם ושהושקו במי-ביוב - כמקובל בשטחים שמעבר לקו הירוק. בסופו של דבר השיל דוד שבעה קילוגרמים ממשקלו הרגיל ואובחן כמי שהיה על סף התקף-לב בעטייה של חולשת-גופו.
אלא שהשווקים הפתוחים אינם מוקד הסכנה היחיד. מסתבר שאפילו ברשתות השיווק המוכרות מוצאים עצמם על המדפים מוצרי-מזון פגומים. חדשים לבקרים אנחנו מתבשרים על מוצרים שהוסרו מהם, לאחר שנמצאו בלתי-כשרים למאכל בשל תנאי-קירור ירודים. אלא שבמקרה הרע לא מצליחים לאתר את המוצרים הפגומים, ואלה מוצאים את דרכם למטבח הקונה גם כשהמדובר ברשת-מזון יוקרתית.
חידוש הטריות מוצרי-חלב פגומים הפכו כמעט לדבר יום ביומו ברשתות השיווק למיניהן. סקרים שנערכו בהן העלו בבירור כי הסיבה לכך נעוצה, בדרך כלל, בתנאי-הקפאה בלתי-הולמים, אם בחנות עצמה ואם בדרך אליה. מנהג נפוץ, אך פסול, אצל המובילים, הוא לפרוק, בשעת-בוקר מוקדמת, סחורה טרייה, מול פתח החנות שעדיין לא נפתחה. עד שהמוצרים מוכנסים אליה, הם כבר איבדו את טריותם. סיבה אחרת, נפוצה לא פחות, הם תאריכי התפוגה הפיקטיביים של מוצרים! כבר מצאנו, לא פעם ולא פעמיים, שני מועדי- פוגה שונים המתנוססים ממש על אותו מוצר עצמו. ואם לא די בכך - יש שהספק עצמו טורח להטביע תאריך-תפוגה חדש על מוצר שהתיישן פעמיים.
לעיתים אף מרחיקים הספקים לכת ומוצאים נוסחה משלהם לחידוש מוצר-מזון שאיבד את טריותו. במו עיני נוכחתי כאשר ספק סופגניות בקונדיטוריה ברמת-גן נתבקש על-די בעליה לאסוף עימו קופסה עמוסה בסופגניות שנותרו בחנותו, באין קונה להן. אלא שהספק מצא מהר מאוד פתרון לבעיה: במקום לאסוף את הסופגניות אליו, כבקשת בעלי הקונדיטוריה, הוא מיהר, לעיניהם המשתאות של המוכר ושלי, לפזר עליהן אבקת-סוכר דקיקה, שהקנתה להם מייד מראה של טריות לשמה, כאילו זה עתה הגיחו מן התנור החם.
ודרך להונות אם בהונאה עסקינן - יש גם שיטות שונות ומשונות להערים על הצרכן במחירי המוצרים. ברשת-מזון בהרצליה גילינו חמישה מוצרים עם מחירים לא-אחידים לכל אחד מהם בנפרד. מסתבר שהמחיר שהוטבע עליהם לאו תאם את המחיר הנקוב בקופה. המסתמכת על הצופן. במקרה דנן זכאי, כמובן, הצרכן ליהנות מן המחיר הנמוך יותר משניהם. אלא שלא אחת הדבר כרוך בוויכוחים מתישים בין הלקוח למוכר.
שיטה אחרת של רמייה היא אחיזת-עיניים. אליהו לוי, מראשון-לציון, סיפר לנו כי רכש בימים אלה בקבוק שוקו. במדבקה שעל גבי הבקבוק צויין כי תכולתו הייתה 2 ליטר, אבל משהגיע לביתו הופתע להיווכח כי הבקבוק התרוקן מהר מדי. בדיקה קצרה העלתה כי הבקבוק הכיל ליטר אחד בלבד.. בקבוק זהה, שלוי רכש באותה חנות, נשא אף הוא את אותה מדבקה שגויה.
לוי שילם, אפוא, מחיר כפול מזה שהיה אמור לשלם על שני בקבוקים. נציג המחלבה, שהובא בסוד העניין, ביקש לפצותו על עוגמת הנפש במספר מוצרים חלופיים, אלא שלוי העדיף להביא את העניין לידיעת הציבור, למען ידע וירא.
תופעה אחרת של הונאת הצרכן היא השינוי שנוקט היצרן באיכות המוצר. יצרן, המבקש להחדיר לשוק מוצר-מזון חדש, יעשה כל שלאל-ידו כדי להוכיח שהמוצר שלו עולה באיכותו על זה של מתחריו, גם אם אין שום אמת בדבר.
לא פראיירים הצרה היא שכאשר המוצר החדש כבר נקלט היטב בשוק - הוא נסוג, לפתע,מן האיכות שלו, מאבד מטיבו והופך לדומה יותר לאלה המתחרים בו. בדרך כלל עושה זאת היצרן פשוט משום שלא כדאי לו להשקיע יותר, כשהוא יכול, בעצם, ליהנות מהכנסה נאותה גם כשמדובר באיכות ירודה וזולה יותר. תופעה זאת בולטת במיוחד בשוק הישראלי. כדוגמה מובהקת לכך נזכיר את מוצרי הריבות, הדבש השמן ונייר הטואלט, שבראשית יצורם הם מוצרים מעולים וברבות הזמן מאבדים, מהר מאוד, מאיכותם.
אלא שצרכן עירני איננו בהכרח פראייר. אפשר לרמות אותו פעם-פעמיים, אבל לא לאורך זמן. הוא לומד מהר מאוד את הלקח המתבקש ועובר לרכוש מוצר מתחרה. עם זאת, ישנם בהחלט מקרים, אומנם ספורים, שבהם היצרן מתעקש לשמור על איכות המוצר החדש שלו. או אז נזעקים כל היצרנים המתחרים ומנהלים נגדו מלחמת-חורמה. במקרה הטוב הוא נדחק ברשת השיווק לקרן-זווית ומוצא את עצמו על מדף מרוחק, כאילו היה בן חורג או מצורע. במקרה הרע הוא פשוט מוצא את דרכו, תחת איומם של היצרנים המתחרים ובעלי הכוח, אל מחוץ לחנות, ונאלץ אז לחפש את מזלו, חסר הסיכויים בדרך כלל, בחנויות נידחות.