בין השנים 2008-2006 תפקד הארגון בעיקר בערים הגדולות - ירושלים, בני ברק, אלעד, קריית ספר - שם היה מספר מתנדבים גדול יותר. את הציוד, שכולל כבלים, ספריי פנצ'ר, ערכת מילוי אוויר, ערכת פתיחת רכב ועוד, רכש וינר מכספו הפרטי בתור חסד. "בהמשך התחילו להגיע תרומות", אומר רפאל ברכץ, אחראי מתנדבים ארצי, "אולם לא היה די בכך כדי לאבזר את כל המתנדבים שהלכו והתרבו ברוך השם". מסתבר שהרבה אנשים נתקעים בדרכים, והרעיון של מתנדבים שמגיעים לסייע, ממש תפס. "לפעמים זה ממש עזר בהצלת חיים, או בהצלה מחילול שבת", אומר ברכץ. "הגיעה אלינו קריאה מרוכב אופנוע שהיה בדרכו לירושלים. סמוך לאזור בית שמש הוא נתקע ללא דלק, כדבריו. שני מתנדבים תושבי בית שמש יצאו לכיוונו עם מיכל דלק, וכשהגיעו אליו, התברר שזו כלל לא הבעיה. האופנוע סירב לשתף פעולה. השעה התאחרה, ונותרו 20 דקות עד כניסת שבת. המתנדבים לא חשבו פעמיים, העמיסו את האופנוע על הרכב, ונסעו עם אותו אדם לבית שמש, אירחו אותו בשבת בכל הכבוד הראוי, וסייעו לו עד לרגע שבו תוקן האופנוע שלו". בשנת 2009 חלה האטה בקצב הארגון. "אנשים רבים נטשו את המירסים", משחזר ברכץ, "ועברו למכשירים של חברות מתחרות שנתנו מחירים הרבה יותר טובים". על-אף ההאטה, פעל הארגון במלוא המרץ, והשתדל לתת מענה כפי יכולתו, במסגרת האמצעים שהיו לו. "בכל זאת מדובר על ארגון שהוקם במטרה לתת שירות על הדרך, והעובדה שאנשים יצאו באופן מיוחד למקרים, אינה מובנת מאליה", אומר ברכץ. "אז לא תמיד היה לנו מענה, או מענה מיידי, אבל בכל מקרה, ובוודאי מהדחופים שבהם, השתדלנו מאוד".

בעוד ברכץ מסביר את המניעה במקרים מסוימים, קשה לי שלא לברר האם מתקבלות בארגון פניות "מעניינות" למיניהן. מסתבר שאנשים לוקחים הרבה פעמים את ההזדמנויות צעד אחד קדימה, ומרשים לעצמם לבקש גם סיוע שלא בתחום ההתמחות של אותו ארגון. הם צריכים עזרה, והם פשוט מנסים את מזלם. "הנה", מראה לי ברכץ. "את יכולה לראות בעצמך הודעה מלפני שבועיים":

• "שעה: 10:21
  מס' 6
  תוכן: שם פרטי ומשפחה (נמחק מטעמים מובנים - ש.ח) יש לטאה שחורה ענקית והיא מפחדת כי יש תינוקת בבית. טלפון..."

"בטלפון היא ממש ביקשה שנבוא לחפש את הלטאה בבית, כי היא פוחדת", מספר אחראי המתנדבים. "קשה לי שלא לרחם על האישה המסכנה שזקוקה לעזרה, אבל לא תמיד יש מתנדבים בשטח כדי ללכת לחפש ברחבי הבית לטאה...". במקרה אחר, הגיעה משפחה מירושלים להתארח בשכונת גני הדר בפתח תקוה. כשהגיעו גילו ששכחו תרופה מאוד הכרחית לאחד מבני הבית, ולא מצאו באזור הקרוב תרופה מתאימה. לאחר שפנו לידידים, שהוציאו הודעה מסודרת, התנדב אחד מתושבי אלעד לצאת למקום עם התרופה המבוקשת.

אנשים מבדילים בין בקשת עזרה לניצול?

"בדרך כלל בשיחת טלפון קשה לנו לזהות האם מדובר בניצול או לא, אבל אנחנו סומכים על בני אדם שלא יגרמו לנזקים. ברוב המקרים מדובר באנשים שזקוקים לסיוע אמיתי". רק לשם הדוגמה, מספר לי ברכץ על מקרה שבו אחד המתנדבים נפגע באופן אישי מאדם שביקש סיוע. "הגיעה פנייה מאדם שלא הסתדר עם פנצ'ר בגלגל. אחד המתנדבים שהיה באזור, הגיע לכתובת, שהייתה חניה של בניין. הוא חיפש את הנהג, ולפתע שמע קריאה מאחד החלונות של הבניין. 'אה, אתה מידידים? אני גר כאן למעלה, אז תעדכן אותי כשסיימת להחליף את הגלגל'. אותו מתנדב נפגע עמוקות. יש לך בעיה, נכות, כל דבר שהוא? נשמח לעזור, אבל לא בצורה של ניצול. את הדברים אנחנו מספרים לטובת הכלל, ולמען הפקת הלקחים. על-פי רוב נתקלים המתנדבים באנשים מלאי הכרת תודה, שגם רוצים לשלם על העזרה".

כ-1,200 מתנדבים רשומים היום ב"ידידים", 850 מהם פעילים אקטיביים. מלבד המענה שיש להם בבני ברק, באלעד, בירושלים, באשדוד, בנתניה, במודיעין עילית, בכפר חב"ד, בבת-ים, בצפת ובמירון, יזמו בארגון שיתוף פעולה ברמת הגולן, עם יחידת הג'יפים של 'מגילות', והם עובדים בשיתוף פעולה מלא. וכן ביהודה ושומרון, שיתוף פעולה עם המועצה האזורית, כיתות כוננות וצבא. כ-160 מתנדבים תחת כותרת 'ידידים בדרכי השומרון', ואפשר למצוא אותם גם באפליקציה. מלבד היותם מתנדבי 'ידידים', הם בעלי משפחות ועמלים לפרנסתם, אסור לשכוח. לאחר האטה של שנה וחצי, עם עידן הווטסאפ, חזר הארגון לתפוס תאוצה מהירה. קבוצות נפתחו בזו אחר זו, אנשים שמחזיקים מכשירים בעלי הכשר, הצטרפו גם הם, בעזרת האפליקציה שמותרת על המכשיר, וההתנהלות הפכה להרבה יותר קלה, מה שהגביר את קצב הפעילות והאפשרויות בקצב מהיר. אז חילקו את הארגון לאגפים. אגף קשר - עליו אחראי המתנדב משה דהן מחשמונאים, אליו מגיעות כל הפניות של המבקשים להצטרף למדיה וטלפונים על שלל הצורות, ואגף מתנדבים - בראשותו של ברכץ. למוטי מייבסקי, הדובר המסור שנותר בעידן המירסים, מונו רכזי דוברות שאחראים לתפעל את הרשתות החברתיות למיניהן, שלום אלדד ומשה מזרחי. "הגיע שלב שבו אמרנו לעצמנו, שאין זה מן הראוי שנשמור את מעשי החסד רק לעצמנו, וכל העם צריך להכיר אותנו, וגם להצטרף אלינו", אומר ברכץ. "אז התחלנו לפרסם ברדיו, באינטרנט, ובכל מקום שאליו מגיעים עם ישראל באופן כללי, ולא רק פנים מגזרי. ילדים ננעלים ברכבים בכל מקום, אנשים נתקעים בדרכים בכל עיר, וכולנו נצרכים לסיוע כזה או אחר, ללא הבדלי גזע, דת או מין".

אין התנגשויות עם ארגונים ותיקים יותר?

"אנחנו לא נמצאים כאן כדי ליטול חלילה ממישהו אחר את תחום עבודתו", מבטיח ברכץ. "אנחנו כאן כדי לסייע לכל מי שזקוק, ואם התקשרו אלינו בהיסטריה משום שהאב הקשיש לא עונה למטפל שלו, או ילד ננעל ברכב או במעלית, לא נוכל לסרב לסיוע. כמובן שההתמקדות שלנו היא מענה ראשוני בדרכים, לא מקרים מצילי-חיים וכדומה. ישנם מקרים שבהם חילצנו טלפונים או תכשיטים יקרים שנפלו לחורי ניקוז, ולקח זמן רב עד שהעירייה שלחה סיוע". "כיום אנחנו משתפים פעולה עם ארגוני הצלה, כיבוי, משטרה, צבא, נסייע בחיפושים, בחילוצים, ובכל מקרה שקשור לחסד".

אז מי אלו שיכולים להצטרף כידידים?

"אנשים מתקשרים ושואלים אותי, איזה ידע צריך להיות להם כדי להתנדב, או מה עליהם להיות כדי לשמש כמתנדבים", מספר ברכץ. "אני תמיד עונה להם שמה שצריך זה רצון ורכב, ולפעמים גם רכב לא חובה. אתה מסיים יום עבודה, בדרך יש מקרה, אתה מותש, עייף, רק רוצה להגיע הביתה ולנוח מעמל היום. האם תלך לסייע או לא? אם יש לך את הרצון, המוטיבציה ורוח האחדות, אתה מתנדב מהמניין". בעקבות הפרסומים הרבים, הגיעו לארגון פניות גם מנשים שביקשו לתרום את חלקן, והן מסייעות בערים כמו פתח תקוה ותל אביב. "לא מדובר בדברים מסובכים על-פי רוב", מסביר ברכץ. "מדובר בהגשת ספריי או כבלים, זה אפשרי. כל מי שרוצה להתנדב, מוזמן כמובן". ומימון מאין? כמובן שהם מתנהלים כעמותה ללא מטרות רווח, וחיים מתרומות או מהוצאה פרטית מכיסם. "עכשיו כל מתנדב הסכים לשלם 400 שקל על ערכת פריצה, והארגון השלים לו את כל מה שהיה צריך", מספר ברכץ. "כמובן ככל שאנשים יתרמו יותר ויתנדבו יותר, תהיה לנו אפשרות רחבה יותר של מענה. אבל לפעמים אנשים ברגע של צרה, חדורי מוטיבציה ורצון לעזור ולתרום, מבטיחים הבטחות, לוקחים מספר לתרומה והכל, אבל ברגע שנסעו - שכחו. חלילה לא מתוך כוונה רעה, אלא מתוך טבע האדם ומרוצת החיים. אנחנו ממשיכים לפעול בכל מקרה ובכל דרך. מי שבא לסייע, אשריו ואשרי חלקו. אנחנו תמיד נישאר 'ידידים' של כולם".