בשנים האחרונות, ממוצע הטביעות למוות בישראל עומד על כ-30 מקרים בשנה. בין השנים 2002 ל-2008, המספר הממוצע היה כ-40 מקרי טביעה למוות בשנה, כאשר השיא היה שנת 2008 - 44 מקרי טביעה למוות בחופי ישראל. נתונים אלו ירדו מעט בממוצע עם השנים (שנת 2010 רק 23 מקרי טביעה לדוגמא), אך סטטיסטית טובעים דווקא אנשים מבוגרים יותר מילדים, בדרך-כלל בחוף הים.
כמובן שלא כל טביעה מסתיימת במוות. מדובר במקרים של 'כמעט טביעה', בהם הנפגע שאף נוזלים לריאותיו ופגע בשיחלוף הגזים בריאות, אם כי הוא לא שהה תקופה ארוכה מתחת למים. במקרים כאלו, לרוב, הוגשה לנפגע עזרה ראשונה מיידית על-ידי גורמים שונים.
קיים הבדל בין טביעה 'יבשה' לטביעה 'רטובה', כאשר בשתיהן מדובר במחנק המוביל לחוסר אספקת חמצן באופן סדיר לגוף.
בטביעה רטובה, קיימת שאיפת נוזלים לריאות ואז מצב של חנק ופגיעה בשיחלוף גזים מקומיים, דבר שמוליך לחוסר חמצן וחוסר אספקת חמצן לאיברים החיוניים כמו המוח ולאחר-מכן איבוד הכרה ורפיון שרירים כללי.
בטביעה יבשה, הגוף חוסם את קנה הנשימה מפני חדירת נוזלים, כמנגנון הגנה, אבל מנגנון פיצוי זה מופר לאחר שהנפגע מאבד את הכרתו ואז רפיון שרירי ופתיחה של קנה הנשימה לנוזלים ושאיפתם לריאות.
בקרב המתרחצים בבריכה, הפגיעות הנפוצות, הן לאו-דווקא טביעה, אלא דווקא
פגיעות וחבלות גוף שונות. מדובר בחבלות ראש בגלל זינוקים מוטעים ולא מותאמים לגובה המים, חבלה בגפיים בגלל החלקה או חבלה במהלך שחייה בקירות של הבריכה, היפגעות ילדים בגלל צפיפות בתוך הבריכה, חתכים למיניהם, תופעות אלרגיות וגירוי עיניים בגלל חומר חיטוי, מחלות בדרכי העיכול - שלשול, דלקות עור, אוזניים ועיניים.
למרות שכיום במרבית הבריכות ישנו פיקוח על
רמת הכלור הנדרשת, הסיכון בשחייה בבריכה בהיבט של הכלור הוא בעיקר בקרב אנשים הסובלים מאלרגיות שעלולים לפתח קוצר נשימה בגלל גירוי דרכי הנשימה עליונות על-ידי הריח של הכלור. בנוסף, עלול להיות גירוי עיניים, או היווצרותה של תפרחת עורית באנשים בהירי עור שרגישים לכלור. כאמור, אנשים הסובלים ממחלות אלרגיות הם אלו שעלולים להיות רגישים לכלור בעיקר, אך גם ילדים ומבוגרים עם מחלות רקע שונות, או בהירי עור מכל הגילאים עשויים להיות "קורבן" לכלור ולאדיו.