|
|
|
|
זה הסיכון הכרוך בניהול תעמולת בחירות הבנויה על נרטיב שהוא כולו נגטיבי. תעמולה הבנויה אך ורק על השמצות ולכלוך של היריב יכולה לפעול כמו בומרנג ולהשיג תוצאה הפוכה. כאשר דמותו של היריב מופיעה על מסכי הטלוויזיה ללא קרניים, השאלה הראשונה שעולה היא, אם אין לו קרניים, אולי גם הדברים השליליים האחרים שנאמרים עליו אינם נכונים | |
|
|
|
באו העימותים, והיתרון הזה של אובמה היה כלא היה. אינני יודע מה הם בדיוק "כללי המשחק", ואם אובמה היה יכול להימנע מהעימותים. גם אם זה לא מקובל, סביר להניח שהתקשורת המגוייסת הייתה יוצאת לעזרתו, כך שהוא לא היה ניזוק. לעניות דעתי, האפשרות הזאת עלתה על דעתו, אבל בשחצנותו אובמה לא ראה בעימותים מכשלה רצינית בדרכו לכהונה שנייה בבית הלבן. אדרבא, אובמה וכן רבים מבין תומכיו, היו משוכנעים שהוא "יאכל" את רומני עם יד אחת קשורה. למען האמת זו הייתה גם ההרגשה בקרב רבים מבין תומכיו של רומני. ה"מודל" הזה קרס ב-3 באוקטובר – מועד העימות הטלוויזיוני הראשון בין אובמה לרומני. אין לי כל כוונה להסתכן כאן בניחוש מה תהיינה תוצאות הבחירות ב-6 בנובמבר 2012, אבל מה שהיה לפני כן התמודדות עם יתרון בולט לאובמה, הפך בעקבות העימותים להתמודדות בין שווים. אין לי ספק שעמוק בליבו אובמה מתחרט על כך שהוא הסכים לקיים את העימותים, ואם רק היה אפשר הוא היה מזיז את השעון אחורה.
מנקודת מבטו של רומני העימותים היו הצלחה עצומה, וזאת מכמה סיבות. בראש ובראשונה החשיפה התקשורתית. העימותים הועברו בשידורים חיים בכל רשתות הטלוויזיה לכל רחבי ארה"ב, כשכל אחד הגיע לעשרות מיליוני צופים. לראשונה במערכת הבחירות הציבור יכול היה לשפוט את המתמודדים מכלי ראשון בלי שזה עבר את ה"מסננת" של פרשני התקשורת המגוייסת. זה בדיוק מה שהיה חסר לרומני. הניגוד בין תדמיתו של רומני בעימותים לבין התדמית שמכונת התעמולה הדמוקרטית בנתה במהלך התקופה שקדמה לעימותים פקח את העיניים אצל חוגים רחבים בציבור. זה הסיכון הכרוך בניהול תעמולת בחירות הבנויה על נרטיב שהוא כולו נגטיבי. תעמולה הבנויה אך ורק על השמצות ולכלוך של היריב יכולה לפעול כמו בומרנג ולהשיג תוצאה הפוכה. כאשר דמותו של היריב מופיעה על מסכי הטלוויזיה ללא קרניים, השאלה הראשונה שעולה היא, אם אין לו קרניים, אולי גם הדברים השליליים האחרים שנאמרים עליו אינם נכונים.
|
העימות הראשון בין רומני ואובמה הסתיים בכישלון מהדהד של האחרון. בעימותים השני והשלישי אובמה הצליח קצת יותר אבל לא במידה שתספיק לנטרל את הכישלון בעימות הראשון. התירוצים והסיבות לכישלון אותם מנו תומכיו של אובמה לא יכלו להסתיר את העובדה שלאובמה לא היה "קייס". יתירה מזאת, אובמה נפל למלכודת של עצמו. במשך חודשים התעמולה הנגטיבית של אובמה והדמוקרטים השקיעה את מירב המאמצים בלכלוך והשמצות. המאמץ הזה הביא פירות – רומני היה כל הזמן בעמדת הגנה והתקשה לשנות את התדמית השלילית שנדבקה לו. זה תהליך טבעי – חוזרים על השמצה אין ספור פעמים ואנשים מתחילים להאמין בה. החיסרון של הטקטיקה הזאת הוא שהמשמיצים מתחילים להאמין לשקרים של עצמם. זה בדיוק מה שקרה לאובמה. לדבריו, בעימות הראשון הוא לא התמודד עם רומני. אלא עם מתחזה שנראה כמו רומני. זה לא כל כך מופרך כמו שזה נשמע, מאחר שאובמה בא לעימות משוכנע שהוא יפגוש את הדמות שמכונת התעמולה שלו בנתה. כאשר רומני סירב לשחק את התפקיד הזה, אובמה טען ש"רומני רימה אותו." עקרונית יש בטענה הזאת הרבה מן האמת, אלא שההונאה הייתה כל כולה מתוצרת עצמית.
המאפיין המרכזי בתעמולת הבחירות של אובמה היה התמקדות בנושאים שוליים והימנעות מכל דיון בבעיות רציניות. וכך, בין הנושאים המרכזיים של מערכת הבחירות היו נישואים חד מיניים ו/או אספקה חופשית של אמצעים למניעת הריון. הרקורד של אובמה בארבע השנים האחרונות איננו בדיוק עבר של הישגים בהם ניתן להתפאר, והוא גם לא מציג תוכנית מגובשת לארבע השנים הבאות.
|
בחירות שניות לכהונה ראשונה
|
|
ביום שלמחרת העימות האחרון, אחרי שרומני העיר לו ש"התקפות על היריב אינן תוכנית כלכלית," אובמה שלף חוברת בת 20 עמודים האמורה להציג את משנתו הכלכלית לתקופת כהונתו השנייה. החוברת הייתה מוכנה מקודם, אבל אובמה נמנע מלהציג אותה או להתייחס אליה במהלך העימות. לא קשה לראות מדוע, וזאת משום שהתוכנית המוצגת בחוברת היא מיחזור של ההבטחות שאובמה פיזר במערכת הבחירות של 2008. זה נראה כאילו אובמה נמנע בכוונה ממימוש הבטחותיו במהלך ארבע השנים שעברו כדי שתהיה לו "תעסוקה" בארבע השנים הבאות – דהיינו, "הזדמנות שנייה". במלים פשוטות, אובמה לא מבקש מהציבור לבחור בו לתקופת כהונה שנייה, הוא מבקש שיבחרו בו פעם שנייה לתקופת כהונה ראשונה.
במהלך מערכת הבחירות של 2008 אובמה הרבה להבטיח שהוא לא יעלה את המסים על משפחות שהכנסתן 250,000 דולר או פחות. הנוסח המלא של הבטחתו היה "אני מתחייב חגיגית שבמסגרת התוכנית שלי אף משפחה שהכנסתה 250,000 דולר או פחות לא תראה שום עליית מס – לא מס הכנסה, לא מס מעסיקים, לא מס רווחי הון ולא כל מס אחר".
אובמה חוזר על ההבטחה הזאת במערכת הבחירות הנוכחית, אבל בנוסח קצת שונה. בנאום בחירות באוגוסט האחרון הוא הצהיר: "אם הכנסת משפחתך היא מתחת ל-250,000 דולר – זה 99% מכל המשפחות האמריקניות, ו- 98% מכל העסקים הקטנים, במסגרת התוכנית שלי מס ההכנסה שלך לא יעלה אפילו ב-10 סנט בשנה הבאה".
מעט אמריקנים מודעים לעובדה שמס הכנסה הוא רק חלק, ולא החלק הכי גדול, מעול המיסים המוטל עליהם, שלא לדבר על כך שמיסים חדשים יכולים לצוץ בכל עת. היה מעניין לדעת כמה מקהל מעריציו של אובמה שם לב לעובדה שההבטחה שלו הפעם מכסה את שנת 2013 בלבד.
יתרון חשוב אחר שאבד לאובמה היה היכולת לקבוע את סדר היום. במהלך העימותים לא היה לו "חופש בחירה" על מה לדבר ועל אלו שאלות לא לענות. כאשר, בניגוד לציפיות, התגלה שבתנאים של ויכוח "אחד על אחד", אובמה איננו "כוכב" כל כך גדול, הנזק היה משמעותי – "כגודל הצפיות גודל האכזבות." אובמה היה מפיק הרבה תועלת אם השימוש בטלפרומפטר היה מותר.
|
במהלך הדיונים לקביעת הנושאים בהם יעסקו בעימותים נקבע שהעימות האחרון – הקרוב ביותר למועד הבחירות, מוקדש למדיניות החוץ והביטחון. הדמוקרטים ראו את זה כיתרון שיבטיח את ניצחונו של אובמה. אחרי ככלות הכול, נשיא מכהן עם ניסיון של ארבע שנים בבית הלבן – מול אדם שלמעט "תקופת שירות" כמיסיונר מטעם הכנסייה המורמונית באירופה, בקושי יצא אל מחוץ לגבולות ארה"ב – זה "משחק מכור". הדמוקרטים ידעו שנושאי חוץ וביטחון אינם בראש מעייניו של האמריקני הממוצע, ולא היה להם ספק שמול הסיסמא "בן-לאדן מת ואל-קאעידה לא קיים יותר" – רומני יתקשה למצוא תשובה הולמת. באה המציאות וטפחה לאובמה על הפנים. בן-לאדן אכן מת, אבל ארגון אל-קאעידה לא שמע על כך שהוא לא קיים.
רצח השגריר בלוב וההתנהלות השלומיאלית של הממשל בעקבותיו, חשפו את השלילי ב"מנהיגות מאחור" של אובמה, ועד כמה הוא לא מסוגל לתפקד במצבי לחץ. ללא כל הכנה מוקדמת, נושאי החוץ והביטחון עלו לכותרות, וכבר בעימות השני אובמה נאלץ להתמודד עימם. בינתיים, בזכות המיגון המאסיבי לו אובמה זוכה מהתקשורת המגוייסת, זה לא הפך להיות שוטרגייט שני. עדיין לא ברור עד כמה, אם בכלל, תהיה לזה השפעה על תוצאות הבחירות בשבוע הבא. ניקסון נבחר ברוב מוחץ לתקופת כהונה שנייה למרות ווטרגייט, אבל זה לא מנע את הדחתו יותר מאוחר.
זה הוא זה! הסתיימה מערכת הבחירות. השבוע נהיה כולנו יותר חכמים. אני רק מקווה שאתבדה, ושלא אובמה יהיה זה שיישא את הנאום לאומה ב-20 בינואר 2013.
|
|