מזה שנים נהוג כי דיוני הוועדה לבחירת שופטים והפרוטוקולים המשמשים וועדה זו הינם חשאיים וזאת מכוח הוראת כלל 15 לכללי סדרי הדין של הוועדה לבחירת שופטים, שהינם חקיקת משנה שאותה חוקק שר המשפטים לפני למעלה מ-30 שנה. מכוח כלל זה אין מתפרסמים דיוני הוועדה לבחירת שופטים, איש אינו יודע מי מחברי הוועדה הצביע עבור מועמד או מועמדת אחרת, מי מחברי הוועדה התנגד לבחירתם של מועמד זה או אחר ולמעשה מסך שחור של חשאיות מורד על דיוני הוועדה לבחירת שופטים. אם לא די בכך, הרי בעקבות פרסום בעיתון הארץ מהבוקר, מתברר, כי וועדה חשאית, שהוקמה ללא כל סמכות בחוק ובכללים, שהינה וועדת שניים שבה מכהנות שופטת בית משפט העליון, לשעבר, עדנה ארבל ושופטת בית משפט המחוזי, בירושלים, לשעבר, אורית אפעל-גבאי, משמשות כוועדת סינון, כדי להחליט מי מבין שמותיהם של המועמדים והמועמדות לשפיטה יועברו ויונחו על שולחנה של הוועדה לבחירת שופטים. מתברר ומסתבר, כי מי שלא עברו וועדת סינון זו, אין עניינם מובא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים, כלל וכלל.פעמיים עלה לדיון חוקיותו ותוקפו של כלל 15 לכללי סדרי הדין של הוועדה לבחירת שופטים. בפעם האחת הוגשה עתירה בידי כותב שורות אלה, מטעם העיתונאי, בן-ציון ציטרין, אליו חבר העיתונאי, יואב יצחק, שיוצג בידי עו"ד זאב שרף, לפני כ-20 שנה ועתירה זו נדחתה בידי הרכב בג"ץ מנימוקים שפורטו בפסק-דין זה. עתירה נוספת שהוגשה בידי הפורום למען ארץ ישראל, שביקשה לבחון מחדש תקפותו של כלל 15, בנימוק שחלוף הזמן מאז מתן פסק-הדין בעתירה הראשונה מצדיק ביטולו של כלל 15, נדחתה גם היא, על-ידי בית משפט העליון, בשבתו אלי מדין, כבג"ץ. בכל הכבוד הראוי, בעניין ביטול כלל 15 לכללי סדרי הדין של הוועדה לבחירת שופטים, מצוי בית משפט העליון, בכלל, כמו-גם בג"ץ, בפרט, בניגוד עניינים מובנה, שכן שלושה מחברי הוועדה לבחירת שופטים, הינם דרך קבע מכוח הוראת חוק, שני שופטי בית משפט העליון, כאשר החבר השלישי יהיה, תמיד, נשיא בית משפט העליון. בהיעדר הסדר חוקי, הרי הגוף היחיד שניתן לתקוף ולהביא בפניו עתירות לעניין תוקפו וכשרותו של כלל 15 לכללי סדרי הדין של הוועדה לבחירת שופטים, הינו בית המשפט העליון, בשבתו לדין, כבית משפט גבוה לצדק. הגיע הזמן למנוע בכל הכבוד הראוי ניגוד עניינים מובנה, שבו בית משפט העליון וגם/או שבו שופטים דנים, בערכאות שיפוטיות, שבהם מכהנים הם וגם/או חבריהם, בעניינים הנוגעים להם וגם/או לחבריהם. כך למשל, מן הראוי הוא, להקים בית משפט שיורכב מנציגי ציבור, דוגמת בית-הדין למשמעת של מועצת העיתונות שבו ישבו אנשי האקדמיה וגם/או פרופסורים למשפט ובכל מקרה, בשום פנים ואופן, שופטים וגם/או שופטים בדימוס אשר ידונו בעניינים שבהם קיים ניגוד עניינים מובנה בין השופטים לבין עצמם וגם/או בין העותרים לבין הנושא המובא לדיון, שעניינו מערכת המשפט וגם/או שעניינו מעמדם, התנהלותם ודרכי תפקודם של ציבור השופטים והשופטות בישראל. ככל שמדינת ישראל הינה מדינה צפופה, שבה מכירים הכל את הכל וככל שהמדינה הופכת למדינה שבה הכל נוהרים לבתי-המשפט, מן הראוי שמערכת המשפט, בכלל והנהלת בתי-המשפט, בפרט, ייערכו בדק בית ויפעלו להקים מוסד, שאינו בעל ניגוד עניינים מובנה, מעצם טיבו וטבעו, שידונו בעתירות וגם/או בבקשות הנוגעים בענייני שופטים, שפיטה ודרכי התנהלותה של מערכת המשפט, בישראל. אי-הקמתו של מוסד זה, הינה מחויבת המציאות ובדחיפות, שאם לא כן עלולה מערכת המשפט לאבד בתוך זמן קצר אמונו של הציבור בה, כמערכת בלתי תלויה והגונה, בכל הכבוד הראוי, שעה שאין היא מדירה עצמה מעיסוק ישיר בענייניה היא, על כל המשתמע והכרוך בכך.