מאחר שדומה עלינו שחלק ניכר בחברה הישראלית אינו יודע תשעה באב מהו ולכן מתייחס הוא ליום זה, כאל סתם של חול, בבחינת בורות לשמה וכמי שהינו בגדר של "תינוק שנשבה בין הגויים", נקדים, בבחינת "שירות לציבור" - ברשימתנו זו - מילות מספר למהותו של יום חשוב וקדוש זה. תשעה באב הוא יום צום לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני, החל בט' באב, בסופם של שלושת השבועות, הנמנים מאז תחילת המצור על ירושלים ועד כיבוש העיר והריסת ושריפת בית-המקדש, שהיה מצוי בה, שלושת השבועות קרויים: "ימי בין המצרים". דיני האבלות בתשעה באב חמורים וכוללים חמישה עינויים ומנהגי אבלות נוספים, נוסף לאמירת קינות על החורבן וקריאת מגילת איכה.
מלבד החורבן, נחרב בית-המקדש הראשון, כמו-גם נחרב בית-המקדש השני; העיר ביתר, שהייתה המעוז האחרון של מרד בר-כוכבא נלכדה בידי הרומאים,בהנהגת אנדרינוס קיסר ונחרשה ירושלים והפכה לשדה חרושה. צום תשעה באב מתחיל כבר בלילה הקודם לו, כמו ביום כיפור, החל משקיעת החמה בליל תשעה באב ועד לצאת הכוכבים למחרת. בתשעה באב חלים כל חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתיה, איסור רחיצה, איסור סיכה, איסור נעילת הסנדל ואיסור תשמיש המיטה. החל מליל תשעה באב ועד לחצות היום, אין יושבים על כסא או ספסל וכדומה, אלא על מקום נמוך.
נוהגים שלא לעשות מלאכה בתשעה באב עד חצות היום, כדי לא להסיח את הדעת מהאבלות על החורבן. אין אדם מברך חברו בשלום בתשעה באב. מכיוון שלימוד התורה משמח את הלב ונאסרה שמחה בתשעה באב, הרי אסור ללמוד תורה, ביום זה, אלא אך ורק בנושאים הקשורים לחורבן ולאבלות ובנושאים עצובים, דוגמת: דיני תשעה באב, ספר איוב, מגילת איכה, פרקי החורבן בספר ירמיהו, הלכות אבלות מפרק מועד קטן ואגדות החורבן במסכת גיטין.
ראינו לנכון להקדים אלה דברים, על-רקע רשימה שפורסמה אתמול - ב"עיתון לאנשים חושבים" שכותרתה הינה: "לידיעת התל אביבים (והפקחים) אלה המקומות שפתוחים הערב, תשעה באב". מעבר לכותרת הדומה להיות "שובבה" או "קולית-צעירה", מסתתרת תפישת עולם של התנערות והתנכרות - מוחלטת - מערכי יהדות לשמה.
עוד בשנת 2002 אישרה הכנסת ביוזמת יו"ר סיעת המפד"ל דאז, ח"כ
שאול יהלום, תיקון לחוק איסור פתיחת בתי עינוגים, בתשעה באב, לאחר שעד אז הייתה בחוק התייחסות, אך ורק לאיסור הפעלת בתי קולנוע ותיאטרון. התיקון נוצר בעקבות סירוב עיריית תל אביב לאכוף תחום העזר, האוסר פתיחת בתי עינוגים, בתחומה שלה.
במסגרת "שיר" ובמסגרת "רוח הנאורות" של "העיתון לאנשים חושבים", מביא עיתון זה רשימת המסעדות, בערים, תל אביב וירושלים, שהיו פתוחות, אתמול, ערב תשעה באב. מסעדות אלה היו - ככל הנראה ) לא טרחתי לבדוק) - פתוחות, בערב תשעה באב, למרות שקיים איסור חוקי להפעלת מסעדות אלה, באותו מועד.העיתון מגלה, כי הקנס המוטל בתל אביב על פתיחת מסעדות בערב תשעה באב, הוא -.730 ש"ח בלבד, כאשר בפריפריה האכיפה קשוחה, הרבה יותר קשוחה והקנסות גבוהים יותר.
ברשימה אודות פתיחת מסעדות, בתשעה באב, מרואיינים בעלי מסעדות, הטוענים כי סגירת עסקיהם בתשעה באב תגרום לכם נזק כלכלי ניכר. לכן, מעדיפים הם לשלם קנס, בגובה נמוך יחסית ולספוג עלותו, בזכות עסקי האוכל המשגשגים, הפורחים - גם בערב תשעה באב - מה גם - שלדברי אחד המרואיינים ברשימה - הרי: "העסקים שלי, ממילא, אינם כשרים".
חבל רק שהעיתון "הרגיש", המכוון עצמו בפרסומות היוצאות מטעמו ומכוונות ציבור "האנשים החושבים והנאורים, אינו מגלה רגישות דומה, לאותו ציבור שקוף, הצם בתשעה באב ורואה בו יום בעל חשיבות היסטורית ולאו-דווקא בעל חשיבות דתית, גרידא - הגם שיש בו יסודות דתיים - ובשפע. מעניין עוד לציין, כי לפני שנים דחה בית המשפט העליון, עתירה שטענה שחוק העזר העירוני (כמדונו, בעיר, תל אביב), בטל בהיותו חוק מפלה, הנעוץ בעקרונות יסוד דתיים, בג"ץ קבע בפסיקתו כי יום תשעה באב הינו יום היסטורי, בעל חשיבות לאומית ואינו חוק דתי, גרידא. בנסיבות אלה נדחתה העתירה בידי בג"ץ.
ראוי לציין, כי בשולי כתבה זו, שנדפסה בעיתון לאנשים חושבים, המופיעה ונכללת גם באתר האינטרנט, נכתב המשפט הבא: "פספסנו משהו? אתם מוזמנים לספר לנו על מקומות נוספים שפתוחים הערב". כן. כן. פיספסתם משהו גדול ועקרוני אתם שם - שם המצויים רחוק, רחוק מהעם "בעיתון לאנשים חושבים". פספסתם הזכות והיכולת להביא כתבה מאוזנת ולראיין אנשים הצמים בתשעה באב ולשאול דעתם בעניין פתיחת בתי עינוג בתשעה באב ומה עושה להם פתיחת מסעדות כאלה - ודווקא, דווקא בערב תשעה באב, כשהם חוזרים מקריאת מגילת איכה ואמירת הקינות בבית-הכנסת השכונתי והסמוך למסעדות אלה.
צום מועיל לכלל הצמות והצמים. אם היו שורות אלה למועיל ומי שלא צמו בעבר לא יצומו, ביום זה, בעתיד, אבל ימנעו מללכת למסעדות, ביום זה, דיינו. צמצום מספר העושים שימוש בשירותי מסעדות ביום תשעה באב, יחזיר אווירת הקדושה והצביון הלאומי שנטלה ממנו - ולא בצדק! - העיר, תל אביב. לא בכדי יש המכנים בציניות ובלגלוג מה, עירם של ההומואים, הלסביות ושאר גורמים שהפקיעו העיר, תל אביב וניכסו אותם לעצמה - בשם ובכינוי: "סדום-סיטי תל אביב". ולא - לא. איני הומופאב, כלל וכלל.