אשכנזי לא ראוי

הנה האמת שכולם צריכים לדעת: אריאל שרון, אז ראש הממשלה, לא מצא אותו ראוי לשמש בתפקיד הרמטכ"ל. לאחר שמשה (בוגי) יעלון סירב להיות חלק מתוכנית ההינתקות מגוש-קטיף ומצפון השומרון, שבמרכזה היה הגירוש של אלפי יהודים מבתיהם, חיפש שרון מועמד אחר לתפקיד הזה. כהונתו של יעלון לא הוארכה, כמקובל, לשנה רביעית. גבי אשכנזי היה אז סגן הרמטכ"ל, אבל שרון העדיף על פניו את דן חלוץ - ולא בגלל שאשכזי התנגד גם הוא לתוכניתו של שרון. אשכנזי לא היה מוותר על התפקיד הנכסף בגלל דקויות מן הסוג הזה. זה לא האיש שהיה מהסס לדרוס גם על הרבה יותר יהודים כדי להתקדם לקצה הפירמידה. להערכתי, הוא אפילו לא נשאל בידי שרון אם יש בדעתו לשתף פעולה עם המשימה הלא אנושית ששרון ייעד לרמטכ"ל הבא. אשכנזי יצא, אפוא, אל הכפור בעל כורחו - ורק לאחר כשנתיים, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, החליט עמיר פרץ, שר הביטחון בממשלה הכושלת של אהוד אולמרט, למנות את אשכנזי למנכ"ל משרד הביטחון. המלחמה הניבה, כידוע, ועדת חקירה ממשלתית/ממלכתית שאת מסקנותיה מעדיפים כיום רבים לשכוח, בהם אולמרט, פרץ וחלוץ, אבל לא בזה אני מבקש לעסוק כרגע. מה שלי חשוב להדגיש הוא שניים אלה: ראשית, שאשכנזי לא נמצא ראוי לשמש רמטכ"ל - ומי שראה את זה בבהירות רבה היה שרון. ניסיונו העתיר בוודאי לימד אותו כיצד לבחון מועמדים לקידום במסגרת הצבאית. לכן, אני מניח, שהוא בוודאי ראה דברים שלא היו ידועים אז לרבים; אם כי חלק מהם נחשף במלוא כיעורו בשנים הבאות. ושנית, שכאשר חלוץ הודח מתפקידו - למעשה, הוא התפטר זמן מה לפני שהוועדה עמדה לפרסם את מסקנותיה לגביו - לא נמצא מישהו במטה הכללי של צה"ל שיכול היה להיות ראוי, לדעת הדרג המדיני, לשמש בתפקיד הרמטכ"ל; וזה היה ממש ברור שהפסילה של כל סגל הפיקוד הבכיר בצה"ל היא לגמרי "פוליטית". אהוד אולמרט, ככל הנראה, מצא באשכנזי משהו שמצא חן בעיניו; ואת אותו "משהו" שרבים מאוד לא אהבו כבר אז. אחרת, אין להבין את ההחלטה להוריד מן המדף את גבי אשכנזי, מי שהשתחרר מצה"ל כמה שנים קודם לכן על-רקע אי-התאמתו לשמש בתפקיד הרמטכ"ל. משהו ממש אפל מסתתר מאחורי ההחלטה הזאת. אולמרט ופרץ בוודאי לא יודו בכך, אבל משהו בקווי האופי הבריוניים של אשכנזי קסם להם. שניהם יכולים, כמובן, להכחיש את זה, אולם קשה לי להאמין שהם מצאו באשכנזי איכויות ששרון לא הבחין בהן. וכאשר חוזרים וקוראים את תמלילי החקירות של אשכנזי ב"פרשת הרפז", שעוד לא הייתה חמורה ממנה מאז קום המדינה, אם להתייחס לניסיון של הדרג הצבאי להשתלט על הדרג הנבחר בדרכים שהיו מקובלות עד אז רק במדינות לא-דמוקרטיות או את מכתב התלונה למשטרה ששלח אהוד ברק, שר הביטחון בממשלתו של בנימין נתניהו, שבו הוא מפרט אחת לאחת התנהגויות ממש מפיוזיות או את ההמלצה של המשטרה להעמיד את אשכנזי לדין פלילי, ביחד עם אבי בניהו, אביחי מנדלבליט ואחרים, כולם חברים בכנופיה שהנהיג אשכנזי או את העדויות של אילה חסון ושל רונן ברגמן - ואלה רק דוגמאות בודדות מני רבות - אי-אפשר להשתחרר מן ההרגשה שלא הכל היה כשר במינוי של אשכנזי לרמטכ"ל. מה שעולה מן הדמות האפלה הזאת הוא שאשכנזי לא בוחל באמצעים. הוא יודע לכנס סביבו משתפי פעולה - ואיתם הוא יוצא ללחימה, גם כאשר יש בה מרכיבים פליליים מובהקים. אין ספק, לדעתי, שיש משהו מפחיד באשכנזי. הדרך שלו לרמטכ"לות לא הייתה, בעיני, לגמרי כשרה, כשם שהדרך שלו להתחמק מאישום פלילי לא הייתה לגמרי נקייה מספקות. אשכנזי ידע להפעיל "מנופים", ביטוי שהיה מאוד אהוב עליו, על מקבלי החלטות - והוא בטח אסף כאלה לא מעט לפני המלחמה שאליה יצא צה"ל בפזיזות מדממת וגם במהלכה. יש להניח שזה יכול היה לקרות, אם זוכרים שלאחר שאהוד ברק סירב להיכנע לגחמות שלו הוא יצא למסעות ציד. איסוף "חומרים" מפלילים על יריבים בפועל או על יריבים עתידיים היה מן המעשים שהוא אהב להתפאר בהם. אינני יודע כיצד תסתיים מערכת הבחירות הקרובה. אבל עצם המחשבה שאשכנזי יכול להיות חלק מן הממשלה העתידית צריך להטריד כל אחד. מכיסא של שר לא תהיה לו כל בעיה לחתור גם לכיסא ראש הממשלה. את השיטות הוא כבר תרגל בעבר.