אתמול, ב-18 ביוני התקיים בעיר הנמל לה ספציה שבאיטליה טקס חנוכה של אתר הנצחה להעפלה ולדרמה שאירעה שם, בנמל במאי 1946.
האתר כולל פסל גדול משיש לבן "כנפים של תקווה" שהוצב על המזח מול הים, ולאורך המזח הוצבו פאנלים המספרים את סיפור השואה, הבריחה, ההעפלה והסיפור הספציפי של לה ספציה. בטקס השתתפו כ-20 אנשים מישראל, ובכללם סגנית השגריר ברומא, מנהלי מחנה המעפילים בעתלית של המועצה לשימור אתרים ומכון איילון, בנים של מעפילים ושל גדעונים, אנשים שנולדו במחנות עקורים באיטליה!
ד"ר אורלי בך, נכדתו של יהודה ארזי, שעמד בראש המוסד לעליה ב' באיטליה והיה במרכז הדרמה שם, הוזמנה להיות שותפה פעילה בבחירת האמנים ובהקמת האתר, ואליה הצטרף גם הנכד של עדה סרני, יד ימינו של יהודה ארזי, שהפכה אחריו לראש המוסד לעליה ב'. האתר כולו ייקרא על שם יהודה ארזי ועדה סרני.
הסיפור בקצרה: במאי 46 נתפסה שם בנמל על-ידי הבריטים אונייה ועליה 1014 מעפילים. משחתות של הצי הבריטי כתרו את האונייה והורו למעפילים לרדת לחוף, בכוונה לשלוח אותם בחזרה למחנות באירופה. יהודה ארזי, מחופש כמעפיל, תפס פיקוד והכריז על מאבק שנמשך 33 ימים, ושכלל שביתת רעב של 75 שעות. עיתונאים מכל העולם הגיעו למזח, ודעת הקהל העולמית רעשה. זו הייתה הפעם הראשונה שגורלם של היהודים העקורים, ניצולי השואה, מבקשים מקלט בא"י והשערים נעולים בפניהם.
לבסוף נכנעה ממשלת בריטניה, והאונייה, בתוספת לעוד אונייה שנרכשה על-ידי המוסד לעליה ב' - שתי האניות ("אליהו גולומב" ו"דוב הוז") הפליגו לארץ בגלוי, כשכל האנשים על הסיפון שרים את התקווה.
הפרשה היוותה נקודת מפנה הן במדיניות של ההנהגה בארץ לגבי ההעפלה (ממאבק סמוי למאבק גלוי) והן מבחינת דעת הקהל בעולם, ורבים טוענים שהסיפור הזה וסיפור אקסודוס אחריו הכשירו את הקרקע להחלטת האו"ם ב-47.
עבור העיר לה ספציה זהו פרק מכונן בתולדותיה. התושבים שם גאים במיוחד בסולידאריות ובעזרה שהושיטו לניצולים בכל דרך אפשרית (גם שם, וגם בעוד כמה עיירות סמוכות), ובכל שנה עורכים שם טקס מיוחד.