פעם נוספת הפלישתינים בעידוד חלק מארצות ערב, הולכים פעם נוספת להחמיץ הזדמנות לעשות שלום.
יש בינינו תמימי דעת הגורסים שכל המכשולים ייפתרו על-ידי הסכם מחייב בין היהודים לערבים בחסות מעצמות העולם.
אך הרי ברור בהעדר כתובת מי יהיה מוסמך לייצג את הערבים בהסכם כזה, אבו מאזן? מרואן ברגותי?
מוחמד דחלאן? יחיא סינוואר?
חאלד משעל?
איסמעיל הנייה? חסאן נסראללה? כולם ביחד?... זה מציאותי? הלוא התנגדות של רק אחד מאלה תבטל כל סעיף מוצע להסכם שלום כללי.
אז מה עושים בינתיים? באין פתרון נראה לעין, מעלים יריבים אידיאולוגיים מכל גווני הקשת הפוליטית את השאלה הידועה "אז מה אתה מציע"? בעצם השאלה טמונה תשובה כהודאה בכל הכתוב לעיל.
זה מה שצריך לעת עתה להציע - הודאה מפורשת ודחיית כל פתרון לדורות הבאים. בינתיים יש לשמור על הקיים כעל בבת עינינו מכל אויב וצר ולחיות בפירוש על חרבינו.
יש דברים שכדאי לנו ללמוד מן הערבים - להתעקש! לא לוותר! - אין ממילא ויתור יהודי שיהא מקובל על הערבים, אלא אם כן יהא זה ויתור מוחלט שמסכן את קיומנו. אז ממתינים ומשמרים את המצב הקיים עוד שנים רבות עד שהם יוותרו ויציעו הצעות לשיתוף פעולה שלא תסכן את קיומנו.