הוא הילך לאיטו לידי במסלול נפרד.
הבריכה המרווחת והמקורה שחוממה בקרני השמש החורפיות הנעימות, התאימה בדיוק. לי.
אני וה"בננה" שלי, שחינו יחדיו חזה וגב הלוך ושוב.
לאחר כעשר דקות שחיה הבחנתי בזווית עיני שהגבר במסלול השכן, מהלך הליכה צדית.
מדי פעם העפתי מבט לשמור שלא אגע בשרשרת ההפרדה שצפה לה בניחותא על פני המים הכחולים והצלולים.
לפתע קלטה עיני שהוא מעווה את פניו. כואב לו, חלפה מחשבה מהירה במוחי ועברתי לשחיית גב ובחנתי אותו, הכאב נמרח בברור עליהן. חייכתי במעין שותפות של חברים לצרה.
גם את פה בגלל הגב? התעניין, כן, עניתי. מדוע אינך שוחה, הסתקרנתי, כי רוב הבאים שחו. הרופא אמר לי ללכת הליכה צדית. הנהנתי בהבנה והמשכתי עד ששוב התהפכתי לשחיית חזה.
בעודי מתענגת על חיבוק המים הלוטפניים, שמעתי שהגבר הדואב עדיין מדבר אלי. שוב שיניתי תנוחה והקשבתי לו בעודי שוחה כל אותה עת.
תשמעי, לא נעים לי לספר, אבל, ובידו כיסה לרגע את עיניו בתנועה נבוכה, אשתי רוצה כל הזמן, פלט מבין שפתיו ההדוקות.
אוי לא שוב, חשבתי לעצמי, איך זה שבני אדם מיד חשים בנוח אתי ולא נבוכים לשתפני בסיפוריהם האינטימיים ביותר, תמהתי.
בעודי דשה במים בידי וברגלי, העליתי על פני מבט סתמי, לא יכולתי להתעלם. קיוויתי שיבין ויעצור. הוא היה במרחק של פחות מחצי מטר ממני והתאים קצב הליכתו לשחייתי.
כדי לחסוך מעצמי את פרטי סיפורו, עניתי, היא לא מבינה? לא, אמר, כל הזמן רוצה.
חשבתי שמימיקת פניי, תהיה בעזרי.
מגיעה לשיא כל הזמן והיא אינה צעירה, הוסיף והסביר, אני כבר בן 71 והיא 66. בת כמה את? התעניין.
הוא גדול ורחב, המשיך והצביע באגודלו מטה, מדדתי, ולא כל אחת יכולה להיות אתי, אבל אשתי כן, אמר בגאווה, יש לה מקום בשבילו, וחייך.
היא אוהבת את לשוני, ציין בגאווה בלתי מוסתרת.
???
נו, בשלב זה, כבר הייתי המומה דיי וחשבתי לעצמי איך אני מפסיקה את הווידוי המזעזע הזה, והוא כל הזמן ממשיך להעביר ידו על עיניו, כחש במבוכה.
הייתי בתחילתה של שעת השחייה ולא התאים לי לצאת כה מהר, אני זקוקה לה.
עם התאילנדית זה קשה, הפליג בתיאוריו, ופני נפלו.
זהו.
הגברתי קצב שחייתי, נענעתי ראשי כאומרת, היה נעים מאד, והשארתיו במסלולו עדיין מהלך לאיטו.
ודאי התעסק בחישובים מתמטיים.