בימים עברו עשיתי שימוש בתואר "רועץ משפטי ל
ממשלה" לעתים רחוקות, באותם מקרים בהם חרג יועץ כזה או אחר מגבולות הגזרה ו"יעץ" לממשלה הממונה עליו דברים סרי טעם הפוגעים בתפקודה ו/או במדיניותה המוצהרת. כיום, לאחר היכרות מעמיקה עם היועץ הנוכחי
אביחי מנדלבליט, דומני שלא יימצאו רבים שיחלקו עלי אם אכנה אותו "הרועץ המשפטי לממשלה".
אתחיל דווקא משנים עברו. בחודש סיון תשע"ה כתב
יהודה וינשטיין, מי שהיה באותם ימים היועץ המשפטי לממשלה, מכתב ארוך לראש הממשלה
בנימין נתניהו. בשורת "הנדון" פורט תוכן המכתב הארוך כדלקמן: "השלכת ממצאי החקירה הפלילית בדבר מעורבותו של האלוף (במיל.) אביחי מנדלבליט ב'פרשת הרפז' על המשך כהונתו בתפקיד מזכיר הממשלה". במכתב זה פורש יהודה וינשטיין מסכת עובדתית אותה ניתן לתמצת לכמה מילים: אביחי מנדלבליט אינו אדם אמין ואינו אדם ישר (כעולה מהתנהלותו בפרשת הרפז) ולפיכך יש מניעה אמיתית ומהותית מהמשך כהונתו בתפקיד מזכיר הממשלה.
המכתב הזה, אותו ניתן למצוא על נקלה ברשת האינטרנט, הוא מדהים, מבחינת היקף החומרים המובאים בו, מבחינת תיאור מעללי מנדלבליט וגם בשל המסקנה אליה מגיע יהודה וינשטיין בסיכום הדברים. כך הוא קובע לאמור: "הראיות המנהליות שהעלו ממצאי החקירה הפלילית בעניינו... מחייבות לדעתי בחינה יסודית, בראש ובראשונה מצדך, של מידת התאמתו הערכית-נורמטיבית להמשיך ולכהן בתפקיד מזכיר הממשלה".
מנדלבליט המשיך לכהן בתפקידו ולימים מונה לתפקיד בכיר יותר, משמעותי יותר, מכריע גורלות יותר - היועץ המשפטי לממשלה! אם לתפקיד מזכיר הממשלה נמצא לא ראוי לדעת וינשטיין, הרי לתפקיד היועהמ"ש מקל וחומר שאינו ראוי ו/או מתאים.
אלא שהארץ שקטה, איש לא מחה והמינוי אושר. כך מוצאים אנו את עצמנו עם אביחי מנדלבליט שליט-על כל יכול על מערכת אכיפת החוק בה הוא חובש שני כובעים - יועץ משפטי לממשלה וראש התביעה הכללית, הסמכות העליונה לקבוע גורלות במדינת ישראל. (המקרה מזכיר במעט את מקרה
שי ניצן לגביו קבעה השופטת המוערכת
הילה גרסטל בפומבי לאמור כי ניצן אינו ראוי לכהן כפרקליט המדינה - וגם כאן, רעידת אדמה לא הייתה, אף לא זיע קל...)
ריח רע
חלפו שנים ואנו רואים לנגד עינינו כיצד צדק וינשטיין עת הזהיר מפני מנדלבליט כמתואר לעיל. בתקופת כהונתו הגיעה לשיאים חדשים האכיפה הבררנית, ההדלפות (שהן עבירה פלילית) היו ללחם חוק ועניין של יום-יום, עניינים חשובים "ממוסמסים" ואחרים המתאימים לאג'נדה מסוימת מאוד של גורמים אינטרסנטיים מקודמים בשקדנות. על חקירות ראש הממשלה הוציאה המדינה עשרות מיליונים שהצליחו לייצר אישומים חסרי בסיס בעבירות שלחלקן אין תקדים משפטי בארץ ובעולם.
ועוד - צווי איסור פרסום תמוהים מוטלים על פרשיות מהן עולה "ריח רע" עם זיקה למנדלבליט. בקרב אנשי תקשורת, כתבים ותחקירנים חרוצים, רוחשות שמועות על סחיטת מנדלבליט על-ידי שי ניצן, סחיטה הגורמת למנדלבליט לרקוד לצלילי חלילו של ניצן בעניינים הקרובים ללבו של זה האחרון. לי באופן אישי אין כל הוכחה לסתור או לאשר. אבל הדרך הנכונה והרצויה לבירור העניין הוא חשיפת כל החומרים עליהם מוטל צו איסור פרסום, לרבות הקלטות לגביהן נטען כי הן סנסציוניות ומפלילות.
וראו עד אנה מגיע שכרון הכוח של מנדלבליט. בעוד שהסמכות נתונה בעניינים שונים לשר הממונה (שר המשפטים, כיום
אמיר אוחנה), מתערב מנדלבליט בעניינים לא-לו פעם אחר פעם תוך ניסיון לכפות את דעתו על השר הממונה. לראשונה עשה זאת עת התנגד למינוי פרקליטה אותה בחר אוחנה לממלאת-מקום פרקליט המדינה. בהמשך התערב שוב באותו העניין עצמו תוך טענה שיש "מניעה משפטית" למינוי החדש של השר. כעת מתפרסם שהוא מתנגד למינוי ועדת חקירה לנעשה במחלקה לחקירות שוטרים אותה מבקש אוחנה להקים. דומה כי לאיש אין גבולות.
רבות דובר על הכוח שיש או שאין למערכת המשפט. אגלה לכם סוד: למערכת הזו אין כלל כוח משל עצמה. כוחה מתקיים או מתבטל לפי מידת האמון שהציבור והשלטון נותנים בה. ובימינו אנו, עת חצתה מערכת המשפט את הקווים ופועלת לקבוע בשרירות לבה ועל-פי ערכים "נאורים" בהם איש אינו רוצה את סדרי חיינו - הולך האמון ופוחת.
באופן דומה, גם היועץ המשפטי, במקרה שלנו "הרועץ"' הוא בסך-הכל פקיד ממונה על-ידי הממשלה. תפקידו לייעץ לה ולא להכתיב לה. רק אצלנו תתכן הפארסה הגרוטסקית בה "מודיע" הרועץ לממשלה כי לא יאות לייצגה בעניינים שונים או אז שוכרת הממשלה עורך דין על-מנת שימלא את שהחסיר הפקיד המורד. אזכיר, מי שמינה את הרועץ בידו הכוח לפטרו. במקרה הנדון טוב תעשה הממשלה אם תפטר את מנדלבליט, ויפה שעה אחת קודם.